הערב בתל-אביב: פרופ' הלל שוקן על תכנון עירוני

הערב בשעה 19:00 יתחיל במרכז ביקורי העתים בתל-אביב הקורס של אוהד קרני ויואב לרמן בנושא תכנון עירוני. גם אם לא נרשמתם, תוכלו להגיע ולשמוע את הלל שוקן בתשלום סמלי (40 ש"ח להרצאה היום, 300 ש"ח לכל 11 ההרצאות).

מלבד הקהל הטבעי של הקורס (סביבתיים, אדריכלים וכו'), הוא יעניין אתכם אם אתם תל-אביבים מושבעים שרוצים להבין איך כל העסק עובד (או למה הוא לא עובד), ומה אפשר לעשות כדי שהעיר הזו תפרח באמת. 

עוד פרטים אצל לרמן

משברי ריבונות: נתניהו נגד אובאמה

1

קשה לחלוק על הטענה שארה"ב – למרות היותה הכלכלה הגדולה בעולם והמעצמה הצבאית הגדולה בעולם – עשתה ועושה טעויות. בכל אופן, השאלה האם ארה"ב טועה או צודקת באולטימטום הנוכחי שלה נגד נתניהו, לא רלוונטית לשאלה האחרת – באיזו זכות היא עושה זאת. בלי קשר לדעה האישית של כל אחד מאתנו, או לתוצאות הצפויות בדיעבד, ברור שעדיף היה שזה לא יקרה לכתחילה.

 

2

את שאלת הריבונות אפשר לנסח בדרך נוספת: מה גרם לכך שהממשל האמריקני ביצע מהלך חריף כל-כך, של גינוי ושל איום כנגד ישראל? או אולי – כיצד מגיעה ממשלה של מדינה ריבונית למצב שבו מעצמת דיפלומטיה כארה"ב מנסה להכתיב לה מדיניות בדרך תוקפנית ופומבית, השמורה למקרים מיוחדים.

 

3
מתישהו ב-1998, אני חושב, כתבתי עבודה סימינריונית על תהליכי קבלת ההחלטות של ממשלת-ישראל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. המסקנה הקודרת של העבודה ושלי הייתה: לא היו תהליכי קבלת ההחלטות; ארה"ב כפתה עלינו את רצונה באופן מלא.

 

4

ישנם אנשי מדעי-המדינה שמאמינים שהדיסציפלינה הידועה כ"יחסים בינלאומיים" (להלן: יחב"ל) היא המצאה כושלת של משרד החוץ האמריקני. הם טוענים נגדה שהיא פשטנית, ותולים בה הרבה מכשלונותיה של המעצמה במדיניות החוץ שלה – במפרץ הפרסי, בויאטנאם, בדרום-אמריקה, במזרח-התיכון. חלק אומרים שהם פשוט יצרו שיטת ניתוח שמספקת רציונליזציה לכל שטות ומעשה עוול שרצו לבצע איפשהו ברחבי העולם, ושהם עוד לא נגמלו מזה.

5
אני לא יודע אם זה נכון, אבל קשה שלא להבחין שישנה בישראל אסכולת יחב"ל חדשה: כזו שמשתמשת במודלים הישנים כדי לשכנע שהאמריקנים לא מבינים כלום ואנחנו יודעים בדיוק מה טוב לנו.

 

6

אבל שוב, השאלה מי צודק היא שאלה אחת. ישנה שאלה נוספת – שאלת הריבונות. וישנה גם שאלה שלישית: האם עדיף למדינת ישראל ליישר קו עם המעצמה שתמיד מצילה אותה, או להסתכסך איתה ולהישאר עם מיקרונזיה? האם עדיף לנתניהו להתכופף או לעמוד זקוף? ועל זה כבר נאמר, שהשיבולים רק מתכופפות בסערה ואילו העצים נשברים.


7
הסבר אפשרי למצב הדיפלומטי האומלל, שתקף גם לסיפור המביך עם השגריר הטורקי: הם פשוט לא טובים בזה. מדיניות החוץ בעייתית, הדיפלומטיה וההסברה גרועות, אין יחסי אמון, ניתוח המצב שגוי. הסבר נוסף: ארה"ב רק חיכתה לסימן שנתניהו לא מתכוון לממש את הבטחותיו המדיניות (לרבות חתירה למו"מ לשם השגת פתרון של שתי-מדינות), כדי להפוך אותו למשל ולשנינה. הסבר שלישי: כולם אנטישמים ורק אנחנו יודעים מה טוב בשבילנו. 
 

8

לזכותו של אריק שרון צריך לומר שידע את גבולות הכוח שלו, ולכן ידע מתי לעמוד על שלו ומתי לישר קו כדי להשביע את רצונם של האמריקנים. הוא הוכיח שמדינת ישראל יכולה, עד גבול מסוים לפחות, לעשות שטויות בלי שארה"ב תדרוך לה על הראש. אבל נתניהו איננו שרון ואובאמה איננו בוש וליברמן איננו מדינאי. אולי אתבדה, אבל יש לי הרגשה שהזובור האמיתי עוד לא התחיל.

אם תרצו – ברור שזה פאשיזם

יו"ר תנועת אם תרצו, זו שממומנת בין השאר על-ידי אנשים שטוענים ש"היטלר מילא את רצון האל", מאיים לתבוע את מקימי קבוצת הפייסבוק שטוענת שהתנועה שלו פאשיסטית (ראו כאן).

דעתי הלא-משפטנית היא שמדובר ברעיון מגוחך, כי לטעון שאם תרצו היא תנועה פאשיסטית היא קודם כל הבעת דעה. מכל מקום, אם איום הסרק הזה יתגבש לכדי תביעה יהיה מעניין לעקוב אחריה, במיוחד אחרי תשובת אם תרצו להגנת ה"אמת דיברתי" הדי מתבקשת. זה מהטעם הפשוט (וכמובן שגם אני מביע כאן את דעתי הצנועה): אם תרצו היא אכן תנועה פאשיסטית.

די בעיון קצר בדף האודות של התנועה כדי להבין זאת. נסו למשל את סעיף 2: "אנו בתנועת 'אם תרצו' סבורים כי הרצון הלאומי והאמונה בצדקת דרכו של המפעל הציוני הם הנכסים החשובים ביותר של העם היהודי ומדינת ישראל". וגם סעיף 3.2: "עיקרון הלאומיות הוא עיקרון נכון, צודק ומוסרי אשר על פיו יש לחלק את העולם".

יש שיאמרו שעצם העלאת הלאומיות למדרגת ערך היא ראייה פאשיסטית כשלעצמה. אפשר להתווכח על זה, אבל בואו נתעכב רגע על הטענה ש"הרצון הלאומי" הוא אחד משני הנכסים החשובים ביותר של העם היהודי ומדינת ישראל.

אישית, לו הייתי מרכיב רשימת אינוונטר של נכסים יהודיים חשובים, נדמה לי שאת "הרצון הלאומי" היו מקדימים ברשימה כמה דברים אחרים, כמו ספר הספרים, שפת הקודש, ההיסטוריה בת 3500 שנה של מחשבה ופילוסופיה ויצירה, האמונה בבורא עולם, הצ'ולענט.
 
בעוונותיי, אני מודה, גם חשבתי שהנכסים הגדולים של מדינת ישראל הם השיעור הגבוה של המהנדסים, הפירות ש"נתברכה בהם הארץ", הנשים היפות, ואבו חסן – שאמנם איננו חלק מהעם היהודי אבל הוא כן, תודה לאל, חלק ממדינת ישראל. הרשימה הזו חלקית, כמובן.

בתור קורא אדוק של הטקסטים הציוניים, לרבות ובמיוחד אלו של בנימין זאב הרצל, אני גם חושב שכמה מהם בפירוש יכולים להחשב לנכסים. למעשה, השימוש במטבע הלשון "אם תרצו" הוא בעיניי ניסיון נואל – או לפחות טיפשי – לנכס אחד מאוצרות הרוח שלנו לצורך הנמקה רופפת של תפיסת עולם שהיא ביסודה לא רק פאשיסטית אלא גם רדודה וילדותית (הרחבה מאלפת אצל יונית).

זו זכותו של יו"ר התנועה הקיקיונית הזו לתבוע את עלבונו בבית המשפט. למרבה הצער, אין בית משפט בו ניתן לתבוע את העלבון לאינטליגנציה.

הערה: אם אין לכם דברים ענייניים לכתוב בתגובות אז תחסכו את זמנכם ואל תגיבו. למען הסר ספק – תגובות שעוסקות בי לא נחשבות "ענייניות".

רפורמת הקרקעות – קריאה מומלצת

זהו עוד אחד מהדברים שקורים מתחת לאפכם – מיליארדים מטיילים להם, עובדות נקבעות בשטח, נעשים דברים שהם בכייה לדורות וזה עובר לידכם.

אני מציע לכם לקרוא את הקרב על הבית, טור של אבי דבוש בנושא רפורמת הקרקעות והשלכותיה על כולנו. הטור הזה, ורשימות נוספות של דבוש, מתפרסמים באתר הסביבה, של חברי גילי סופר – בכלל אתר שכדאי לעקוב אחריו.

* * *

לא קשור, אבל צריך להגיד: הבלוג הזה ייאלץ לחפש בקרוב בית חדש. בינתיים, יש בעיות טכניות שמקשות עליי מאד להעלות פוסטים, למרות שקורים הרבה דברים שיש מה לומר עליהם. הסבלנות תשתלם.

שייח ג'ראח: הפגנה חשובה במוצ"ש הקרוב (6 למרץ)

מי שמכיר אותי, יודע שאני יוצא לתל-אביב בדרך-כלל לאחת משתי מטרות: כדי לאכול חומוס או בדרך לנתב"ג. אבל במוצ"ש אני הולך לנסוע לירושלים, עם עוד הרבה אנשים, בשעה שבה כל החומוסיות הטובות בעיר כבר סגורות – כדי להפגין בשייח ג'ראח. אני מקווה שאשכנע גם אתכם לבוא.

*** הקליקו כאן למידע על ההפגנה ועל ההסעות המאורגנות.

הסיפור על קצה המזלג: ערבים מפונים מבתיהם אחרי שבית-המשפט קבע שהשטח היה בבעלות יהודית לפני 1948. כשר? אולי. אבל ללא ספק מסריח. בשורה התחתונה, כמו שכתב אריה ארנון (הלינק בהמשך): זה לא צודק ולא חכם.

כשמפנים אנשים מהבית שלהם וזורקים אותם לרחוב זו טרגדיה, תמיד – ולא משנה אם הם ערבים או יהודים ואם מי שמפנה אותם הוא הבנק או המדינה (במקרה של גוש קטיף לפחות פיצו את המפונים, מה שלמיטב ידיעתי לא קורה במקרה הזה. אגב, מה שנעשה עם מפוני גוש קטיף מאז הפינוי היא חרפה בפני עצמה, אבל זה נושא לפוסט אחר).

מעבר לזה – אם יהודים חוזרים לשטח שהיה בבעלות יהודית לפני 1948, זה אומר אחד משניים: או שבסופו של דבר גם ערבים יחזרו לשטחים שהיו בבעלות ערבית לפני 1948, או שיהיה כאן חוק שונה ליהודים ולערבים.

מכיוון שבאזורים נרחבים מאד במדינת ישראל גרו ערבים לפני 1948 וגרים יהודים היום, אני חושב שהאפשרות הראשונה אמורה להדאיג רבים מאתנו. האפשרות השנייה – ולא תפסתם אותי משתמש במילה הזו עד היום – אומרת אפרטהייד.

בשבועות האחרונים התקיימו הפגנות בשייח ג'ראח בכל יום שישי. משטרת ישראל, הידועה באדיבותה ועדינותה, טיפלה בהן כפי שמטפלים בהפגנות שהשלטון אינו מעוניין שיתקיימו – באלימות ובמעצרים מיותרים. בין המוכים והעיצורים היו אנשים שאני מכיר היטב ויכול להעיד שהסיכוי שסיכנו מישהו או פגעו במשהו הוא בערך כמו הסיכוי שאביגדור ליברמן יתאסלם.

במילים אחרות: גם בזכות הבסיסית להפגין מנסים לפגוע. חברי דרור פויר כתב על כך יפה בטור שלו בגלובס.

עוד קריאה מומלצת:
בשיא הקור, פונתה משפחת אל-גאווי מהאוהל בו גרה, NRG
שייח ג'ראח: בלי צדק ובלי חוכמה, אריה ארנון ynet.
שייח ג'ראח: מודל משפטי לטיהור אתני, עידן לנדו
אברום בורג: זו התעללות בפליטים, רונן מדזיני ynet.
דוד גרוסמן: המתנחלים מתעללים בפלסטינים, ניר חסון הארץ.

העליון נגד עמלות הבנקים

גם בבית המשפט העליון חושבים שהבנקים צבועים וחצופים.

הרכב בן שלושה שופטים של בית-המשפט העליון בציטוט ישיר מע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (פסק הדין הוא מיום 18.2.2010 וטרם פורסם):
 
"'באשר לטענה בדבר העלות הנמוכה של השירות הבנקאי – לעומת ההיקף הפוטנציאלי של הנזק העקיף'…בסיכומי הערעור טוען הבנק כי שיעורן הנמוך של עמלות הבנקים הינו מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. אין ממש בטענה. ראשית, ההתייחסות אל עמלות הבנקים כאל מחיר השירות היחיד הנגבה מהלוקחות – מתעלמת על פני הדברים ממרכיבי הרווח הנוספים שבפעילות הבנקאית – שאינם נכללים ב'עמלות'. שנית, הטענה כי 'העלות הזולה' כביכול של עמלות הבנקים הינה 'מן המפורסמות' – הינה למצער מקוממת. לאילו 'עמלות' מכוון הבנק בטענה זו? עבור אילו שירותים? בהתייחס לאיזה פן של פעולות בנקאיות – וכל כיוצא באלה… טוב היה לטענה זו שלא תיטען משנטענה."

מקור.
עוד על עמלות הבנקים.

מחר בבוקר ברוטשילד ת"א: אירוע מחאה נגד הבנקים

מחר יום ד', 17.2.10 החל מהשעה 11:00 יתקיים אירוע מחאה של המועצה הישראלית לצרכנות בשדרות רוטשילד 50 (מול בנק הפועלים), נגד התנהלות הבנקים בנושא העמלות ובכלל.

אם אתם בסביבה – בואו להגיד שלום.
אם לא – ספרו לחברים שלכם.

עוד פרטים על המאבק של המועצה בעמלות הבנקים.
לקבוצת הפייסבוק של הקמפיין.