ארכיון קטגוריה: מציאות 2.0

על אריק ובנץ וחברת החשמל

לא יודע אם יצא לכם לראות את הפרסומות החדשות של חברת החשמל. "פרסומות", אני אומר, כי הן משודרות בפריים טיים יחד עם פרסומות מסחריות, וגם בטח עולות בהתאם. משודרות בפריים טיים, יחד עם פרסומות של חברות שמתחרות בחברות אחרות ומקוות למכור יותר, ולכן הן משלמות למשרדי פרסום כדי שיהיו יצירתיים בשבילן (וכו'. לא משנה, אתם […]

גודל הפין וחשיבותו

האם גודל הפין שלי באמת חשוב? אני נוטה לחשוב שכן, כי זו כבר פעם שנייה היום שאני מקבל אימייל בנושא. זה מחמם את הלב לחשוב שיש אנשים שבאמת אכפת להם, ומוכנים לעזור לי להגדיל את הפין שלי ב-2 עד 5 אינטש (לפי חישוביי, זה אומר שאביס את ליאם ניסן). ולא רק זה – הם גם […]

אז מה, ילדים זה שמחה?

"עולמות מתנגשים", מאמרו החדש והמצויין-כרגיל של אלכסנדר מאן, מספר על תיאוריה מעניינת בנושא הקשר שבין הטרור לתופעת התפוצצות האוכלוסין. התיאוריה מקורה בספרו החדש של פרופ' גונאר היינזון, מנהל המחלקה לחקר שנאת הזר ורצח העם באוניברסיטת ברמן הגרמנית (כאן הייתה צריכה לבוא הערה מתחכמת אבל נדמה לי שאני אחסוך אותה מכם הפעם).לפי היינזון (במילותיו של מאן): […]

המהפכה חוזרת

אני לא באמת נלהב מהשימוש במילה הזו, מהפכה. כבר הסברתי בעבר למה, והבאתי בראשי פרקים את עיקרי הביקורת השמרנית על עצם מושג המהפכה כאן (ובפוסט נוסף, כאן ישנה הרחבה של הדיון בנושא). בקיצור, אני אומר "מהפכה" על דרך ההשאלה וההפלגה, וכדי לסמן את מה שבעיני הוא בעל תוכן אמיתי ולא אוורירי כפליטה פחמימתית. ואם אני נוטה להיות […]

חדשות טובות, חדשות רעות

מההבעה על הפנים שלו יכולתי לראות שמשהו לא בסדר. ולא בגלל שהיה לחוץ, להפך – מרוב שהיה רגוע. הוא מלח על הפצעים שלי הבנאדם. כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים, או איך שלא אומרים את זה. כצנינים, אני מניח – או הייתי מניח לו ידעתי מה זה צנינים. פשוט צנינים זו מילה מעיקה כל-כך שישר אני חושב […]

מה עישנו בתנובה?

זעזוע ב-ynet (ובמועצה לשלום הילד, וברשות למלחמה בסמים): למעדן היוגורט החדש במשפחת יופ של תנובה קוראים פטל סטלן. סטלן! ב-ynet מסבירים שהם לא היו בטוחים במשמעות המילה ולכן בדקו אותה באתר המחירון (הם ידעו, לעומת זאת, לומר לילד שסטלן "זה כמו כיף"…). מעדן חלב סטלן הפטל של התנובה, הוא סטלן אם כן. כמו החבר'ה שיושבים במעגל בתחילת […]

אין ייאוש בעולם. כלל.

[בהמשך לפוסט הקודם. אפשר גם לבד]אני לא מסכים לטענה שהיהודי היה מאז ומתמיד "יצור עצוב ומלנכולי". נכון שהיו לו סיבות, והוא פיתח תרבות ענפה של דכדוך וקיטור, אבל הוא ידע גם להתגבר על זה פה ושם. ההישגים הכי מעניינים שלו בתחום שגבריאל רעם מכנה בטעות (לדעתי) "הדחקה", שייכים לתנועת החסידות. זה נושא מורכב מכדי לסכם […]