בשבוע שעבר, שודרה בערוץ 1 כתבת תחקיר של "מבט שני" תחת הכותרת "מי רצח את תאיר ראדה". התוכנית חשפה חומרי חקירה וראיות שלא נראו קודם על המסך (גם לא נתקלתי בהם בעיתונות הכתובה), כולל קטעי וידאו מתוך חדר החקירות, השחזור ועוד. רואיינו מומחים שונים שהיו תמימי דעים: יש סתירות בתיק ומהן עולה בסבירות גבוהה שהרשעת זדורוב הייתה שגויה. קרא עוד »
קראתי בתחושת בוז – אין דרך טובה יותר להגדיר את זה, כנראה – את הדיווחים אודות פליטת הפה של אבי שמחון.
למי שהצליח להחמיץ – שמחון, יועץ של שר האוצר שטייניץ, אמר בנאום שנשא בכנס כלשהו שאין הבדל גדול בין ה"מסתננים" האפריקנים לבין עולים מברה"מ לשעבר שגם הם "חשבו שכאן הם יוכלו למצוא תנאים כלכליים טובים". "הם לא הגיעו מתוך רצון להצטרף לעם היהודי, אלא כי כאן הציעו להם סל קליטה", אמר שמחון. "אם אנחנו מקבלים את 450 אלף העולים הללו למה שלא ניתן גם לעשרות אלפי המסתננים מאפריקה לעבור תהליך גיור מזורז?".
הדברים עוררו זעם וגינויים, ושמחון ננזף ומיהר להתנצל – אבל האמת הפשוטה היא שהוא צודק. קרא עוד »
אני עוקב בימים האלה, בצער רב, אחרי הפרסומים הבלתי נגמרים בתקשורת שקשורים למגזר החרדי. אחרי השלב ה"חדשותי", שגם הוא נראה כאילו הוזן – שלא לומר פוטם – על-ידי יחצ"נים ויועצי תקשורת, הגיע שלב ה"דעות", שבו אפשר היה לקרוא שוב את כל הדברים שנכתבו בפעמים הקודמות.
בסוף השבוע הזה נכנסנו לשלב ה"תחקירים", שבו מתגלים כל מיני דברים מופלאים. לדוגמא, סיפור השער של "7 ימים" שבמסגרתו נטען שאברך חרדי עם עשרה ילדים שאינו עובד מרוויח 27 אלף שקלים ברוטו לחודש ("עבודה שחורה", אמיר שואן, "7 ימים", 24.12.2010).
אני לא יודע מי עושה את החישובים המופרכים האלה, אבל יש לי הרגשה שלא היה זה כתב או עורך בידיעות אחרונות. בין השאר, משום שהם מזכירים מאד כל מיני תעלולי חשבונאות-יצירתית שהגיחו בשנים האחרונות מאגף התקציבים באוצר או ממשרד התמ"ת וכיוצ"ב, ו"הוכיחו" כל מיני הבלים אחרים (כמו שתוכנית ויסקונסין משתלמת למדינת ישראל, או שתקציבי הכבאות בישראל גדולים מדי, וכו'). קרא עוד »
התוכנית "מצב האומה" מארחת את ח"כ אריה אלדד. הסרטון קצת ארוך אבל שווה כל רגע.
חבר-הכנסת פרופ' אריה אלדד הוא טיפוס יחיד במינו. אישית, אני מאד אמביוולנטי לגביו. את דעותיו והדברים שהוא אומר בעניינים לאומיים אני לא יכול לסבול. הייתה בי חיבה מסוימת לאביו, ישראל אלדד, שהיה דינוזאור רוויזיוניסטי אבל מהסוג החביב. אלדד הבן נעדר את הקסם הפולני של אביו, ואמירותיו הרבה יותר קיצוניות משלו.
מצד שני, אני זוכר לאלדד חסד נעורים – את תסכיתי "חתול בשק" ברשת א', שכתב וביצע עם דוד גרוסמן. מי ששמע וזוכר, מבין שבסופו של דבר לאיש הזה יש איכויות דומות לאלו של חברו השמאלן, מה שרק עושה את כל העסק ליותר עצוב – הלוואי שהיה בוחר באמנות ולא בפוליטיקה. מממ… מה זה מזכיר לי. אל תפספסו את הסרטון הזה.