אסון לא לאומי

1
אין שום דבר "לאומי" בשריפה בכרמל. לא הלאום אשם, לא העם התרשל, והסיבה היחידה שכמה עסקנים – חלקם כאלה שמתכנים עיתונאים – מיהרו להכתיר את האסון אדיר הממדים הזה כ"לאומי" היא כדי למשוך את האש מהאחראים האמיתיים, שבהתנהלותם הרשלנית והפושעת לא היה שום דבר לאומי. כמה קל, כמה פשוט, להפוך כל כישלון ל"לאומי". רק שזהו אסון שיש לו כתובת, והיא לא שני הנערים הדרוזים שכן או לא עשו מדורה ולא הצליחו לכבות אותה.

2
אמנון אברמוביץ', מכתיר האתרוגים, כבר מיהר להסביר בסוף השבוע שאלי ישי, ביבי נתניהו וחבריהם לא אשמים – האסון בסך-הכל "נפל במשמרת שלהם". זה מזכיר קצת את אולמרט, שהתלונן שמאשימים אותו במחדל הטיפול בניצולי השואה – מה שלא הפריע לו להעניק למחדל הזה פתרון בדמות תוספת מבישה של 86 שקלים לקיצבה שמקבל כל ניצול. זה מזכיר את טיעון ההגנה של צחי הנגבי, שהוא לא שונה מזה של אשר ידלין – מה אתם באים אליי כשכולם מושחתים כמוני. מי שלא הצליח לבצע את תפקידו צריך ללכת הביתה. זה עד כדי כך פשוט. אפילו אם הוא "כתב מכתבים".
קרא עוד »

השריפה שמגיעה עד פתח ביתנו ומצעד זכויות האדם

קשה להתעסק בסוף השבוע הזה במשהו שאיננו שריפת הענק בכרמל, זו שחלק מהעיתונים כינו אותה "אסון לאומי" – למרות שאולי "תאונה למדינה" מתאים יותר.

מרגיז ומייאש לגלות בכל פעם מחדש את רמת ההפקרות בהתנהלות נבחרי הציבור ופקידיו. המטוס הרוסי שהגיע לכאן כדי לשאוב מים מהכנרת המתייבשת ולהטיל אותם מעל לכרמל הבוער, מספר כבר חלק גדול מהסיפור.

סביר להניח שתושבי דניה ועין הוד ובעלי מלון יערות הכרמל, היו יוצאים למלחמה בכסילות הממשלתית הרבה קודם לו היו יודעים מה מחכה להם. רק שכך זה תמיד – אתה מנסה לחיות את חייך, לשמור על שפיות בתוך הטירוף, עד שיום אחד אתה מגלה שהאדמה בוערת תחת רגליך.

זה נראה אקראי לגמרי, אבל האמת הפשוטה היא שהכל קשור בהכל – קו העוני והולילנד, אלימות השוטרים והמינויים הפוליטיים, הסחר בנשים וחוק הנאמנות, פריחת הפשע המאורגן וגזל משאבי הטבע, רדיפת הזרים וההעסקה המנצלת, משבר הנדל"ן והסתאבות התקשורת. המכנה המשותף היא התנערות המדינה מחובותיה, על רקע מציאות שבה הבירוקרטיה השלטונית משרתת אינטרסים אישיים, פוליטיים או עסקיים, של יחידים או קבוצות.

בגלל זה כל אסון – גם כזה שיש לו אחראים ברורים – הופך ל"אסון לאומי". חס וחלילה שנעביר ביקורת, חס וחלילה שמישהו יצטרך לקחת אחריות – עלינו להתאחד, להרכין ראש ולקבל את גורלנו המשותף. זו חובתנו ה"לאומית". אבל מה לעזאזל קרה לזכויות שאמורות לבוא עם החובות?

[ הקליקו על התמונה כדי להיכנס לאתר מצעד זכויות האדם ]

ספין מכוער נוסף של ארגון ימין קיצוני מנסה בימים אלה להציג – בפעם האלף – את העיסוק בזכויות אזרח וזכויות אדם כתחבולה שמאלנית. אולי כדאי להיזכר מה אומרת בנושא הזה מגילת העצמאות:

מדינת ישראל… תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון,  לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות;  ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

זכויות אדם וזכויות אזרחיות הן נשמת אפה של מדינה מתוקנת, כמו זו שהחותמים על מגילת העצמאות קיוו שתקום כאן. כאשר מזלזלים בזכויות אדם, מה הפלא שהמדינה אינה שוקדת על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; שחירות, צדק ושלום הפכו למילים ריקות; ששוויון הזכויות החברתי והמדיני לא מתקיים למעשה, ובהדרגה גם להלכה. מה שנשאר הוא להחליט אם אתם יוצאים מהבית עכשיו או מחכים שהשריפה תגיע אליכם.

רק חדשות רעות. מזל שיש שירים עצובים

רדיו אפריקה, 25 שנים אחרי. המילים מדברות על מקום אחר אבל העצב כל-כך מוכר.

הערב: דב מגיע לפלורנטין, וגם לכם כדאי

הערב יתקיים בקאימאק (לוינסקי פינת נחלת בניימין) אירוע ההיידפארק הרביעי, והפעם יכבד אותנו בנוכחותו דב חנין (שיקבל שבע דקות על הבמה, כמו כל אחד אחר).

הרעיון בהיידפארק, כמו בהיידפארק, הוא שכל אחד יכול לעלות ולדבר (אפילו רון חולדאי), ויהיה מי שיקשיב. באירועים קודמים אנשים דיברו על משבר הדיור ועל מצב התחבורה (ע"ע מהיר בעיר), על סמים קלים ואלימות משטרה, על בעיית הפליטים ועל תמלוגי הגז, על השחיתות השלטונית ועל זכויות הקהילה הגאה, על טכנולוגיות טלפורטציה ועל חומוס, ועוד כהנה וכהנה נושאים שבנפשם. היו גם אנשים שהקריאו שירה או קטע מספר, והרכב מוזיקלי שעלה לנגן, והכל היה מוקף באנשים יפים ובנשים יפות ובעראק שנשפך כמים.

אם אתם רוצים לקבל טעימה, הציצו בתמונות היפהפיות של נינו הרמן מאירוע היידפארק השלישי.

תזכורת אחרונה: ב-20:00 הערב בתל-אביב

אולי שכחתם, אולי בכלל לא ידעתם, אולי הקלקתם על "Maybe" בדף הפייסבוק של האירוע – אבל עוד לא מאוחר מדי להגיע לכנס התל-אביבי בנושא הגז, ונוכחותכם חשובה.

האירוע מתחיל ב-20:00 אז יש לכם בדיוק זמן לנוח, לשתות קפה, להתלבש ולבוא – בזוגות, שלישיות, עם חברים או משפחה או לבד. לא חייבים להישאר עד הסוף, אבל חשוב לבוא – גם אם אתם רוצים ממש להכיר טוב יותר את הנושא ולהיות מעורבים וגם אם אתם סתם רוצים להביע הזדהות עם מטרות המאבק.

אני אהיה שם – מקווה שגם אתם.

המאבק על רווחי הגז: כנס תל-אביבי חשוב מאין כמותו

עוד שבוע בדיוק, ביום ראשון ה-28 לחודש בערב, יתקיים בתל-אביב כנס בנושא רווחי הגז ושיתוף הציבור ברווחיהם. אתם רוצים להיות שם.

דו"ח וועדת ששינסקי, שממליץ להגדיל את המיסוי על הרווחים מקידוחי הגז הטבעי, איננו סוף המאבק – זוהי ירייית הפתיחה לתחילתו.

גם אם ייושמו המלצות הדו"ח, עדיין רוב ההכנסות מהקידוחים יגיעו לכיסיהם של מעטים במקום לציבור, כראוי להכנסות מאוצר טבע השייך למדינה.

כדאי גם לזכור שנכון לעכשיו מדובר בהמלצות בלבד, לא בחוק, מה שכמובן לא מפריע לחברות הגז להשקיע סכומי עתק בקמפיינים פרסומיים שמטרתם לבלבל ולהפחיד את הציבור.

לכן, חשוב כל-כך לא לעצור אלא להמשיך במאבק ולעורר את הציבור בישראל לעמוד על שלו ולדרוש את חלקו. זו מטרת הכנס שיתקיים ביום ראשון הקרוב בתל-אביב.

על האירוע

הכנס מיועד לציבור הרחב – כל מי שרוצה לדעת, להבין, להיות מעורב ולהשפיע.

זו גם ההזדמנות שלכם להתגייס למאבק – לא יכריחו אתכם לעמוד בצמתים עם שלטים, אבל תוכלו ללמוד בכנס כיצד גם אתם יכולים לעזור, בזמנכם הפנוי ובלי לפגוע בשגרת יומכם.

אז אל תחמיצו את ההזדמנות: בואו, הביאו אתכם חברים, ספרו לאנשים על האירוע.

עוד על האירוע באתר עבודה שחורה.

כדאי ואף מומלץ:

  • להצטרף לדף האירוע בפייסבוק ולהפיץ משם לחברי הפייסבוק שלכם.
  • לנצל את ההזדמנות כדי לכתוב על האירוע בבלוג שלכם, אם יש לכם, ולהצטרף לרשימת הבלוגרים התומכים.
  • להפיץ את ההזמנה לחברים ובני משפחה שעשויים לרצות להצטרף ולהגיע לאירוע.
  • לזכור שזה תלוי בכם – כך זה היה תמיד וכך זה הפעם, ואין זמן טוב מזה להיות מעורבים.

הקרב על הגז: מוקדם מדי לשמוח

הרבה אנשים ברכו השבוע על המלצות ועדת ששינסקי, רבים מהם מתוך שמחה אמיתית על מה שנראה להם כניצחון במאבק של הציבור נגד הטייקונים. לכאורה, רוב הכסף יגיע לציבור – הרי היה כתוב בעיתון 66%. למרבה הצער, זה רחוק מלהיות המצב. הקרב לא נגמר – הוא רק מתחיל.

ראשית – בינתיים מדובר על המלצות בלבד. אין חוק, אין אפילו החלטת ממשלה – וגם אם יהיו זו לא תהיה שמחה גדולה כי לא מדובר על 66 אחוז מסך ההכנסות, אלא על המס השולי התיאורטי על הרווחים. על בסיס ההמלצות האלה, אם תשובה וחבריו הטייקונים ייתקפו פתאום באהבת ישראל ואהבת אדם בכלל, ויחליטו להעביר כסף רב ככל האפשר לציבור, עדיין מדובר אם אינני טועה על כשליש מהכסף או אולי קצת יותר (עוד לא נולד לדעתי רואה החשבון או המתמטיקאי שמסוגל לתת מספרים מדויקים בתחום הזה). זה יותר טוב מהמצב הקיים, אבל עם כל הכבוד – זה לא מספיק.

בנוסף, אחת ההמלצות של ששינסקי היא שחברות הגז יתחילו לשלם מס על ההכנסות רק אחרי שיכסו 150 אחוזים מההשקעה שלהן. עובד עצמאי בישראל משלם מס ברגע שהוא מתחיל להרוויח, לכן אין לדעתי סיבה שתאגידי אנרגיה יקבלו הטבת מס מפליגה כזו. הטיעון כאילו עלינו להיות אסירי תודה למי שהסכים לבוא להשקיע כאן הוא לא רציני. אדרבא – בין תושבי ישראל  יש רבים שנמצאים כאן מטעמים אידיאולוגיים, ואילו חברות הגז כאן אך ורק כדי לעשות כסף. זה ביזנס – לא מגיע להן פרס ישראל. קרא עוד »