אלעד זלומונס ("אלעד מבלוגלי") הוא אדם ובלוגר שאני מכבד ומעריך, למרות שביותר ממקרה או שניים לא הסכמנו על דבר מה. הפעם הויכוח בינינו הוא בנושא עמלות העו"ש. בגדול, נדמה לי שיהיה מדויק לומר שאלעד בעד ביטול עמלות העו"ש, ובעד עמלות בנקים קטנות יותר באופן כללי – הוא רק לא בטוח שעמלות העו"ש הן הבעיה העיקרית ושהמלחמה בהן היא הפתרון (אין לי יומרה להציג את עמדתו באופן קולע, עדיף שתלכו ותקראו בעצמכם).
התווכחנו קצת בתגובות לפוסט, ולמרות שלא בדיוק שכנעתי אותו נדמה לי שחידדנו יחד כמה שאלות (או לפחות מאד ניסינו). אני מניח שהויכוח עוד יימשך, אצל אלעד או במקומות אחרים.
בפוסט הזה אני רוצה לעסוק רק בשאלה אחת מבין הרבות הקשורות לנושא ושאותן אלעד העלה, והיא: כמה אנשים באמת מוציאים על עמלות עו"ש?
בפוסט כך הבנקים עובדים עלינו בעיניים, אמרתי מדוע לדעתי הצנועה, 19 ש"ח, המספר בו נקבה מנכ"לית הבנק הבינלאומי, הוא לא יותר מהתחכמות סטטיסטית. בדומה לצ'יזבט על האיש שטבע באגם שעומקו הממוצע 30 ס"מ, זה שהממוצע לחשבון הוא 19 ש"ח לא אומר שרוב האנשים או משקי הבית משלמים 19 שקלים.
אלעד, בעוקצנות הפאסיב-אגרסיבית הטיפוסית שלו (סלח לי אלעד על הפסיכולוגיה בגרוש), הציג נתוני אמת מחשבון הבנק שלו, לפיהם הוא עצמו משלם בממוצע 19.5 ש"ח לחודש. הוא לא אמר זאת, אבל אני מנחש שהוא מאמין באמת ובתמים שרוב האנשים משלמים בערך כמוהו, מאתיים ומשהו ש"ח לשנה.
אני חושב שהוא טועה. למעשה, אני יודע שהוא טועה, כי שוחחתי על כך עם אנשים רבים. אחרי שהפצרתי לשווא בכמה מהם לשלוח לי תמונות מסך, החלטתי שאפילו המעט יחסית שאני משלם (בהשוואה אליהם) שווה גזירה והדבקה. אלו נתונים משלושת החודשים האחרונים:
אתר האינטרנט של הבנק "שלי" כנראה פחות מתוחכם מזה שבו יש לאלעד חשבון בנק. בכל אופן, אחרי ששלפתי את נתוני שלושת החודשים האחרונים חישבתי ומצאתי שאני משלם פי 2.54 יותר מאלעד, כ-47 שקלים לחודש וקרוב ל-600 שקלים בשנה (אם שלושת החודשים האחרונים מייצגים).
יכולות להיות סיבות שונות לכך שאני משלם יותר. למשל, אולי זה משום שאני צרכן פחות נבון מאלעד. אני לא פוסל את האפשרות הזו, רק יכול לומר שהיום אני משלם הרבה פחות עמלות עו"ש ממה ששילמתי פעם.
ברבעון הראשון של השנה שעברה שילמתי בממוצע פי שניים (ופי חמישה מאלעד): 91.41 ש"ח לחודש. גיליתי את הנתון הזה, לתדהמתי, חודשים מאוחר יותר, רק אחרי שחפרתי ארוכות באתר הבנק – חפירה שעצם נחיצותה מעוררת מחשבה שאולי לא כל-כך רצו שאראה את הנתון, שהתחבא בדף שלא נראה כל-כך קשור.
בהתחלה התעצבנתי (במיוחד כשהתברר שלא אוכל לקבל את הכסף בחזרה). אחר-כך התמקחתי, שיפרתי, הוזלתי ושיניתי את האופן שבו אני עובד עם הבנק וראה זה פלא – עדיין אני משלם הרבה יותר מאלעד גם שנה אחרי. אולי בגלל שאני עצמאי והפעילות בחשבון הבנק שלי אינטנסיבית יותר; אולי בבנק חושבים שהם מרוויחים מספיק על אלעד בדרכים אחרות, ולכן מקפידים להרוויח ממני יותר בערוץ הזה.
מה שאני יכול לומר בוודאות שאני משלם היום הרבה יותר עמלות עו"ש מבעבר, כי לפני שנים בודדות הייתי במסלול Flat rate של 18 ש"ח שבוטל כעבור זמן על-ידי הבנק באופן חד-צדדי. מעניין כמה "דבירים" עברו לבנק "שלי" בזכות המבצע הזה, וכמה הם משלמים היום.
ולו הייתי אני עובר לבנק אחר, מה הסיכוי שהייתי מקבל תנאים טובים יותר? אני חושב שהוא קטן מאד. אם טענת הממונה על ההגבלים העסקיים רונית קן מאפריל 2009 נכונה, והבנקים מתאמים מחירים, אז התחרות היא פיקציה. כלומר, הרעיון שאפשר לקבל תנאים טובים יותר מבנק אחר (או לפחות בנק גדול אחר) הוא בדיה – בנק אחר יעבוד עליי בדרך אחרת.
אז כן, להיות צרכן חכם זה חשוב והתארגנות צרכנים היא דבר חשוב אפילו יותר, אבל הכי חשוב בקפיטליזם – ככה לפחות אומרים – הוא שתהיה תחרות, ובשביל זה צריך לא רק לטפל ביד קשה בקרטלים. בשביל שוק משוכלל צריך שהצרכן ייהנה ממידע מלא ויוכל להשוות בקלות, ולא נראה שזה המצב (האם אתם יודעים כמה אתם משלמים?).
נראה שעמלות העו"ש חביבות על הבנקים בישראל בדיוק בגלל זה – כי הן מבלבלות וקשה לעקוב אחריהן וקשה עוד יותר להשוות. ועכשיו, אחרי שהסבירו לציבור שהוא משלם "רק 19 ש"ח לחודש", רבים גם לא יבדקו.
***
ומה אתכם? האם בדקתם לאחרונה כמה עמלות אתם משלמים?
אתם מוזמנים לבדוק ולספר על זה כאן (פוסט שלי על קמפיין המועצה לצרכנות נגד עמלות העו"ש שכולל גם את הגילוי הנאות על חלקי בו).
