העיתונות הכלכלית דיווחה הבוקר (והתקשתה להסתיר את תמיהתה), שנגיד בנק ישראל סטנלי פישר פנה בצעד חסר תקדים לשרים בוועדת השרים לענייני חקיקה ושידל אותם להצביע נגד הצעת החוק לביטול עמלות העו"ש (דה-מרקר).
יכול להיות שזה בגלל שפישר "נגד התערבות" (אלא אם כן זה הוא שמתערב, במטרה להשפיע על שער הדולר, למשל). יכול להיות שהוא באמת מאמין שחוק כזה הוא דבר רע. בכל אופן, ובלי ששמענו מה בעצם אמר לאותם ח"כים, אפשר לנחש שהדברים שלו הזכירו מאד את דבריו של משה פרל, לשעבר עיתונאי כלכלי מוערך והיום מנכ"ל איגוד הבנקים.
אם להאמין לעיתונאים הכלכליים, שבדרך-כלל לא עושים חיים קשים מדי להנהלות הבנקים, הפעילות הנמרצת של פרל ופישר מצטרפת למכבש הלחצים שמפעילים הבנקים על הח"כים בימים האלה, באמצעות סוללת לוביסטים (ynet). מעניין שכשנמרודי שולח לוביסטים להעביר חוק כולם מזדעזעים, וכשהבנקים שולחים לוביסטים כדי לעצור חוק התגובות די מאופקות בסך-הכל.
פישר לא הסתיר בעבר את אמונתו (המוצהרת לפחות) שאת התחרות בין הבנקים בישראל צריכים ליצור הצרכנים. להזכיר, זהו אותו פישר שטוען כבר שנים שהוא רוצה, מאד רוצה, להגביר את התחרות בענף הבנקאות.
אבל "להגביר" זה כבר כמעט חלק מהשקר – התחרות, כפי שכולנו יודעים, לא באמת קיימת ולא יכולה להתקיים במצב של תיאום מחירים (לכאורה) שעל קיומו הכריזה הממונה על ההגבלים רונית קן באפריל אשתקד.
באופן עקרוני, קן לא נלהבת לדבר על הנושא ואמרה בעבר שהוא כבר לא באחריותה. אבל על רקע אירועי הימים האחרונים היא לא התאפקה ואמרה שוב, כמובן בשפתה המאופקת, שמשהו דפוק מאד בענף הבנקאות (ולא רק בו). כנראה שגם לה פשוט מביא את הסעיף איך שהבנקים עושים מכולנו צחוק.
מאז שהכריזה על תיאום המחירים שילם הציבור בישראל למעלה מ-750 מיליון שקלים על עמלות עו"ש ועוד כ-10 מיליארד ש"ח על עמלות אחרות. מדינה של פראיירים.
לא הגיע הזמן לומר על זה משהו?
