האפורה נכנסה לראשונה לחיינו – או לדירה שלנו אם לדייק – לפני כחצי שנה. לא היה בה אז שום דבר שיסגיר שהיא חתולה ולא חתול. האמת שחשדנו קצת, ביום שהחתול הלבן עם הברונכיטיס עשה בה מעשה, אבל כמו אצל בני-אדם ככה אצל חתולים, אתם יודעים – כבר היו דברים מעולם.
בבטן ההריונית שצימחה לה שבועיים אחר-כך, מכל מקום, קשה היה לטעות. גם לא בחיבה המרוחקת שפיתחה כלפינו כשגילתה שאנחנו משאירים לה על השולחן, ליד החלון, צלחות עם אוכל. ובערבים הגשומים של פברואר, כשכרסה בין שיניה, היא עשתה לנו פעם או פעמיים טובה והסכימה להתחמם לא הרחק מהתנור שלנו – בתנאי שלא התעקשנו להתקרב. יש לה מבט לחתולה הזאת, שיודע לומר לך: תסתכל, אל תיגע. אנחנו מבינים את המסר ושומרים על מרחק – אם לא היא, אז אולי הגורים.
האפורה (לכו תתנו שם לעוד חתול, ועוד חתולה, ועוד חצי פרסית-חצי אירופאית קצרת שיער, שלא דומה לשום דבר שראיתם) המנוולת בחרה להמליט בחצר של הבית ממול. יומיים קודם היא עשתה אצלנו סיבוב בדירה. התעלמה מהפינה המיוחדת שהכנו בשבילה, הגיעה למסקנה שארונות הבגדים שלנו לא בטיחותיים מספיק כדי לגדל בהם את הדור הבא, ועברה את הכביש לבלי שוב. בעצם – לעם שוב.
אחרי כמעט חודשיים של תצפית, כשהתייאשנו כמעט מהאפשרות שתרשה לנו להתקרב לארבעת חתלתוליה, היא החליטה שהגיע הזמן להוציא אותם מהמחבוא. שתי הטרי-קולוריות מסתדרות מצויין, בנפרד וזו עם זו. האפרפר, זה עם הפרווה הפרסית, מגלה עצמאות מפתיעה. אפילו הלבנה הקטנה מתחילה לתפוס אומץ. חתולאפור, קרובה לשיא מסלול ההכשרה-לחיים של צאצאיה, החליטה להדריך אותם כיצד להשתמש בקרן השפע המופלאה שגילתה: אנחנו.
בפרק הבא ביומן האפורה: השפה הסודית של החתולים.
בקרוב אתקין תוכנה גרפית נורמלית ואנסה לשים יד על איזו מצלמה מוצלחת יותר מהדרעק הוובקמי שמשרת אותי כרגע.
