ולדברים חשובים באמת: הסיפור השמח של אוסקר החתול

תכירו: אוסקר, החתול הביוני הראשון.

אין דבר יותר עצוב מחתול נכה (חוץ מאשר השואה כמובן) ואין עוד הרבה דברים שמחים כמו חתול נכה שחוזר ללכת. הנה טכנולוגיה חשובה באמת. את הסיפור המלא אפשר לקרוא כאן. אבל תתחילו עם הוידאו (ותודה לרועי):

ניצחון לצוות התקציב של עיר לכולנו

בתחילת השבוע (יום ראשון ה-4/7), התקבלה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב הודעה של עיריית תל-אביב: העירייה ביקשה למחוק את העתירה של סיעת עיר לכולנו, בנימוק שהחליטה להיעתר לדרישותיה. במילים אחרות: רון חולדאי נכנע.


זה קרה 24 שעות לפני הדיון המכריע בבית-המשפט, ובבניין העירייה ברחוב אבן-גבירול למישהו ירד כנראה האסימון: עדיף להרים ידיים.

בהודעה שנשלחה לבית-המשפט נאמר: "אגף המיחשוב בעירייה ייצר את היכולת הטכנולוגית שמאפשרת לייצא באופן פשוט יחסית קובץ אקסל של תקציב העירייה ממערכת המיחשוב המרכזית. משהוסרה המגבלה הטכנולוגית… המשיבים אינם מתנגדים עוד להעברת המידע כמבוקש… הוחלט לקבל את הצעתו של בית המשפט הנכבד ולאפשר את קבלת המידע באופן המבוקש החל משנת 2011". קרא עוד »

120 מיליארד דולר ששייכים לכם

מול חופי ישראל נתגלה אוצר: גז טבעי בשווי מוערך של לפחות 120 מיליארד דולר. איך קרה שרוב הכסף ילך לידיים פרטיות ומה אתם יכולים לעשות כדי לעצור את זה.

נתחיל בזה: מדובר במאבק צודק ומאבק שאפשר לנצח בו. מדוע? משום שהעיוות וחוסר הצדק זועקים כאן חזק כל-כך, שכמעט כל מי ששומע על העניין אומר שהוא מוכן להתגייס.

עיקרי הסיפור, על רגל אחת: בשנות התשעים קיבלה קבוצת אנשי עסקים היתר לחפש גז טבעי מול חופי ישראל. מאז ועד לחודשים האחרונים, התרחשו שלוש תגליות של מאגרי גז, בנפחים גדלים והולכים. פוטנציאל ההכנסה המשוער נכון להיום הוא 120 מיליארד דולר, ולפי הערכות אופטימיות – עד 700 מיליארד דולר. קרא עוד »

עמלות הבנקים: אל תתעטשו!

היה מצחיק לולא זה היה כה עצוב.

הגדלת שכר המינימום: האמת והשקר

הכנסת ה-17 החליטה להגדיל את שכר המינימום. הכנסת ה-18 עלולה להפוך את ההחלטה. שתיהן לא טרחו לאכוף.

יש הרבה טיעונים נגד הגדלת שכר המינימום, אבל רובם מגיעים משני סוגים של אנשים: בעלי אינטרסים ובעלי השקפות נאו ליברליות קיצוניות. במשרד האוצר, למשל, מאמינים שלא צריך להיות שכר מינימום בכלל. ומצד שני, הם גם היו בעד תוכנית ויסקונסין, לא כי החזירה אנשים למעגל התעסוקה אלא כי שללה קיצבאות.

ינסו להפחיד אתכם באמצעות סיפורים ציוריים על כך שהגדלת שכר המינימום תגדיל את האבטלה, תמוטט עסקים, תגרום לאינפלציה ועוד כהנה וכהנה. האמת הפשוטה: המעסיקים הגדולים לא רוצים לשלם יותר כסף לעובדים – הם מעדיפים להמשיך להאביס את המנהלים.

אני מזמין אתכם להצטרף לחבריי בעבודה שחורה וללחוץ על חברי הכנסת להצביע נכון:
שכר מינימום – מה תגידו לחברי הכנסת

היום שבו ימכרו את ירושלים

בשביל מה לחלק את ירושלים כשאפשר פשוט למכור אותה למישהו? נשמע דמיוני? ובכן, אנחנו כבר בחצי הדרך לשם. לפחות.

1
זה כבר לא רעיון דמיוני, שנקום בוקר אחד ונגלה שמישהו מכר את ירושלים. מהי פרשת הולילנד אם לא זה – בזעיר אנפין כמובן, אבל העיקרון דומה. נמצאו כבר (לכאורה) פוליטיקאים, פקידים, עסקנים ובעלי הון, חסרי עכבות מספיק כדי לשעבד ולהשחית נתח מהעיר הזו בשביל בצע כסף. אז למה לא למכור את כל העיר למרבה במחיר, תמורת עמלה כמובן?

2
לפני שהולכים על משהו גדול, כמו למכור את בירת ישראל, מתאמנים אצלנו בלמכור נכסים שיש כלפיהם פחות סנטימנטים. לדוגמא: למכור את אדמת מוזיאון תל-אביב למשפחת עופר. דוגמא נוספת: 90% ממרבצי הגז בשווי 120 מיליארד שנתגלו מול חופי ישראל, שנמכרו במחיר מציאה מתחת לאפנו ליזמים זריזים. צ'יקי כתב על זה יפה. גם איתמר כהן, שמסביר את הנושא בצורה מאד פשוטה.

3
בשבועות הקרובים ידברו על זה הרבה בתקשורת. כל מיני אנשים שמקבלים כסף מכל מיני בעלי הון, יסבירו לכם שבדין העניקה מדינת ישראל את המחצב המשמעותי ביותר שנמצא בה לאנשים פרטיים שבאו לעשות קופה. ידברו אתכם על עקרונות השוק החופשי ועל הסיכון וההשקעה של היזמים, וכל מיני שטויות כאלה. האמת הפשוטה היא שהמדינה שייכת לתושביה, יחד עם כל משאב טבע שנמצא בה. אם מישהו עשה טעות – או קיבל שוחד כדי לעשות טעות – זה דבר שאפשר וצריך לתקן אותו.

4
יוסי גורביץ חסך לי וקישר לשתי אמירות מדהימות של עוזי לנדאו ("ישראל ביתנו") מהשבוע האחרון. לנדאו – שימו לב – התגייס למלחמה ברעיון שחלק גדול יותר מרווחי הגז ילכו למדינה; במקביל, הוא גייס את מדינת ישראל להגנת מצבורי הגז, והכריז שלא נהסס להשתמש בכוח אם לבנון תרצה פרוסה מהעוגה. לנדאו מוכן להילחם על זכותנו למות בשביל להגן על נכס פרטי של מישהו. יפה.

5
סיפור מעניין אחר שנעלם בשולי החדשות: לפי TheMarker, עידן עופר נפגש עם ההנהגה הכורדית בצפון עיראק בשבוע האחרון של מאי. הם אומרים שמטרת הביקור הייתה עסקית, אבל תודו שהסמיכות למשט הטורקי לעזה מעוררת מחשבות. למשפחת עופר, כדאי להזכיר יש יחסים מורכבים עם טורקיה, והכורדים הם אויביה המושבעים.

6
ביום הפשיטה על המשט התבצע פיגוע בבסיס חיל הים הטורקי באיסקנדרון, והעיתונות הטורקית דיווחה כי יש חשד שהפיגוע הוזמן על-ידי ישראל כדי להעביר מסר לארדואן. בתקשורת הישראלית התייחסו לטענות הללו כאל הסתה צינית, ולא לקחו בחשבון את האפשרות הפשוטה – שבממשלת טורקיה אכן משוכנעים שישראל עומדת מאחורי הפיגוע הזה (ופיגוע נוסף בסוף השבוע שעבר). זה מעניק פרספקטיבה אחרת לדבריו של ארדואן ש"ישראל פועלת כמו אל-קאעידה".

7
אפשרות נוספת שאין ברירה אלא להביא בחשבון היא שהטענה נכונה. כלומר, שבמערכת הביטחון או בממשל הישראלי היו אנשים מטומטמים מספיק כדי "להזמין" פעולת טרור. נשמע לכם מופרך? ובכן, גם "עסק הביש" נשמע מופרך, וזה קרה. האם מופרך לחשוב שמישהו מהגאונים בצד שלנו חשב שמותר גם לנו לעשות פעם אחת את מה שאיראן וסוריה עושות כבר שנים?

8
ומצד שני, למה שמשהו בכלל יישמע מופרך במדינה שבה אנשים מוכנים למכור את אמא שלהם – או את עיר הבירה שלהם – ובוודאי את העתיד של כולנו? מדינה שבה פוליטיקאי בכיר אומר ש"לא נהסס להשתמש בכוח" כדי להגן על 120 המיליארדים שלטענתו אפילו לא שייכים לאזרחי ישראל אלא ליזמים פרטיים?

הולילנד 2020. שחיתות במגדלי הכותל
התמונה מהפרויקט ynet2020.

על המשט, שבועיים אחרי

כמה נקודות למחשבה. קחו את זה לאט.

הייתי אומר שגזרתי על עצמי לסייג חוכמה בשתיקה, או לספור עד 1000 לפני שאני כותב פוסט, או משהו דומה. האמת היא שאני סתם לא כל-כך מתפקד בימים האלה (בעיות בריאות שעליהן אני כותב בבלוג אחר. עזבו).

ובכל זאת, שבועיים של מחשבה (בעיקר בקצב הפעולה הנוכחי של המוח שלי) מאפשרים כנראה תובנות שלא מבשילות כשכותבים מהבטן, כשהעניינים חמים.

קבלו, אם כן, כמה נקודות למחשבה בנושא המשט:

  • במישור הדיפלומטי, המדיני, המבצעי, ההרתעתי, ההסברתי והזה של קבלת ההחלטות – אנחנו נראים רע.
  • "אנחנו", אגב, זו מדינת ישראל. מדינת ישראל נראית רע עכשיו, וזה בכלל לא משנה אם אנחנו "בסדר" או "לא בסדר".
  • הפרשנות הימנית / לאומית לאירועים: אנחנו צודקים, אנחנו מוסריים יותר, טמנו לנו פח, רודפים אותנו.
  • הפרשנות השמאלנית: יש בעיה במדיניות, באופן ההתנהלות, בקבלת ההחלטות, בנטילת האחריות – ויש גם חשד לחוסר תום לב.
  • פרשנות "רדיקלית" יותר היא שהטענות של טורקיה צודקות: צה"ל ביצע פעולה צבאית ברוטאלית במים בינלאומיים וההרג על המרמרה היה מיותר ובכוונה תחילה.
  • אני לא בטוח שטענות ה"רדיקלים" נכונות, אבל אני בוודאי לא חושב שהן מופרכות. למה? משום שגם התקשורת הישראלית, גם מערכות הדוברות הרשמיות ובמיוחד הפוליטיקאים, לא אמינים בעיניי.
  • יכול להיות שה"רדיקלים" צודקים ויכול להיות שלא – מה שבטוח הוא שבציפורן זרתו של אחד מהם יש פי אלף אומץ ויושר והגינות מאשר בכל שלושים ומשהו משתתפי "הפגנת הנגד" הימנית שניצבה בשבוע שעבר מול הפגנת המחאה של השמאל. בכלי התקשורת פורסם שהיו שם "אלפים". היו מי שטענו עשרת-אלפים. בכל מקרה, זה יותר משלושים ומשהו אנשים לא מגולחים שצועקים ומקללים.
  • בכוונה כתבתי "רדיקליים" בין גרשיים (ד"ש לעידוק), כי לא בטוח אם יש קשר בין המובן המדויק של הביטוי לשימושים השגורים שלו, ובעיקר נראה שהרבה אנשים שמדברים על "רדיקליות" לא מבינים את המשמעות. רעיונות יכולים להיקרא רדיקליים ( = שורשיים) כאשר הם נובעים מבחינה מעמיקה של המציאות, עד שנראה כאילו הם יכולים לערער את שורשי תפיסת המציאות של חלק מהאנשים. נדמה לי שזו שגיאה לומר על אנשים שמחזיקים בתפיסות רדיקליות שהם עצמם "רדיקליים". מילולית, זה מתאים יותר למרגלית צנעני.
  • תפיסות רדיקליות יכולות להשליך גם על הפרשנות שאנשים נותנים לאירועים אקטואליים. לדוגמא, אם אתה מחזיק בתפיסה שוביניסטית רדיקלית, אתה עשוי לראות בסיפור ההשתלטות על השייטת קונספירציה נשית.
  • רק שלא צריך להיות בעל תפיסת עולם רדיקלית כדי לא להאמין לפוליטיקאים שלנו – רוב הישראלים מסכימים שהם שקרנים. לא צריך להיות רדיקלי כדי לחשוב שהעיתונות הישראלית עסוקה יותר בלקדם אינטרסים כלכליים מאשר לשמש ככלבת השמירה של הדמוקרטיה. והדוברים שמתווכים בין השניים – הם בסך-הכל מנסחים את הדברים יפה יותר.
  • בקיצור: אם תבדקו את זה, תגלו שרובכם "רדיקליים" גם כן רק שאולי אתם לא הולכים עם זה מספיק רחוק. אולי אתם לא הולכים עם מה שאתם יודעים או מאמינים, עושים אחד ועוד אחד ומסיקים את המסקנות. אולי גם אני לא.
  • בוגי אומר שלא ידע כלום; בלשכה של ביבי אומרים שהוא ידע; בסביבת ברק מנסים לגלגל את האשמה לאשכנזי; מקורות בצה"ל – כנראה מחיל הים, מתלכלכים על בוגי. למי אתם מאמינים יותר – לביבי, ברק, חיל הים ו"ישראל היום? או לבוגי, אשכנזי וסבר פלוצקר?
  • אבל ההבדל המהותי הוא לא בין מי שמייחס למקבלי ההחלטות רשעות למי שמייחס להם רק טיפשות. ההבדל המהותי הוא בין מי שחושב שיכול להיות שאנחנו טועים, או אפילו – חס וחלילה – עלולים לפעול בצורה טיפשית ואלימה שלא לצורך, לבין מי שחושב שלא יתכן שנטעה. שלא ייתכן שהמדינה תטעה, ולכן אסור לחקור שום דבר. ובכן, כולם עושים טעויות – גם הרב עובדיה, גם אהרן ברק, גם קצינים בצה"ל ואפילו פקידים במשרד האוצר (שעשו, בין השאר, טעות שהעבירה 120 מיליון ש"ח מכספנו לידיים פרטיות).