דמגוגיה, תרגילים סטטיסטיים, דיסאינפורמציה – אלו רק חלק מהכלים שמשמשים את בכירי הבנקים בישראל כדי לשכנע אתכם בצדקת דרכם. בואו נציג כמה מספרים אמיתיים. הגיע הזמן לעשות סדר
בראיון שהעניקה לכתבי לגלובס מוקדם יותר השבוע, מציגה מנכ"ל הבנק הבינלאומי סמדר ברבר-צדיק דוגמא יפה כיצד הבנקים והבנקאים הישראליים עובדים עלינו בעיניים ומטמטמים אותנו במספרים.
מתוך הראיון: "כמה עמלות אתה משלם בממוצע בחודש, אתה יודע? קפה וחצי. 19 שקל בחודש ללקוח בנק בישראל… הורדת עמלות היא צעד פופוליסטי, ולא הוגן לקבוצה גדולה של לקוחות".
שימו לב שוב: "19 שקל בחודש ללקוח". תזכרו את זה.
חיציה של ברבר-צדיק מכוונים לקמפיין לביטול עמלות העו"ש של המועצה הישראלית לצרכנות (על המעורבות האישית שלי בו כאן). קמפיין שמפחיד מאד את הנהלות הבנקים.
בתיאום מפתיע (*), ברבר-צדיק וחבריה משתמשים כולם בטיעון דומה: מדובר בקמפיין פופוליסטי שממילא איש לא ירוויח ממנו, כי נלחמים כאן על פרוטות. לא צודק, לא רווחי – בזבוז זמן.
ובכן: הקמפיין הזה כן צודק, מאד. והוא כן צפוי לחסוך לכם הרבה כסף. ברבר-צדיק וחבריה פשוט מזלזלים בנו, וחושבים שלא נבין. אבל זה באמת פשוט…
(*) או שאולי התיאום לא כל-כך מפתיע, כי לדברי הממונה על ההגבלים העסקיים רונית קן, מאפריל השנה, הבנקים מתאמים גם מחירים בניגוד לחוק.
המספרים האמיתיים, התרגיל של הבנקים
- ועדת החקירה הפרלמטרית לנושא העמלות אמדה את הכנסות הבנקים מעמלות בשנת 2006 בסכום של 7.6 מיליארד שקלים לשנה, בערך 1500 ש"ח לחשבון (ראו גם מאמרו של עו"ד דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים).
- לחשבון ולא ללקוח – בניגוד לדברי המנכ"לית – כי ישנם לקוחות שמשלמים על כמה חשבונות.
- ברבעון השלישי של 2009 בלבד, הרוויחו הבנקים 3.4 מיליארד ש"ח מעמלות. בחישוב גס רווחיהם גדלו בכשמונים אחוז (ראו כתבתו של טל לוין בנענע, צוחקים כל הדרך אל הבנק).
- מתוך סך העמלות כמיליארד שקלים לשנה מגיעים מעמלות עו"ש.
- בישראל יש כחמישה מיליון חשבונות בנק בקירוב, לכן ההוצאה השנתית של כל אחד מאיתנו על כל חשבון עו"ש שהוא מחזיק היא בממוצע 200 ומשהו שקלים לשנה.
- אבל הממוצע מורכב מכל מיני סוגים של לקוחות: ישנם לקוחות "גדולים" שמחזיקים חשבונות רבים ואינם משלמים עליהם עמלות עו"ש כלל. גם רבבות סטודנטים אינם משלמים עמלות עו"ש. כלומר, המיליארד לא מתחלק באופן שווה – יש מי שמשלם יותר.
- מי משלם יותר? רוב מעמד הביניים וכמובן – השכבות החלשות. לא מוגזם להעריך שרוב מקבלי קצבת הבטחת ההכנסה בישראל, משלמים מאות שקלים בשנה כעמלות עו"ש, ועבורם זה כסף מאד משמעותי.
- משקי בית ממעמד הביניים משלמים גם את עמלות העו"ש וגם עמלות נוספות, בסכומים שמגיעים לאלפי שקלים, לא 19 ש"ח.
מי נדפק מעמלות הבנקים
התרגיל של הבנקים מזכיר את הסיפור על האדם שטבע באגם שעומקו הממוצע 30 ס"מ. הם מסרבים לומר כיצד מתחלקות העמלות בין הלקוחות, ומציגים את הממוצע בלבד, בנתון חודשי שנראה קטן יותר. הם גם מקפידים "לטעות" ולומר לקוחות במקום חשבונות.
כך הם ממעיטים בערך הרווח הקל שהם עושים על חשבוננו, שהוא חמור במיוחד כיוון שהוא נעשה גם על חשבונם של מי שכוח המיקוח שלהם חלש ולכן מכונים "השכבות החלשות". במיוחד כשישנו תיאום מחירים לכאורה, שמבטל את התחרות. גם קצבאות זקנה ודמי אבטלה אפשר לקבל רק לחשבון בנק ולא במזומן, מה שהופך את מקבליהן ללקוחות שבויים, שאין להם ברירה אלא לשלם.
כמה לוקחים לכם? מספיק כדי לקנות אייפון
מצבו של מעמד הביניים קצת יותר טוב במונחים יחסיים אבל לא במונחים אבסולוטיים. ברבעון האחרון בלבד שילמו תושבי ישראל בממוצע 1700 שקלים עמלות למשק בית. לא קשה לנחש שהרוב המכריע של הכסף הגיע ממעמד הביניים.
אז אם לנקוט בדמגוגיה הפוכה מזו של המנכ"לית: בחישוב שנתי אתם משלמים כ-6800 ש"ח עמלות, מספיק כדי לקנות אייפון במחיר הישראלי המופקע. מעשית, אם יש לכם – כמו לי – הורים פנסיונרים שחסכו פרוטה לפרוטה כל חייהם רק כדי להיות "מעמד ביניים" אז סביר להניח שהם משלמים הרבה הרבה יותר מזה.
ואם זה לא מאבק ראוי – אני לא יודע מה כן.
אפשר להגיב כאן.
