אז מה באמת שוות המלצות טרכטנברג

תחשבו על זה כך: המלצות ועדת טרכטנברג, גם אם ייושמו במלואן, לא ימנעו את ההתדרדרות המהירה במצב החברה בישראל. זו המסקנה שלי, ואם יש לכם סבלנות ל-1000 מילים וסרטון יוטיוב קצר, נדמה לי שהטיעונים שלי ישכנעו אתכם.

דו"ח ועדת טרכטנברג הוא מסמך ארוך ומורכב, ואני עוד הופך והופך בו (עדכון 5/10: קראתי את כל הדו"ח פעמיים וחצי בערך). בסופו של דבר, אני הרי לא כלכלן – סתם אדם מהישוב, עם סטיקר "העם דורש צדק חברתי" על הדלת.

אבל אחרי שקראתי את ה"תמצית דבר" של הדו"ח, על-פי עצת הוועדה, ואחרי שקראתי את הפוסט הזה בבלוג הרשמי שלהם ואת תגובותיו של הפרופ' טרכטנברג כפי שפורסמו בכלי התקשורת, אני חושב שכבר הבנתי את הכיוון והמגמה.

אם אתם רוצים את השורה התחתונה, אז המסקנה שלי (כמי שאיננו כלכלן, להזכיר) היא שהמלצות טרכטנברג, גם אם ייושמו במלואן, לא יעצרו את ההתדרדרות במצב החברה בישראל.

אגב, לא צריך לקרוא את הדו"ח בשביל להגיע למסקנה הזו. אני נוטה להאמין שהפרופ' הנכבד הוא איש אמת שרוצה שינוי. אבל כפי שהודה בעצמו, הוא לא מאמין שוועדות יכולות לחולל שינוי. מעבר לזה, הפרופ' מנואל טרכטנברג הוא איש ימין-כלכלי שמאמין בצמצום מעורבותה של המדינה בשוק – ועל זה הוא לא ויתר. גם על חוק הוד"לים.

ההשקפה של טרכטנברג היא לגיטימית – היא פשוט לא מסוגלת להציע מענה לדרישה לצדק חברתי.

טיפול בכאב השיניים הלאומי

"שיננית במקום טיפול שורש" זה תיאור קל להבנה אבל אולי לא לגמרי מדויק של המלצות טרכטנברג. לדעתי מדויק יותר לומר, שהקצב שבו הפרופ' טרכטנברג מציע לסתום את ה"חורים", איטי יותר מהקצב שבו נוצרים חורים חדשים. לכן, למרות שהטיפול יעלה לנו הרבה, כאב השיניים הלאומי צפוי רק להחמיר. עד שגם השיניים הבריאות ייהרסו ולא יהיה חומר שן לעבוד איתו – אם להמשיך את המטאפורה סרת הטעם במקצת.

אם אתם לא מאמינים לי, האמינו לפרופ' מנואל טרכטנברג שבעצמו הודה שבהמלצות הוועדה אין פתרון לרוב הבעיות.

מכאן זה כבר עניין לוגי פשוט: אם חלק מהבעיות ייפתרו אבל רוב הבעיות ימשיכו להחמיר, אז המצב הכולל הולך כנראה להיות גרוע יותר. פשוט, לא?

והאמת המצערת היא שזה היה כמעט צפוי מראש – כי ההצמדות של טרכטנברג ל"חוק כלל ההוצאה" מבטיחה (להבנתי הלא-כלכלנית) שבכל מקרה שיעור ההוצאה הציבורית בישראל, שהוא נמוך ממילא בהשוואה למדינות OECD, רק ילך ויקטן (צפו בסרטון, זה יעשה לכם סדר).

מה לעשות – כשההשקעה באזרח צומחת לאט יותר מהתוצר הלאומי, זה בדרך-כלל אומר שני דברים: שנשלם יותר ושנקבל פחות. את זה טרכטנבג לא מציע לשנות – להפך, הוא עומד על כך שזו השיטה הנכונה.

לקצץ בביטחון או באגו של הכלכלנים?

אנקדוטה: בדו"ח הוועדה נטען במקום מסוים, ששיעור החוב/תוצר של ישראל הוא 76 אחוז. הנתון הנכון, כנראה, הוא 74 אחוז. הרי לכם (אולי?) עוד 17 מיליארד שקלים לשימוש הוועדה.

יש לי הרגשה שאם היינו מנערים את הדו"ח היטב, היו נושרים מבין דפי ה-PDF שלו עוד הרבה מיליארדים. אבל שם, בשורת החוב ובסעיף החזרת החובות, נמצאים הכי הרבה מיליארדים.

סעיף החזרת החובות, למי שלא מכיר, הוא הסעיף הגדול בתקציב המדינה. הוא גדול בשליש מתקציב הביטחון המנופח כשלעצמו. רק אשתקד גדל סעיף החזרת החובות ב-12 מיליארד והגיע ל-84 מיליארד שקלים, ועוד היד נטויה. קרא עוד »

29 בספטמבר 2011 – 19:28 קטגוריות: הפרעות בתקשורת, מציאות 2.0, פוליטיקה, צרכנות נבונה | תגובות (2)

תגים , , , , , |

מכתב תגובה לממ"חים של ועדת טרכטנברג

אחרי ימים רבים של הצקות והתקרצצות חסרת פשרות, השיבו לי מומחי המדיה החברתית של וועדת טרכטנברג באריכות. זו תגובתי.

ממ"חי טרכטנברג היקרים,

קודם כל, תודה. ועובדה: כשאתם רוצים אתם יכולים.

תמצית תשובתכם היא בעצם: כן – אנחנו חשים מחויבים לערכים שמייצגת מגילת העצמאות, ולא – המדיניות הקיימת לא מתיישבת עם ערכים אלה ועל כן יש לשנותה (116 תווים, אגב "מגבלות המדיום").

זו, לטעמי, לא רק התשובה הכי משתלמת, אלא גם התשובה הכי נכונה. הייתי שמח לקבל אותה בלי ללחוץ ובלי לריב ולהתלונן. ובעיקר: הייתי שמח לקבל אותה מחברי הוועדה ולא מכם.

באמת, לבי עם הממ"ח/ית המסורים/ות שנאלצו להתרוצץ בין חברי וועדה, שאין להם קושי להשיב לשאלות כלכליות תיאורטיות אבל נבהלים כשהם נתקלים בשאלה ערכית.

רק מה לעשות שהנושאים שעל הפרק אינם "כלכליים" בלבד אלא גם ערכיים. הם נוגעים לדמותה של המדינה, לא רק לפתרון המצוקה העכשווית של ציבורים גדולים. "רווחת כל תושביה" או "כלכלת שוק דורסנית" (ראו להלן) הם מונחים ערכיים.

מותר להודות בחזירות
מה לעשות שסביב שולחן הוועדה יושבים אחדים, שהיו שותפים בכירים בעיצוב או יישום המדיניות הכלכלית הקיימת, או שמהתבטאויותיהם בעבר אפשר היה להבין שהם מאמינים בנכונותה ובצדקתה.

השלב הראשון בדרך לתיקון הוא להודות שיש קלקול ערכי במה שמאוחר יותר כינס הפרופ' טרכטנברג במסיבת עיתונאים "כלכלת השוק הדורסנית שהרימה ראש".

יש כאלו שקוראים לזה "קפיטליזם חזירי" או "ניאו ליברליזם" ואין לי בעיה גם עם "כלכלת שוק דורסנית". למעשה, דבריו אלה של טרכטנברג היו יכולים להיות תשובה מספקת לשאלתי, לו נאמרו עשרה ימים קודם. אני שמח שהפרופסור ראה לנכון לנקוט בשפה הזו, כדי לא להשאיר מקום לספק.

"דורסנות" היא הרי לא מונח מדעי – זה פשוט משהו שכולנו רואים אותו ומודעים לו, ומצפים שטרכטנברג והוועדה הקרויה על שמו יואילו לקרוא לו בשמו.

מותר לומר שיש כאן חזירות ואטימות וזלזול בחוק, ושיש להם השלכות איומות מבחינה מוסרית. ומותר – אם לא חובה – לאנשים כמוני, לתבוע אמירות כאלו ממי שהבטיחו לשנות, כי בלעדיהן לא ניתן לשנות.

לעניין חוק ההסדרים…
 כל בר דעת מבין שחוק ההסדרים עלול בסבירות גבוהה לשמש את הממשלה והכנסת כדי למוסס את יישום מסקנות וועדת טרכטנברג, או לבטלן לחלוטין.

לכן, אם הפרופ' ושאר חברי הוועדה רוצים לחולל שינוי, בפירוש הייתי מצפה מהם להתבטא מפורשות נגד החוק הזה (להזכיר, מדובר בחוק ששימש עד היום, בין השאר, לביטול הדיור הציבורי, חינוך חינם לגיל הרך ועוד).

כמו רבים אחרים, אני גם מקווה שבין חברי הוועדה יימצאו האנשים ההגונים והמפוכחים, שיישארו מחויבים ומעורבים גם בשלבי היישום. לא במינוי מהמדינה אלא במינוי צו מצפונם ומורשת דור המייסדים (שראוי לעגנה בחוקה, אבל זה כבר נושא אחר).

שיעזרו לציבור להבין בפעם הבאה שינסו "לעבוד" עליו.

שיפור השירות לאזרח וכו'
נדמה לי שגם אתם וגם אני קיבלנו על עצמנו תפקידים כפויי טובה. ההבדל הוא שאני הקרבתי למענכם שעות עבודה (או פנאי) ואילו אתם עשיתם את עבודתכם.

אני חייב לומר שנתתם "שירות" טוב יותר, וגם אינטליגנטי והגון יותר, מזה שאני רגיל לקבל מבזק, סלקום, בנק לאומי או המוסד לביטוח לאומי. מצד שני, לגוף שמעסיק אתכם אני משלם (מיסים) יותר מאשר לכל הנ"ל יחד.

בתור אזרח המדינה שהוא ממילא "לקוח מאוכזב" (ולכן יצא לרחוב עם עוד מאות אלפי אנשים), האם זה צריך להפתיע שנעשיתי ציני, חסר אמון או חסר סבלנות? האם זה צריך להפתיע אתכם שתשובות עמומות או עוקצניות גורמות לי להתרגז?

אדרבא – אני דווקא שמרתי לעצמי הרבה דברים שהיו לי לומר, מכבודו של הפרופ' (כבדהו וחשדהו, כפי שהמליץ בעצמו) ומכבודכם. בכל אופן, ישנם דברים שחייבים להיאמר, כי כולנו אוהבים את אפלטון אבל אוהבים יותר את האמת.

אז תודה, סליחה ובבקשה,
שוקי

22 בספטמבר 2011 – 21:34 קטגוריות: כללי | תגובות (3)

נתניהו, יחימוביץ' – אותה מהפיכה

בחודשיים האחרונים ראש-הממשלה נתניהו איבד חצי מהתמיכה הציבורית שהייתה לו ואילו הפופולריות של שלי יחימוביץ' בשיאה. הוא נתפס כנציג של אידיאולוגיה כלכלית ימנית-קיצונית והיא כנציגה אותנטית של הסוציאל דמוקרטיה. אבל סוג הפוליטיקה ששני אלה עושים נראה בסופו של דבר די דומה, וזה לא סוג הפוליטיקה שרוצה הציבור.

בקיץ 2011 הציבור הישראלי איבד סופית אמון במנהיגיו. 84-92 אחוז מהציבור, תלוי איזה סקר שואלים, הביעו תמיכה במחאה ואי אמון בשלטון ובשיטה.

צפוי, בסך הכל, שבתהליך מקביל לאובדן האמון יהיה חיפוש אחר מנהיגים חדשים, ולא לכולם יש סבלנות. זה כנראה פשר הפופולריות האחרונה של אנשים כמו ירון זליכה, משה כחלון או שלי יחימוביץ'. היה איזה רגע קצר שבו אפילו מצנע כמעט קיבל הזדמנות שנייה, וגם עיני היה עשוי לקבל לולא יצא נגד המחאה. אבל כשפתיל האמון קצר הפופולריות מתגלה כמאד שברירית.

זליכה, שהיטיב לתאר את הזוהמה השלטונית בהרצאתו הידועה ("האם ישראל מושחתת?") היה כבר בחצי הדרך לכסא שר האוצר, כשתומכיו נזכרו שהשקפותיו לא רחוקות הרבה מאלו של ידידו ופטרונו נתניהו.

כחלון, שחסך להרבה ישראלים כמה מאות שקלים לחודש בתפקידו כשר התקשורת, מיהר להפוך את עורו כשהדיון הגיע לביטול מכסים אותו הוא מגדיר "התאבדות כלכלית" (הפתרון לטענות שלו פשוט: פיקוח על מחירי מוצרי יסוד. שר אוצר ליברל מהליכוד פיקח על הרבה יותר מזה ב-1985. מה שמזכיר שהליכוד של היום – כולל זה שמייצג כחלון – הוא קיצוני לא רק מדינית אלא גם כלכלית).

גם מי שתולה תקוות בשלי יחימוביץ' צפוי כנראה להתאכזב. יחימוביץ' היא אשה רהוטה ואינטליגנטית שיודעת מה לומר ולמי להתחבר, אבל תחלופת הדעות והנאמנויות שלה אינטנסיבית מדי (ראו למשל הבלוג שלי יחימוביץ' והליכוד או הפוסט "יחימוביץ' לא שלי, יעקב לא נאמן"). האם בת-בריתם של רון חולדאי, גדעון סער, עופר עיני ואהוד ברק, תהיה נאמנה להם או לנו או למישהו אחר ברגע האמת? לא נראה לי.

חלק מתומכיה של יחימוביץ', טוענים להגנתה שהיא פשוט פרגמטית ושהיא נוהגת כפי שיש לנהוג בג'ונגל הפוליטי כדי להגיע לעמדת כוח ולהשפיע. רק שבמסגרת ה"פרגמטיזם" הזה היא תמכה במחדל ולעיתים גם במעשה, בממשלות ובתקציבים אנטי-חברתיים ובסופו של דבר הייתה לא יותר מעלה תאנה למפלגת העבודה כשישבה במושבי הלצים של ממשלות אולמרט ונתניהו.

המילים אחרות אבל אני חושב שהפוליטיקה של יחימוביץ' לא באמת שונה מזו של נתניהו וזו לא הפוליטיקה שהישראלים רוצים היום. בדיוק כשהם שרובם לא מעדיפים את ציפי לבני או שאול מופז על נתניהו או ברק. ולמקרה שהובן אחרת – אני לא הייתי מצביע גם לפרץ.

20 בספטמבר 2011 – 23:01 קטגוריות: פוליטיקה, רון חולדאי | תגובות (7)

תגים , , , , |

הערב, 18:00 בעיריית תל-אביב: עושים צדק חברתי

זה חשוב, זה סולידרי וזה קורה היום.

הערב (ב') ה-19 בספטמבר 2011, בשעה 18:00 – תתקיים ישיבת מועצת העיר תל-אביב יפו במרכז עינב, רח' אבן גבירול 71 (על גג "גן העיר") בסמוך לבניין העירייה.

סיעת עיר לכולנו תגיש בישיבה הזו הצעת החלטה שתורה לעירייה להעביר את עובדי הקבלן המועסקים על ידה להעסקה ישירה.

עיריית תל-אביב מעסיקה כ-850 עובדי קבלן בניקיון, שמירה, גינון, תחזוקה ורווחה. זאת בנוסף ל-7700 עובדי עירייה הנהנים מזכויות מלאות.

עוד פרטים באתר עיר לכולנו.

אני אהיה שם ומקווה שגם אתם. אם בא לכם לצעוק ולהניף שלטים אתם יכולים להגיע החל מ-17:00.

19 בספטמבר 2011 – 10:51 קטגוריות: עיר לכולנו - תל-אביב, פוליטיקה | תגובות (1)

לא צריך להיות אלים כדי להכאיב

עוד כחצי שעה אצא להפגנה בפינת רוטשילד ושד"ל, במסגרת יום הפעולה הבינלאומי נגד הבנקים ואירועי Occupy Wallstreet.

לכאורה, עוד הפגנה – וגם שום דבר שצפוי להזכיר את צעדת המיליון. אבל מדובר כבר באירוע שהוא חלק מ"הדור הבא", מהשלב החדש של המאבק החברתי. כאן הדגש כבר לא על מספרים אלא על מידת היצירתיות והקרצייתיות.

רק כדי להכניס את הדברים לקונטקסט – יום הפעולה נגד הבנקים לא יוצא נגד עצם הרעיון של קיום בנק, אלא נגד מציאות שבה מערכות בנקאיות פועלות באופן מופקר ועברייני, ללא פיקוח וריסון, גובות עמלות יתר, מקיימות קרטלים ומהמרות על כספי הציבור בהרפתקאות פיננסיות. הביקורת היא לא רק או בעיקר כנגד בעלי השליטה או המנהלים, אלא גם כנגד המדינה שלעיתים קרובות מסייעת במעשה או במחדל לבנק לממן את הטייקון ולעשוק את האזרח הקטן.

הפגנה מול בנק, היא רק דרך אחת למחות. זהו סוג חשוב של פעולה, שגם אם נדמה שהוא לא משפיע ברור שיש לו השפעה. אבל הפגנות (ויש הרבה סוגי הפגנות) הן רק קבוצה אחת של שיטות למחאה לא אלימה (כאן למשל, תמצאו רשימה של 198 שיטות למחאה לא אלימה, וזה עוד מלפני שהמציאו את האינטרנט!).

שיטות מחאה ומאבק ספציפיות שמכוונות כנגד בנקים, יכולות להיות מרשימות ורחבות היקף או צנועות יותר. מה שבטוח – לא צריך מיליון אנשים כדי לשבש פעולה של סניף בנק, או אפילו של כל סניפי הבנקים בישראל בו-זמנית. כאמור: באופן חוקי, לא אלים וכזה שקשה עד בלתי אפשרי לעצור אותו. קחו כדוגמא, פעולת מחאה חביבה שנערכה בחודש שעבר בתל-אביב (ואחרי שתצפו, אל תשכחו לזרוק עליכם משהו ולהגיע):

17 בספטמבר 2011 – 19:35 קטגוריות: פוליטיקה, צרכנות נבונה | פרסם תגובה

תגים |

האם יש לנו סיכוי לקבל משהו מוועדת טרכטנברג?

הדלפות הן לא עניין נדיר בתרבות הפוליטית הרקובה והמושחתת שלנו. עדיין, קשה לעצור את רפלקס ההקאה ממה שהתרחש כאן בימים האחרונים.

אם להאמין למנואל טרכטנברג, "גורמים אינטרסנטיים מנסים להכשיל סיכוי לשינוי" ולכן הדליפו ו/או המציאו המלצות שכן או לא הגיעו מתוך הוועדה, ובכל מקרה גרמו לפרופ' הנכבד לקבל מקלחת קרה מעודד שחר (רשת ב', לא עובד בכרום) ומתריסר כתבים אחרים.

מה באמת קרה מאחורי הקלעים? אולי מישהו באוצר ניסה לקבוע עובדות בשטח, עם או ללא עזרה של נציגי משרד האוצר בוועדת טרכטנברג. או שאולי מישהו הפריח "בלון ניסוי" כדי לבדוק את תגובות התקשורת והציבור להמלצות אפשריות. בכל מקרה, נעשה כאן משהו מסריח.

נדמה לי שמגיע לטרכטנברג ליהנות מהספק, ומותר להניח שהוא לא מעורב. בסך-הכל, איזה אינטרס יש לו להפוך את הוועדה בראשה הוא אומר לשנואת העם או סתם לבדיחה? אם יעמוד מאחורי ההצהרות המהפכניות שהשמיע לאחרונה, כיצד ועד כמה – יהיה עלינו לחכות ולראות.

ואם זה היה בלון ניסוי של ביבי ושטייניץ', אז לא חבר'ה – הפירורים האלה ממש לא עושים עלינו רושם.

מה שחשוב להבין, הוא שיחד עם פרופ' טרכטנברג החביב למראה נמצאים בוועדה הקרויה על שמו כמה אנשים שהיה להם תפקיד חשוב בדרדור המצב החברתי בישראל למקום בו הוא נמצא. טרכטנברג אולי מעדיף לסתום את האף, אבל אנחנו חופשיים לומר את זה: הוועדה שלו אויישה במכוון (בין השאר) באנשים שמטרתם הייתה להכשיל את פעילות הוועדה, לסרס ולהזנות אותה.

לא מפתיע שטרכטנברג עצמו המליץ לנו להיות ספקנים. ובכן, הנה.

15 בספטמבר 2011 – 23:06 קטגוריות: הפרעות בתקשורת, צרכנות נבונה | פרסם תגובה

רוטשילד 69, תמונות מפלישה

אתמול בערב, רוטשילד 69.

15 בספטמבר 2011 – 20:35 קטגוריות: תל-אביב, משבר הדיור | תגובות (3)