אם זה לא היה כל-כך עצוב וכו'.
-
עמודים
-
תגובות אחרונות
-
פוסטים אחרונים
במיוחד לאוהבי החתולים
לא, הפעם זה לא וידאו הורס של חתלתולים. הפעם הנושא הרבה יותר רציני ואקוטי: פרעושים.
במשך שנים של חיים במחיצת חתולים, למדתי הרבה יותר ממה שהייתי רוצה על פרעושים. אתמול נקרתה בדרכי ההזדמנות לרכז קצת אינפורמציה בנושא (טיפול, מניעה, תכשירים וכו'). אם יהיה זמן אעבה קצת את התוכן ואפרט יותר על כמה מהדברים. בכל אופן, אם יש לכם טיפים שחסרים בפוסט אתם מוזמנים להוסיף בתגובות.
קבלו:
מדריך: קיץ ללא פרעושים.
בן ניתאי 1978, ביבי נתניהו 2011
מה שבעיני הכי מדהים בסרטון הזה הוא כמה ביבי לא השתנה. אם תעצמו את עיניכם לרגע ותשמעו רק את קולו, תתקשו להבדיל בין הנאום הזה לבין נאומו מוקדם יותר השבוע מול הקונגרס האמריקני.
אותו הקול, אותו הטון, השאלות אותן שאלות וגם התשובות לא השתנו הרבה.
גם חזותית, בן ניתאי הצעיר אמנם ללא ספק נאה יותר מביבי של 2011, אבל ההבעות, המניירות, שפת הגוף המגונדרת – בכל אלו אין כמעט שינוי.
מה בכל זאת השתנה? ניתאי בן ה-28 חסר את הטאץ' האנושי המסוים שרכש נתניהו בן ה-61. הוא נראה כמו רובוט גם כשהוא מחייך.
מצד אחד, כל הכבוד על העקביות. גם מי שלא אוהב את נתניהו ולא מאמין למילה שיוצאת לו מהפה, חייב להודות שהאיש קונסיסטנטי.
מצד שני, 33 שנים חלפו. בזמן הזה כמה דברים השתנו – לא כולם לטובתנו.
בראיון שערך אראל סג"ל עם אלדד יניב שפורסם במעריב בסוף השבוע, אמר האחרון שהימין בישראל צריך להיות שבע רצון כי הוא ניצח – ההתנחלויות יצרו עובדות בשטח ושינו את קו הגבול. אפילו אובמה מקבל את זה.
סג"ל התייחס לאמירה הזו בחוסר אמון (כנראה מוצדק כשמדובר ביניב) אבל בתור הבחור החריף שהוא סביר להניח שהוא יודע שהטענה נכונה.
בניתוח קר, ובמישור הטריטוריאלי הצר, אפשר לטעון שהגישה שמייצג ביבי הוכיחה את עצמה וכפתה על הצדדים גבולות עדיפים מקווי 67'. אבל, שוב בניתוח קר, אסטרטג נבון צריך לדעת גם לזהות את הנקודה שבה האסטרטגיה הקיימת מיצתה את עצמה.
גם במה שקשור להישגים טריטוריאליים, נראה שהגיע הזמן לקטוע הפסדים. להכיר בכך שאנחנו ולא הפלסטינים, נמצאים היום במצב שבו מה שמציעים לנו הוא המקסימום שנוכל לקבל, כי נחישות יכולה להועיל רק עד מקום מסוים. משלב כלשהו, אם הדברים לא משתנים, לאנשים פשוט נמאס ממך. זה לא רק מצבו הבינלאומי של ביבי אלא גם המצב של כולנו.
שכירות בתל-אביב: המחירים בדרך למטה
אחרי תקופה ארוכה של חוסר בהירות וספינים, גם בכירי ענף הנדל"ן מתחילים להודות שזהו, זה נגמר.
מחירי השכירות בתל-אביב לא צפויים לעלות בשנה הקרובה. זו אחת המסקנות שעולות מסקר בכירי הנדל"ן של חברת הייעוץ Deloitte שפורסם אתמול.
80 מתוך 100 בכירי ובעלי עניין בענף הנדל"ן אמרו שהמחירים לא יעלו בשנה הקרובה. אם זה מה שהם אומרים, נדמה לי שמותר להניח שצפויות ירידות ניכרות.
לקבל כסף מסלקום
סלקום הסכימו להחזיר לי פי חמישה ממה שלקחו, בתנאי שלא אאלץ אותם לקרוא לזה "פיצוי". טיפ למי שמוצאים את עצמם בסיטואציה דומה: תפתחו בלוג.
בפוסט הקודם סיפרתי על האירוניה – שהחברה שיצאה בקמפיין "סלקום מחזירה לך כסף", עושה הכל כדי לא להחזיר כסף. גם כשברור (לי) שהתנהלותה הייתה נבזית ונועדה להכשיל את הלקוח (כלומר אני). ניסיון השבועות האחרונים הביא אותי להגדרה מדויקת יותר של מדיניותה: סלקום מעדיפה להפסיד כסף מאשר להודות בטעות.
מדוע? אולי כדי להגן על עצמה משפטית ואולי כי מישהו שם חושב שלקוח שנותנים לו אצבע רוצה את כל היד – מה שאולי נכון, אבל לא קשור לשאלה האם הוא צודק או לא. עובדתית, זה לי ובעיקר להם הרבה יותר מלומר "סליחה, טעינו" או מלא להיות תחמנים מלכתחילה.
ה"מדיניות" – שלא לומר "השיטה" – של סלקום, אם הבנתי נכון, היא להיות אדיבים מאד כשהם מגלגלים את האשמה ללקוח, ולהציע לו "הטבות". פרקטית, לי הם העניקו "הטבות" בשווי כולל של פי 4.9 (ע"פ חשבוני) מהחיוב העודף שהרתיח אותי. קרוב למחצית הסכום כבר בחשבונית הקרובה ובלי התחייבות. הטבות, ולא חס וחלילה "פיצוי". זה עוד לפני שמחשבים את העלות המצטברת של הטיפול בענייני, שגם היא בוודאי גבוהה משמעותית מסכום ההחזר שדרשתי. קרא עוד
כן סלקום, חשבון הסלולר הפתיע אותי
כך נפלתי בפח עם סלקום ומה אני הולך לעשות כדי שהפעם זה ייגמר אחרת.
בשבוע האחרון קיימתי שבע או שמונה שיחות טלפון, חלקן ארוכות ומייגעות למדי, עם שלושה נציגים שונים של חברת סלקום. אני לא גאה בזה ובטח לא נהנה מזה, ומעל לכל – ברור לי שאני לא יכול לצאת ברווח, אלא אם כן אתבע אותם. ובכל זאת, אני מוכן להמשיך כמה שאצטרך ולספוג את בזבוז הזמן. זה הפך לעניין עקרוני.
אני מנוי סלקום מאז שנות התשעים, ולאורך רוב התקופה הזו הייתי לקוח די משתלם. כבר שנים שאני מקבל בכל שני וחמישי שיחות מטלפני מסלקום, שמבשרים לי בדאגה שאני משלם יותר מדי ומביעים רצון לחסוך לי כסף באמצעות חבילה כזו או אחרת. אבל שונא מתנות יחיה. אחרי הפעמיים הראשונות למדתי, ומייד שאלתי בכל שיחה נוספת: זה דורש התחייבות? בפעמים הבאות הוספתי: אנא, אל תציקו לי עם הצעות שדורשות התחייבות. כשיהיו לכם הצעות הוגנות שלא כובלות אותי, אז אשמח לשמוע. לא עזר.
וראה זה פלא: מרגע שאסרו את ה"התחייבות" בחוק, פתאום דממת אלחוט. בסלקום שכחו את מספר הטלפון שלי, את כתובת האימייל שלי וגם את קיומו של ה-SMS. רק אחר-כך נתחוור לי מדוע – בשקט בשקט, הם העלו את התעריף הגבוה ממילא לדקת שיחה בלא פחות מ-15%.
אין עם מי לדבר בסלקום
בסלקום טוענים שהם הודיעו לי על עליית התעריף באחת החשבוניות הקודמות, וייתכן שזה נכון. עובדתית, לקח זמן עד שעליתי על העניין והנזק מגיע לכמה מאות שקלים. האם יכולתי למנוע את זה? ייתכן. האם סלקום יכולה הייתה למנוע את זה? ברור שכן. יכלה ולא רצתה.
סלקום יודעת יפה מאד לשלוח לי אימיילים וסמסים או להתקשר אליי, ואף עשתה זאת בעבר בטענה שמטרתה לחסוך לי הוצאות. בקיצור: כשהיא רוצה שאהיה מעודכן היא יודעת לעשות את זה, ובמקרה הנוכחי נראה לי שלא רק שלא רצתה – בסלקום בנו על כך שאלפים כמוני, אולי רבבות, לא ישימו לב שהם משלמים פתאום הרבה יותר.
הערתי ל"נציג", ל"מומחית" ול"מנהלת הצוות" ששוחחו איתי, שאין שום היגיון בהעלאת התעריף שהיה גבוה מלכתחילה. באמת שלא ציפיתי לזה הפעם – הלא ממילא שילמתי תעריף שערורייתי, קרוב לפי שניים ממה שאתם משלמים, מן הסתם (אני פשוט מתבייש לומר כמה).
תשמעו, אמרתי להם, אני לקוח שלכם קרוב ל-15 שנה ואני לקוח טוב. תבדקו במחשב – אני משלם לכם יפה כבר הרבה שנים, לא מציק לכם בטלפון, יש לי מכשיר משלי ואין לי התחייבות על כלום. איסור ההתחייבות בחוק לא הפך אותי ללקוח פחות משתלם מבחינתכם. כלום לא השתנה בינינו – אז למה לעשות דבר טיפשי כמו להעלות לי את התעריף חד צדדית ולא להודיע לי?
שיא החוצפה החדש, אבל באמת
למרבה האירוניה, מסתבר שיש לסלקום עכשיו קמפיין שרץ עם הסלוגן "סלקום מחזירה לך כסף". אירוני, כי במציאות הסאבטקסט של כל שיחותיי האחרונות עם סלקום היה "בחיים לא תקבל גרוש חזרה". במקום זה, הם האשימו אותי והציעו לי לקבל הנחה שוות ערך שתתחלק בין 12 החשבוניות הבאות. כאן כבר התחלתי לחשוד שמישהו עושה עליי וואחד קומבינה.
"זה לא בדיוק כמו לדרוש ממני התחייבות?" שאלתי. "מה פתאום" אמרה המומחית, "אסור לנו לדרוש התחייבות". "אבל כדי ליהנות מההנחה אני חייב להמשיך להיות לקוח שלכם למשך שנה נוספת, לא? אז מה לעזאזל ההבדל?" שאלתי. כמו שאתם יכולים לנחש, השיחה הזו לא הובילה לשום מקום.
אבל זה עוד לא שיא החוצפה (השיא הקודם, אגב, היה – לדחוף את סבתא במדרגות ולהגיד לה "סבתא, לאן את רצה"). שיא החוצפה הגיע באימייל ונראה ככה (תגללו הלאה להסבר):
אולי אני טועה אבל אני מאמין שמדובר בתרגיל קלאסי של "שיטת מצליח", על פי הנוסחא הפשוטה דלהלן:
א. נעלה למנוי את התעריף ב-15 אחוז, כי אנחנו יכולים.
ב. כדי לצאת לידי חובה, נטמון הודעה על הגדלת התעריף באחת החשבוניות העמוסות שאנחנו שולחים לו. אם יהיה לנו מזל הוא לא ירגיש בכך.
ג. נציע לו לקבל את החיוב הנוסף חזרה בהדרגה, במהלך 12 חודשים, וכך נכבול אותו אלינו לעוד שנה, גם בלי התחייבות.
ד. נציע לו "בכפוף לתנאי השירות" התרעות ב-SMS "כדי שלא יהיה מופתע בסוף החודש".
כל הכבוד שסלקום הכירו בכך שהם מצליחים "להפתיע" אותנו (שלא לומר: להטעות). נדמה לי שזה מה שקוראים במשפטנית "חוסר תום לב". עובדתית, סבתא מצאה את עצמה על המדרגות וסלקום טוענת שזה באשמתה. אז לסבתא יש חדשות בשבילכם: היא לא מצליחה להיזכר מתי טענתם שזה לא באשמתה, וכבר אין לה אמון בכם.
אולי אני טועה, אבל אני מאמין שסלקום הפילה אותי בפח ובטוח שישנם רבים נוספים כמוני. אם הם יתעקשו, כמוני, ולא יסכימו להתחייב (וזו התחייבות גם אם לא קוראים לזה "התחייבות") בסופו של דבר סלקום תרים ידיים ותחזיר לנו את הכסף הקטן הזה – ומבחינתה מדובר באמת בכסף קטן מאד – כדי לעבור למעשה ההטעיה הבא. אם לא, אני חושד שיש כאן בסיס לתביעה ייצוגית.
ביצים, תרנגולות ורון חולדאי
1
למי שהחמיץ, הגיהנום בדיוק קפא (כלומר, זה קרה לפני שבועיים ומוטב מאוחר וגו'): קבלו את יואב לרמן בפוסט שכותרתו "ישר כוח לרון חולדאי", לא פחות. הסיבה: תוכנית השיפוצים המעודכנת של אזור כיכר רבין, שתצא לדרך ביוני הקרוב ותכלול בין השאר חסימה חלקית או מלאה של כל הרחובות הסמוכים למשך שנה. אסון תחבורתי אמיתי, והדובדבן שבקצפת: כ-60 חניות ברחוב בלוך יוחלפו בשבילי אופניים.
תושבי האזור, כפי שאפשר לנחש, מורטים שיערות – במיוחד אחרי תגובת העירייה שאמרה בין השאר: "העירייה לא מחוייבת לספק חנייה בחינם. בכל עיר מודרנית בעולם חנייה עולה כסף… אנחנו מאמינים שהמעבר לתחבורה ציבורית ושימוש באופניים הוא העתיד בעיר ואנחנו צריכים להבין שיש לזה מחיר". לרמן, מתמוגג וכמעט נדהם, הבטיח לחזור ולהשמיץ את חולדאי כשיהיה על מה – אבל במקרה הספציפי הזה הוא תומך בו ובתוכנית.
2
אישית, בתור תושב דרום העיר שאינו מחזיק רכב (וכן מחזיק ברגליים ובאופניים), אני יכול להרשות לעצמי להיות שווה נפש או אפילו מרוצה מכך שחולדאי התחיל ליישם את העקרונות של לרמן ואת התוכניות של עיר לכולנו. מצד שני, אני גם חושב שמתבצעים בעיר הרבה יותר מדי שיפוצים ועבודות בנייה ממילא, ומרחם קצת על תושבי אבן גבירול וסביבתו שחיים כבר שנים בתוך ענן אבק (למעשה, גם בשכונה שלי המצב די דומה, רק לא בגלל עבודות תשתית אלא בגלל קבוצות רכישה).
לרמן מוסיף: "סופסוף העירייה מראה הבנה שהשטח העירוני הוא לא הפקר ושאם נמשיך לחלק חנייה בחינם, כמו כל משאב מוגבל אחר, היא פשוט תיגמר". אין ספק שזה נכון. אבל חולדאי, כמנהגו, משתדל לעשות גם את הדברים הטובים בברוטליות. אם זה שיפוץ פה או ביטול חניות שם או הטלת אגרת גודש וכו'.
3
גיליון סוף השבוע של זמן תל-אביב (מעריב) דיווח על ציון אלקניאן, קשיש יהודי אמריקני שתובע את עיריית תל-אביב. אלקניאן טוען שהעירייה הפרה התחייבות שלה כלפיו, להשתמש ב-300 אלף דולר שתרם להקמת גני ילדים ובית כנסת בכפר שלם שבדרום העיר. זה לא התחיל בתקופת חולדאי – את הכסף הוא העביר כבר לפני שלושים שנה – אבל העובדה ש-12 שנות חולדאי לא הספיקו כדי לתקן את המעוות, מראה שהמגמה כולה שגויה.
4
לא מזמן כתבתי כאן על כך שאין די גני ילדים בפלורנטין. מאז הספקתי להתקל בכמה מקורות כמו הכתבה הזו שכוללת כמה נתונים מרתקים (אם כי לא בטוח שמעודכנים). בגדול, תל אביב של השנים האחרונות הראתה שינוי מגמה – במקום נהירה של צעירים פנימה ויציאה של משפחות החוצה, התהליך היום הפוך. כמובן, המשפחות והזוגות הצעירים שמגיעים לעיר, הם בעיקר משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות והם מגיעים לשכונות הצפוניות.
כך שמנקודת מבט מסוימת אפשר לומר שהעירייה צודקת בטענותיה: השקעת היתר בגני ילדים שמוקמים ממרכז העיר צפונה, באה לענות על ה"ביקושים" הגדולים יותר שם. כמובן, מה שיוצר את המצב הזה היא מדיניות תכנון גרועה. האם בפלורנטין אין די גני ילדים כי פחות זוגות רוצים לגדל בה את ילדיהם, או שזה בדיוק להפך? ומה הקשר לכך שגם אין בשכונה הזו כמעט גינות, שרוב המדרכות שלה הרוסות ושההשקעה העיקרית של העירייה בה היא באיסוף אשפה והעסקת פקחים?
בדומה קצת לעניין התחבורה הציבורית, יש כאן עניין של ביצה ותרנגולת: אם לא יהיו גינות, גני ילדים ומדרכות שאפשר להסיע עליהן עגלות, יתמעט בהדרגה גם מספר הילדים. ומכיוון שיש בעיר בערך גן אחד לכל אלף תושבים, זה לא מפתיע שבמשך שנים זוגות צעירים בחרו לעזוב אותה ולגדל את ילדיהם במקומות אחרים. לשם השוואה, ישנם לפחות 109 גני ילדים ברמת השרון (סביר להניח שהרבה יותר) שאוכלוסייתה מונה כ-40 אלף איש. כלומר, גן ילדים אחד לכל 350 תושבים לערך.
5
במקרים רבים מדיניות צריכה להתמודד עם מצבי ביצה ותרנגולת כאלה. השאלה היא האם חולדאי מסוגל להיות קשוח ובעל חזון גם כשזה לא כרוך בגרימת עגמת נפש לתושבי העיר שלו.
