ההתנהלות האלימה של משטרת ישראל כלפי מפגינים בימים האחרונים מתבררת כמקח טעות. במקום לשבור את המחאה הם עוררו אותה.
זה לא אישי. השוטרים תמיד מרביצים – לא רק בישראל אלא גם בארצות אחרות, ולא רק לשמאלנים ואנרכיסטים אלא גם לימנים וחרדים, שלא לדבר על ערבים או אפריקאים.
לפי כל הסימנים, אלו אפילו לא המכות הכי כואבות שמישהו חטף כאן – משחק ילדים לעומת המכות שהיינו חוטפים משוטרים אמריקנים או בלגים. ובכל זאת, האלימות של משטרת ישראל ושל הסיירת הירוקה בתל-אביב בימים האחרונים, הצליחה לשבור כמה שיאים של רשעות וטיפשות. עד כדי כך שלרגע נראה היה שמדובר בעצם במזימה סודית של המשטרה להניע מחדש את המחאה.
גם הגירסה השקרית של המשטרה לגבי האירועים לא מפתיעה. מה שמפתיע, אם כבר, זה כמה גרועים ושקופים השקרים.
עובדתית, למרות שעשרות שוטרים הסתובבו באירועי אמש וביום שישי עם מצלמות וידאו וסטילס וצילמו ללא הרף, הם לא הצליחו למצוא ולהציג בינתיים תמונה אחת (!) שבה רואים התנהגות אלימה של מפגין.
לעומת זאת, הרשת מלאה בתמונות וסרטונים בהם נראית אלימות קיצונית מצד שוטרים, מג"בניקים, אנשי יס"מ ופקחי הסיירת הירוקה (גוף של עיריית תל-אביב, שכפוף רשמית למיטל להבי ממרצ ובאופן מעשי נדמה לפעמים כאילו הוא משמש כמיליציה הפרטית של חולדאי).
בניגוד לנוהל המקובל, לכוון את המכות והמעצרים כלפי פעילים מרכזיים, נראה שהמדיניות הנוכחית של המשטרה בטיפול במחאה היא לתקוף ללא אבחנה. אולי במטרה להרתיע את הציבור הרחב מלהשתתף במחאה – כי אם יכולים להרביץ לך ולעצור אותך בהפגנה גם כשאתה לא אלים ולא עובר על החוק, אז אולי תשקול פעמיים לפני שתצא להפגין (בכלל לא בטוח שזה יצליח להם. לעומת זאת, סביר מאד שעכשיו יצאו מהבית כל מי שכן רוצים אלימות, מה שלא יעשה טוב לאף אחד).
אגב, זו לא תהיה הפעם הראשונה – זה בדיוק מה שעושים בשטחים, בעיקר לערבים אבל לפעמים גם למתנחלים.
מהבחינה הזו המעצרים הברוטליים אתמול היו שונים מהמעצר הברוטלי של דפני ליף ביום שישי, שדוברות המשטרה החליטה להגדיר אותו כ"טעות מבצעית". עמדתי קרוב מאד לאירוע, ולי המעצר הזה לא נראה כמו תקלה אלא כמהלך מחושב ומתוכנן. השוטרים לא נתקלו בדפני במקרה אלא נערכו לפריצת מעגל האנשים שהקיף אותה ואז הסתערו בכוח פנימה ו"שלפו" את דפני, שאגב – הייתה רק אחת מהפצועים.
מכאן והלאה, היו למשטרה כשעתיים להבין את הטעות, שעה שהמון של אנשים חסם את הכביש ודרש את שחרורה. זה הוביל, כמובן, למעצר של "מתפרעים" (דוגמת תומר שרון מ"פלטפוס") שנטען שהיו אלימים והתנגדו אך בדרך פלא מתברר שזה השאיר סימנים רק עליהם ולא על השוטרים או הניידת.
אבל המעצר של דפני, נבזי ככל שהיה, דומה יותר להתנהגות המשטרה בעבר מאשר גל המעצרים אתמול. נעצרו 89, מהם 15 הובאו בפני שופט להארכת מעצר, והערב כולם שוחררו, לא לפני שהשופט אמר ש"לא מצאתי כי עובדות כתב האישום הן כאלה המעידות על המסוכנות של המשיבים, שכולם צעירים, ללא עבר פלילי, בעוצמה המצדיקה מעצרם של אלה יום אחד נוסף".
נכון לעכשיו, יש לומר, עדיין תלויים ועומדים כתבי אישום נגד המשוחררים, על עבירות שאני מרשה לעצמי להעריך שרובם לא ביצעו. חלק מהאנשים הללו מוכרים לי כפציפיסטים, רוחניקים, חננות, או סתם אנשים טובים – אנשים שהסיכוי שתקפו שוטר או אפילו פגעו ברכוש, נראה קטן יותר מהסיכוי שביבי הקים את ועדת טרכטנברג כדי לשפר את המצב החברתי ולא כדי לקבור את המחאה.
אבל כאמור – הרשעות לא מצליחה לחפות על הטפשות. כי עם כל הכבוד לכך שהמו"לים של העיתונות הארצית – גם אלה שלא עומדים בקשר יומיומי עם לשכת נתניהו – משתדלים לשמור את המחאה בגובה הדשא, יש מצבים שבהם זה בלתי אפשרי לא לדווח.
כי כשמופיעה תמונה כמו זו שבה השוטר מושך בשערותיה של שירי פרציגר-כהן ("שיריבירי"), המגוננת על אחיה, זה "סיפור" שהתקשורת לא יכולה שלא לדווח עליו. במיוחד כשאביהם של השניים מחליט באומץ לא לשתוק.
בסופו של דבר, הפעילות המיותרת והמסוכנת של משטרת ישראל לפיזור המפגינים אמש, לא רק שהצליחה לגרום לכך שדיווחים מההפגנה כבשו את הכותרות הראשיות ב"הארץ" ו-YNET, אלא גם פתחה חשבון עם הרבה מאד אנשים שקשה מאד להכניס אותם למשבצת השמאלנים-אנרכיסטים-שמקבלים-כסף-מהקרן-החדשה הכה אהובה על נתניהו ועל האידיוטים השימושיים שלו בימין הקיצוני.
כי מה לעשות, שלאנשים שיוצאים לרחוב וחוטפים מכות רצח או סתם דחיפה מיותרת משוטרים, יש גם חברים ובני משפחה ושכנים ופייסבוק.
ברגע אחד במהלך ההפגנה אתמול, כך נדמה לי, הבינו רבים שיש יותר משמץ של אמת בקריאה שהחלה להישמע מכל עבר כלפי השוטרים עם כל מעצר נוסף: "על כל עצור יבואו אלף! על כל עצור יבואו אלף!".
