קוראים לה דפני, דפני.
יש לי סימפטיה לדפני ליף. קודם כל, כי היא החליטה לעשות משהו בשביל עצמה ובשביל אחרים, שזה כבר יותר ממה שאפשר לומר על רובנו. אני גם חושב שהמחיר שהיא שילמה על זה הוא גדול מאד. אני חושב שרבים קינאו בה ולא הבינו שאין במה. תכל'ס – חרא של תפקיד. סבבה לאגו לשלוש שניות וסיוט בכל שאר הזמן. קצת גדול לא רק על דפני אלא על כל אחד מאתנו.
יש אנשים שאומרים ש"דפני אכזבה". אני חושב שאנחנו אכזבנו – כי דפני ליף, אם לא שום דבר אחר, קנתה ביושר את הזכות שכולנו נצא להגנתה מול קמפיין ההשמצה שכספנו מימן. לא כי היא המשיח שציפו שתהיה אלא כי היא אחת מאתנו.
זו אחת הסיבות שאני מחבב את "דפני דפני", שירה של להקת הג'ירפות. סיבה נוספת היא שמדובר באחלה שיר.
