שוקי גלילי SRמשטרת ישראל להוטה לתפוס סטלנים ומשום מה מטרידה אנשים שנראים כמו דרור פויר ומשפחתו.
כדאי לקרוא את הטור האחרון של דרור פויר בגלובס, שבניגוד למה שאפשר להבין מהשם – לא עוסק רק במריחואנה.
ובכלל, שווה לקרוא את הטורים של פויר.
בעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים נוהגים אצלנו באנשים כבכלי משחק. יום אחד אלו האברכים וביום אחר משתתפי תוכנית ויסקונסין – העיקרון דומה, ומי שלא בקיא בפרטים עלול לא להבין שהכל אחיזת עיניים.
אחד הנושאים החמים של השבוע האחרון בעיתונות הישראלית, היה המשך העברת הקיצבאות לאברכים גם בשנים 2011 ו-2012. ראש-הממשלה נתניהו, שביער הספינים שלו קשה להבחין בדובי התקציב, מינה ביד אחת ועדה מיוחדת לבדיקת הנושא וביד השנייה כבר העביר את החוק, עם הסעיף בתוכו.
אז כן, התנהלותו הנוכלית של ביבי מצליחה לעצבן כל פעם מחדש, אבל הנושא עצמו הרבה יותר מסובך ממה מהתמונה הרדודה, חסרת העומק, שציירה לו העיתונות. כל הדמגוגים הרגילים היו שם גם הפעם, תופסים טרמפ על גל השנאה, מיאיר לפיד ועד בן ציון ימיני, ורק סבר פלוצקר – מאד במפתיע – הציג ראייה מפוכחת ואנושית יותר. קרא עוד
מחר בערב יתקיים אירוע ההייד פארק השלישי בקפה קאימאק בפלורנטין (לוינסקי פינת נחלת בנימין). צפוי להיות מעולה. בואו.
אופנן הרים את הכפפה: קמפיין בלוגרים ראשון נגד השוד של משאב הטבע היחיד שלנו, ובעד הגדלת התמלוגים על ההכנסות מקידוחי גז טבעי.
בפוסט את מי אתה מייצג ח"כ אופיר אקוניס מעלה איתמר כהן ("אופנן") סדרה של שאלות קשות ליושב-ראש וועדת הכלכלה בנושא העלאת תמלוגי הגז. אני שואל את עצמי מזה זמן שאלות די דומות, גם אם אני מנסח אותן קצת אחרת. אני מאד מקווה שאקוניס יתפכח וישנה את דעתו, כי לדעתי הוא בצד הלא נכון.
איתמר לא הסתפק בכתיבת המכתב ופרסום בבלוג שלו, אלא גם גייס לעניין קבוצה גדולה של בלוגרים אחרים, שמפרסמים אצלם את המכתב שלו או פניות בנוסח דומה (כל הפרטים בלינק שבפיסקה הקודמת). קרא עוד
אוכלי הנבלות מתגודדים סביב מפלגת העבודה, לקראת נטישתו הבלתי נמנעת של אהוד ברק. ביניהם נמצא יקיר הבלוג, רון חולדאי, שנחוש כנראה לעשות למדינת ישראל מה שעשה לתל-אביב יפו.
מי שעקב אחרי הבלוג הזה בשנתיים האחרונות יכול לנחש מה דעתי על הרעיון שרון חולדאי יעמוד בראשות מפלגת העבודה. זה קצת אירוני, אמנם, בהתחשב בכך שאחת ה"האשמות" שיצאו ממטה חולדאי נגד דב חנין במהלך מערכת הבחירות המוניציפלית, הייתה שהוא אינו מחוייב לתל-אביב ואם לא ייבחר הוא יחזור לפוליטיקה הארצית.
מה שקרה בפועל הוא שחנין לא נבחר כראש עיר ועדיין מעורב מאד במה שקורה בתל-אביב ואילו חולדאי, שכן נבחר, לוטש עיניים לפוליטיקה הארצית וממתין (לכאורה) להזדמנות לברוח. ומצד שני, הרבה תל-אביבים מעורבים שמבינים מה קורה לעיר שלהם, מייחלים כבר שנתיים שחולדאי השחצן ישתכנע שהגיע זמנו לרוץ לראשות מפלגת העבודה הגוססת. העיקר שיעזוב אותנו.
בעיתוי מעורר השתאות, עלה לכותרות סיפור נוסף שקשור דווקא לפעילות האינטרנט של חולדאי. תוכלו לקרוא עליו בידיעה איך הגיע אחמדינג'אד לביוגרפיה של רון חולדאי שפורסמה בערוץ המחשבים של ynet.
על קצה המזלג: הבלוג של רון חולדאי ותל-אביב 1 מתקופת מערכת הבחירות המוניציפלית, הוחלף אחרי הבחירות בבלוג חדש, שממומן מתקציב העירייה (בכל זאת, צריך לעשות משהו עם ה-4.5 מיליארד האלה). הבלוג הישן, זה שקישר במערכת הבחירות המוניציפלית לפוסט רון חולדאי 101, עלול היה לרדת מהאוויר עם פקיעת הדומיין שלו לפני כשנה. למרבה המזל, הוא הוצל על-ידי ערן ורד (אחד הפעילים המסורים והחרוצים בזירה התל-אביבית ולמען חופש המידע ובקמפיין החשוב נגד המאגר הביומטרי, ועוד ועוד).
התמונה של אחמדינג'ד שהופיעה בביוגרפיה של רון חולדאי בשבוע שעבר, היא רק אחד ממספר מעשי קונדס משעשעים של ורד וחבריו, שכולם התבססו על הניהול הרשלני של הבלוג החדש של חולדאי. לא הייתה שום "פריצה" כפי שטענה העירייה בתגובתה. החלפת התמונה התאפשרה משום שמישהו התעצל להעלות תמונות לבלוג ה"חדש" של חולדאי ומשך אותן מהבלוג הישן, שאמור היה בכלל לרדת מהרשת.
בראיון ל-ynet טען ורד שהניהול הרשלני של הבלוג מלמד על האופן בו מנוהלת תל-אביב, ויש בזה ללא ספק משהו. ישנה גם האמת הפשוטה, שהבלוג – שאמור לכאורה לשמש כערוץ קשר של חולדאי עם הבוחר – מעניין אותו בדיוק כמו משבר הדיור, הפקקים, ערימות הזבל בדרום העיר ודברים אחרים שקשורים ל"בוחר" אותו חולדאי סופר רק אם הוא פנסיונר שגר צפונית לירקון, וגם זה בקושי. אין ספק – מדובר באדם שונה לחלוטין מאהוד ברק. לזה חיכינו.
1
כנראה שאני לא יודע על מרגלית הר שפי שום דבר שאתם לא יודעים. אני יודע את מה שפורסם בתקשורת: היא הייתה מיודדת עם יגאל עמיר; הוא גילה לה שהוא מתכנן לרצוח את יצחק רבין; היא ניהלה איתו ויכוח בשאלה אם על רבין חל דין רודף ואף ביקשה עצת רבנים בעניין. כל זה, אם אינני טועה, על-פי עדותה בחקירת המשטרה, שבה גם טענה שלא האמינה לעמיר וחשבה שהוא מתרברב ותו לא.
2
כמו החוקרים והשופטים אינני בוחן כליות ולב ואין לי שום דרך לאשש או להפריך טענה של אדם על מה שהתרחש בנפשו. אך הטענה, כשלעצמה, לא נשמעת מופרכת. אולי באמת הר שפי לא שיערה שעלוב הנפש הלהוט להרשים מתכוון ברצינות להתנקש בחיי ראש-ממשלת ישראל. אם במקום להתייעץ עם רב הייתה מתייעצת עם פסיכולוג אולי הסיפור היה נגמר אחרת.
3
בתקופת משפטה של הר שפי היה לי חבר לעבודה, שדעותיו והתבטאויותיו הקצינו בעקבות רצח רבין. גם קודם חשב שיש לנהוג בהתנחלויות ובמתנחלים "ביד קשה". מאז הרצח הוא החל לפרט. באחת הפעמים עברה לי בראש מחשבה צינית חטופה – שבמציאות המשפטית החדשה המעשה הנכון למי שרוצה לכסות לעצמו את התחת, הוא לדווח עליו לשב"כ.
מוקדם יותר היום, בזמן שהייתם עסוקים בשגרת יומכם, מכרו אותנו נבחירנו בשקל לבעלי הון ישראלים ואמריקניים. וועדת הכלכלה של הכנסת התגייסה לעזרת חברות האנרגיה, שמנסות לשים יד על כמה שיותר מרווחי הגז הטבעי, שמעריכים שיעלו על 300 מיליארד דולר.
הטיעון הצבוע והשקרי בסיכום הדיון של וועדת הכלכלה, היה שהגדלת התמלוגים על הגז (כיום 12.5 אחוז בלבד על בסיס חוק בן 60 שנה) תבריח משקיעים מישראל. זהו כמובן טיעון מגוחך – גם אם יכפילו את התמלוגים פי שלושה, עדיין קידוחי הגז שמול חופי ישראל צפויים להיות מהמשתלמים ביותר בעולם. בנורבגיה מדובר על 75%, בדנמרק 69% ואפילו בארה"ב מדובר על פי ארבעה ממה שישלמו יצחק תשובה וחבריו – 51%.
הנציג של תאגיד האנרגיה נובל אנרג'י בוועדה גם לא היסס לאיים בהגשת תביעה נגד ישראל בבית-דין בינלאומי באירופה. מלבד העובדה שמדובר באיום סרק, זהו גם איום די חצוף, כי למדינה מותר להעלות מיסים – גם על סיגריות, גם מע"מ וגם מס על הכנסות מגז.
ההתגייסות של חברי-כנסת ואף שרים לעזרת ברוני הגז מטרידה מאד. במכתב ששלחה עמותת אומ"ץ למלחמה בשחיתות לח"כים, היא מזהירה מפני מה שנראה לכאורה כניסיונות לשחד אותם. אם יתברר שיש אמת בדברים, כבר אפשר לדמיין את הכותרת בשער העיתון: הולילנד על המים.
לקריאה נוספת: רוצים ריטווטים? תכתבו על תמלוגי הגז.
