את השאלה שבכותרת הציג לי קליוסטרו הקוסם. או למעשה, זו השאלה שאני הצגתי לו, בתגובה לשאלה שלו, שהייתה כמובן: מה אתה לובש שוקי. מה התשובה? ובכן, אם תחפשו בגוגל "מה שוקי לובש" תמצאו כל מיני תשובות. אבל האמת הפשוטה יכולה להיאמר כבר עתה: לבשתי תחתונים.
הטלפון צלצל ומהצד השני שמעתי את קולו של מ' (שם בדוי למישל דור שהקפדתי גם לטשטש את פרצופו). מ' היה בדיוק באותו זמן עם קליוסטרו הקוסם ואמר שהנ"ל החל להדגים את זריזות ידיו גם בגוגל.
קליוסטרו, כך מ' (מישל), שואל אנשים מה הם לובשים ואז מראה להם שזה כבר בגוגל. לוקח בערך ארבע שניות. אתה יודע לעשות את זה, שואל מישל? ובכן, אני עונה, כבר שיחקתי בכל מיני שטויות כאלה אבל זו לא הדרך להופיע בתוצאה ראשונה עבור משהו חשוב ו/או לאורך זמן.
בקיצור, אומר מישל – תחפש כבר "מה שוקי לובש". כמה דקות אחרי אני גם מקבל סמס בעל תוכן דומה, אחרי שהייתה לקוסם בעיה עם הפינג לגוגל או משהו (טיפ: מתישהו גוגל מפסיק לאנדקס ברגע מה שמתקבל בפינג מהפלאגין האמור לוורדפרס).
שתי דקות והעליתי את הפוסט הזה, שתיקן את העניין. נכון לאותו זמן הוא היה קצר יותר והציע לכם להשתתף במשחק – מה שעדיין תקף. זה מה שכתבתי:
יש לכם הצעות אחרות לדברים שכדאי לשוקי ללבוש? חושבים ששוקי לובש משהו אחר? רוצים להלביש את שוקי מחדש? אתם מוזמנים לכתוב על זה משהו, איפשהו ברשת, ואולי יהיו עוד דברים מעניינים למצוא כנחפש את השורה הזו (נו, אתם יודעים – מה איכקוראים לו לובש וזה). אם תהיו מקוריים תקבלו פרס שווה.
עדיין אפשר לעשות את כל זה, או סתם להסתכל על העבודה היפה שעשה קליוסטרו ושאני הולך לחרב לו בקרוב. תחזרו לכאן לעדכונים.
אני הולך לדבר באחד הפוסטים הבאים קצת יותר בהרחבה על "מהיר בעיר", תוכנית התחבורה של עיר לכולנו. הפעם רק על קצה המזלג, כמה מילים.
מהיר בעיר היא תוכנית של תנועת עיר לכולנו, שמטרתה לשפר את מצב התחבורה והסביבה בעיר תל-אביב ובסביבותיה. זו תוכנית ריאלית יותר, פשוטה יותר, קלה יותר ליישום והרבה פחות יקרה מתוכנית הרכבת הקלה (ההיא שמדי פעם מתעופפים בה מספרים – 2011, 2013, 2017, 2025). כן, הפתרון טמון בתחבורה ציבורית יעילה, אבל הדרך להשיג אותה היא לאו דווקא באמצעות מערכת רכבות שתעלה מיליארדים. אפשר גם לבנות BRT שייתן מענה דומה.
ולמה דווקא תחבורה ציבורית? כי אחרת אי אפשר יהיה למנוע את זה:
עמותת גישה העלתה באתר שלה דף שאלות ותשובות בנושא הגבלות על מעבר סחורות לרצועת עזה וממנה. אם אתם לא בקיאים בנושא אולי כדאי שתקראו קצת – זה יכניס את כל נושא המשט לפרספקטיבה אחרת.
ואם כבר העלינו את הנושא הזה, ברשותכם, כמה נקודות למחשבה: קרא עוד »
הערב תתקיים בתל-אביב ההפגנה השנתית, במלאת 43 שנים לכיבוש, תחת הכותרת: "הממשלה מטביעה את כולנו – צריך לחתור לשלום". החל מ-19:00 בכיכר רבין
והחל מ-20:00 ברחבת מוזיאון תל אביב.
כמו יונית, גם אני הולך להשתתף בהפגנה הזו – לא כי אני אוהב הפגנות או כי אני חושב שההפגנה הספציפית הזו היא החשובה או המשפיעה מכולן. יש לי שתי סיבות.
מצד אחד, אני חושב שההשתתפות בהפגנות הללו, ובפעולות מחאה בכלל, הפכה בשנים האחרונות ובימים הללו במיוחד להכרח מוסרי – משהו שראוי לעשות בלי לשאול כלל אם הוא ישפיע או לא ישפיע. אי אפשר להשתתף בכל ההפגנות, אבל חובה להשתתף לפחות בחלקן, ואת זה אני מנסה מאד לעשות.
ומצד שני, גם טיעוני ה"זה לא משפיע" הם לעיתים קרובות לא יותר מתירוץ של האימפוטנטים והפחדנים, שחושבים ש"פעילות פוליטית" נעשית בקלפי. הפעילות הפוליטית, מאז ומתמיד, התרחשה בעיקר ברחוב. כאשר היא לא משפיעה, זה סימן מובהק לכך שיש מעט מדי פעילות חוץ פרלמנטרית, שהיא נשמת אפה של דמוקרטיה חפצת חיים. לכן, מי שחושב שחובה להצביע, בוודאי שעליו לחוש חובה להפגין. מי שחושב שמיותר להצביע – בוודאי ובוודאי שחובתו לפחות להפגין.
***
כשאני מדבר על הפגנה ומחאה, אני לא מדבר רק על הכיבוש ולא רק על זכויות של פלסטינים. יש בישראל הסתה לא רק נגד ערבים ושמאלנים אלא גם נגד חרדים, עובדים זרים, פליטים, מקבלי קיצבאות, מובטלים. מפקירים כאן לא רק ישובים ערביים אלא גם את ניצולי השואה והשכבות החלשות וחיילי צה"ל שמשמשים כבשר תותחים.
כבוד האדם נרמס לא רק במחסומים, אלא גם בבתיהם של קשישים ונכים שפקידי הביטוח הלאומי באים אליהם כדי לבדוק אם הם זכאים לסיעוד, ודורשים מהם להתפשט, להתרחץ או לעשות את צרכיהם בנוכחותם, כדי שידעו להעריך את מידת המוגבלות שלהם.
וכל זה קשור בקשר הדוק לשחיתות, לקרטלים, לאופן שבו מתעמרים בנו הבנקים, חברות הביטוח, חברות התקשורת, בעלי החניונים, כרישי הנדל"ן, המעסיקים, פקידי הרשויות. ההפרדה המלאכותית בין כל הנושאים האלה היא תמצית ה"הפרד ומשול" שהופך אותנו לעדר כבשים שמסוכסך בינו לבין עצמו אבל ממשיך לרוץ בכיוון שמראים לו הכלבים.
***
במעבר חד (שישתלם בהמשך) אני רוצה לעשות פולו-אפ לפוסט החשוב הזה של חברי יהונתן קלינגר. יהונתן הסב את תשומת לבנו לכך שבהפגנת "אם תרצו" ב-16 לאפריל השנה חלק גדול מהמפגינים לבשו מדי צה"ל. זה אולי צעד מחוכם מבחינת יחסי-ציבור והשפעה על רפי-שכל, אבל יש כאן לכאורה גם עבירה על חוק העונשין.
אני לא משפטן, אבל למיטב הבנתי החוק הישראלי אוסר על חיילים ושוטרים להפגין במדים ואוסר על מי שאיננו חייל או שוטר ללבוש מדים. לכן, להבנתי, כאשר מפגין לובש מדי צה"ל הוא בהכרח עובר על החוק – בין אם הוא חייל בתפקיד, חייל שאיננו בתפקיד או שוחרר מצה"ל על רקע שימוש בסמים.
בסרטון שאציג כאן מייד, תוכלו לא רק לראות תיעוד של ההפגנה הזו. תוכלו לראות גם אנשי משטרה שנוכחו במקום, עמדו זמן ממושך ליד המפגינים ולא רק שלא עצרו אותם אלא – עד כמה שאפשר לקבוע לפי הסרטון – אפילו לא העירו להם שהם מבצעים לכאורה עבירה פלילית. אתם לא חייבים לראות הכל, תבינו את הדברים החשובים אחרי דקה או שתיים של צפייה:
יש כאן עניין מטריד מאד לא רק בגלל מה שהוא אומר על התרבות הפוליטית שלנו, אלא בגלל הזלזול העמוק בחוק שהוא משקף. כמובן, מסימני ההיכר של התפוררות הדמוקרטיה.
אבל יש כאן עוד עניין, לא מטריד אלא מעודד דווקא, שקשור לעניינים בהם פתחתי את הפוסט הזה:
ההפגנה של אם תרצו נערכה מול אירוע התמיכה בקרן החדשה. כפי שאפשר לראות בסרטון, אם תרצו, ארגון עם יותר מימון ופחות מעצורים, הצליח להביא בסופו של דבר קומץ מפגינים. למרות הדמגוגיה, ההסתה, והאווירה הלאומנית הקשה שקיימת בתקופה הזו בישראל, הגיעו למקום הרבה יותר אנשים שמאמינים שהקרן החדשה היא ארגון חשוב ושאם תרצו הוא ארגון בזוי.
שיעורי בית: להפסיק לחשוב כמו מיעוט.
***
לעיתים קרובות, הכוח הפוליטי או האידיאולוגיה הפוליטית הדומיננטיים הם לא אלו שיש להם "רוב" במובן האריתמטי. במדינה שבה שליש מבעלי זכות הבחירה כלל לא טורחים להצביע, ממילא אין ייצוגיות אמיתית. הייצוג לא משקף את הדעות בחברה – זהו ייצוג של מי שהחליטו להיות פעילים פוליטית.
ואם הבחירות – המרכיב המרכזי ביותר ברעיון הדמוקטי כפי שהוא מיושם בדמוקרטיות ייצוגיות – מעניק "רוב" למי ש"פעיל" יותר, אז בוודאי ובוודאי שבפוליטיקה החוץ פרלמנטרית מי שנהנה מ"רוב" הוא לא בהכרח זה שיש לו הכי הרבה תומכים. מחנה פוליטי עם יותר מוטיבציה, שמאורגן טוב יותר, הוא בעל משקל סגולי גבוה יותר ביצירת סדר היום.
את האימייל המצורף קיבלתי מחבר ליכוד. אני מנחש שהוא העביר אותו לעוד הרבה אנשים. אתם מוזמנים להקליק כדי להגדיל, לקרוא ולהתרשם. אחרי זה תמשיכו לקרוא.
באמת, קשה להאמין שגורמים רשמיים בישראל עומדים מאחורי אימייל כזה, שמנסה להונות את המכותבים במעשייה מצוצה מהאצבע – יוטיוב רוצים להוריד את הסרטון כי אין לו מספיק צופים? עם איזה מטומטמים אתם חושבים שיש לכם עסק?
צריך להודות, עם זאת, שיש כאן נשק סודי מחוכם: המילים "For Israel" בכותרת ההודעה. כמובן שהאימייל הזה, הסרטון אליו הוא מפנה, וכל מאמצי ההסברה הקדחתניים של היומיים האחרונים, לא נועדו להציג את ישראל בעולם באור טוב יותר – הם נועדו לשפר את תדמיתם של מנהיגים חדלי אישים בעיני עמם. ואם זה "בשביל ישראל" או "מי שלא מעביר שלא יקרא לעצמו יהודי", אפשר לסרב?
אבל הדבר הכי מדהים בעיני בכל העניין, הוא שמדובר בקמפיין שכל מטרתו היא לנפח את מספרי הצפיות. כלומר, לא חשוב לתת חשיפה לתכני ה"הסברה" אלא חשוב שייראה כאילו ההסברה הצליחה. למי? לתושבי ישראל או למקבלי ההחלטות שאישרו את הפיאסקו מלכתחילה? כך או כך – ברור שמישהו מקבל כסף, לכארוה, כדי להסביר אותנו לעולם אבל בעצם מנסה להסביר אותנו לעצמנו. אז מילא הציניות, אבל למה להטריד אותנו בכזאת חובבנות?
כידוע לכולנו, לרוב הפוליטיקאים יש דוברים ולרוב הכתבים יש עורכים, שלעיתים קרובות מצנזרים את השטויות שהם אומרים ומצילים אותם מלהביך את עצמם אפילו יותר.
אביגדור ליברמן: "חבל שלא הרגו את כולם". דני איילון: "ארדואן גרוע יותר מבן לאדן". רוני דניאל: "פעולה מרהיבה של חיילי צה"ל". ח"כ טלב א-סנע: "איפה העניבה שלי?". אהוד יערי: "אני חייב להתקשר לידידי סמיח זועבוט ולשאול אותו מה דעתו". אבו מאזן: "מרינה, תבדקי לי בבקשה מי היחצ"ן של ראאד סלאח".
איסמעיל הנייה: "קיבינימאט, ראאד הבטיח להביא לי טולה".
דובר חמאס, ד"ר סמי אבו-זוהרי: "יש לסלאח טולה?!". בוגי יעלון: "יש לשקול את חיסול ארדואן". אהוד ברק: "אמרתי לכם שאשכנזי אומו". גבי אשכנזי: "אני עוד אפרק את הברק הזה באזרחות". מחמוד אחמדינג'אד: "בואנה… נראה לי שהפסדתי בהתערבות". טאיפ ארדואן:"שוב ניצחתי את מחמוד בהתערבות". ביבי נתניהו: "Oh no! not again". ברק אובאמה: "יש סיכוי שזה אומר שאני לא אצטרך לראות את הפרצוף של האידיוט?"
זה התחיל בזה שמצאתי בחצר הבית שלי שקית רעל, עם לוגו של עיריית תל-אביב. היא הייתה זרוקה בגינה (בבית ההוא הייתה גינה, בניגוד לפלורנטין בה אני גר היום שם אין גינות), מקום בו נהגו כמה משכניי לשחק עם ילדיהם וחיות המחמד שלהם, כך שהעסק היה די מטריד בעיני. השקית הייתה ישנה, ולכן התפתיתי להאמין לעובדת העירייה שהשיבה לי בטלפון ואמרה ש"כבר לא עושים את זה יותר".
אלא שזמן לא רב אחר-כך הופיעה על קיר הבית הודעה, מודבקת ברישול – "אזהרה לציבור" שבישרה ש"במקום מתבצעת פעולה להדברת מכרסמים ופוזר רעל מסוג אנטיקואגולנט".
הפעם, כשהתקשרתי לעירייה, הסבירו לי שהחומר אינו מסוכן לבני-אדם ואפילו לא לחתולים, אלא אך ורק לחולדות (שכידוע, מביאות מחלות ולכן הדברה הכי טוב שאפשר לעשות איתן הוא להרוג אותן – או כך לפחות חושבים בעירייה).
בצר לי, פניתי לוטרינר בועז ארד, שטיפל בכמה חתולים שאני מכיר, ושאלתי אותו על הנושא. ארד הסביר לי שאנטיקואגולנטים הם חומרים מונעי קרישה, שגורמים לחולדות למות מוות איטי כתוצאה מדימומים פנימיים. בניגוד למה שסיפרו לי בעירייה, הוא הסביר שכל היונקים מגיבים לחומרים הללו באותו אופן – אנטיקואגולנטים הם הגורם מספר 1 גם להרעלות בכלבים, למשל.
אחרי שחיפשתי וקראתי על הנושא, הבנתי עד כמה העסק עגום. כלב שיש לו בעלים והורעל באנטיקואגולנט, בדרך-כלל יגיב בשינויים בהתנהגות, דימומים מפתחי הגוף, הקאה או שלשול דמי וכו' – מה שישלח אותו עם בעליו לוטרינר. גם ילד שיגיע חס וחלילה למצב הזה, צפוי להגיע מהר מאד לחדר מיון. הטיפול, ברוב המקרים, מאד פשוט: זריקה או כמה זריקות של ויטמין K. כמובן, מדי פעם ישנם גם מקרי מוות.
המצב פחות אופטימי עם חתולי רחוב ובעלי חיים אחרים שמסתובבים בחצרות תל-אביב (כמו קיפודים, שהבנייה המואצת מוציאה אותן מסביבתם הטבעית בגבעות כורכר). בתל-אביב יש כלבייה, אליה אפשר להביא כלבים משוטטים שנראים חולים – אין בה חתולייה, ולכן חתולי רחוב וחצר שנפגעים מאקילואגולנטים לעיתים קרובות פשוט מתים.
אבל מה אכפת לו לעץ, ומה אכפת לחבר רון חולדאי – ממילא יש יותר מדי חתולים בעיר ובארץ ולא יזיק להדביר אותם קצת, לא? אולי כדאי שילמדו בעיריית תל-אביב את המקרה של העיר ערד, שבשנות התשעים הרעילה למעלה מ-90 אחוזים מהחתולים שלה (ראו פסיקת הבג"ץ בנושא). תוך שנים בודדות אוכלוסיית החתולים שיקמה את עצמה.
הדרך להתמודד עם התפוצצות האוכלוסין של החתולים (ולצמצם את המפגעים התברואתיים שקשורים בהם – יש אנשים שגם זה מפריע להם), היא באמצעות הסדרת אזורי המחיה שלהם, יצירת תוכנית סירוס ועיקור ויישום שלה בפיקוח וטרינרי (איך ממנים את זה? הנה רעיון).
טיפוח של אוכלוסיית החתולים, הוא גם אחד מפתרונות ההדברה הכי אפקטיביים – לא רק נגד חולדות אלא גם נגד חרקים (בראש ובראשונה מקקים) ואפילו נגד נחשים. אדרבא: אם יש לכם חולדות ומקקרים בחצר או בבית, זה לעיתים קרובות סימן לכך שאוכלוסיית החתולים באזורכם נחלשה (ו/או שאתם מזניחים את סביבת הבית שלכם).
