בקדנציה הקודמת הוא ייסר אותנו בשוטים ובקדנציה הזו הוא ייסר בעקרבים. תל אביב שתחת שלטון חולדאי הופכת מקום שרע לחיות בו. החתולים כבר מבינים את זה. מה אתכם?
בעוד כמה שבועות, אולי עוד השנה ואולי בתחילת השנה הבאה, יסתיימו "דיוני התקציב" בעיריית תל-אביב יפו.
המרכאות זה בגלל שהמשחק מכור מראש – שום דיון אמיתי לא יתקיים. בסוף יעבור התקציב ברוב קולות של חולדאי ואוסף הנמושות שמקיף אותו. שוב יוקדש סכום עתק של 4.5 מיליארד שקלים (בערך) כדי לדחוף ולדרדר את העיר הזו קצת יותר מהר במדרון החלקלק שבו היא גולשת ממילא.
מקום לדאגה. וואחד דאגה
תל-אביב הופכת משנה לשנה לעיר שקשה יותר לחיות בה. קשה לשלם בה שכירות, קשה להגיע בה ממקום למקום, קשה לנשום את האוויר שלה. קשה אפילו לחרבן בה, אם אתה חתול שגר בפלורנטין – שכונה שאין בה חצרות, שטחים פתוחים או גינות.
ותרשו לי, באמת, להציג לכם את הדברים פעם אחת מנקודת מבטו התבונית של בעל החיים השני הכי נפוץ בעיר: מה נשאר לחתול לעשות אחרי שחירבן בחדרי מדרגות, על מדרכות ובערוגות הזעירות של השנים-וחצי עצים שיש בשכונה? השבוע כבר ראינו חתול מחרבן ישירות על הכביש. הוא נראה שבע רצון.
זוגתי יונית החכמה אמרה מייד: "משהו מאד דפוק במקום שבו חתולים מחרבנים על הכביש".
הסבר קצר למי שלא מבין: לחתול, שמכוח אינסטינקט הוא אחת החיות הנקיות בטבע, מתייחס לעשיית הצרכים ברצינות גדולה יותר מבני אדם. החתול נוהג לעשות את צרכיו בהיחבא ולקבור אותם בחול מייד. כשהוא פועל בניגוד לטבע הזה שלו, זה אומר שמשהו מאד לא תקין קורה במערכת האקולוגית שמקיפה אותו. חתול שמחרבן באמצע הרחוב זה כמו אדם שמחרבן באמצע הרחוב – מדאיג.
החתול, סמל העיר, בשפל המדרגה
אז כן, יש אנשים שרואים בחתולי תל-אביב מטרד. גם באירופה של המאה ה-14 ראו בחתולים מטרד, ואפילו ניסו לחסל אותם. כתוצאה מזה הם קיבלו מגיפת דבר שמחתה שליש מאוכלוסיית אירופה בתוך שנים בודדות.
למה? כי "בעיות" שקשורות לחתולים הן בעיות שגורמים בני אדם. התרבות מוגזמת, שיעורי תמותה גבוהים, בעיות תברואתיות שקשורות לחתולים – כל זה הוא מעשה ידי אדם, ואם לא נתקן אז הם יסבלו ואנחנו נסבול. אבל כמובן, טיפול בחתולים זה שטויות שעירייה לא צריכה להתעסק בהן. גינון אבן-גבירול או הכנת תשתית לרכבת תחתית שלעולם לא תקום – זה חשוב.
מעבר לזה, אני אומר – הרי החתול הוא ממש הסמל של תל אביב. אין עוד עיר בעולם (חוץ מאשר אולי רומא, וכמה מקומות ביוון) שהחתול הוא גורם מרכזי כל-כך בתרבות שלה. האם זה לא נראה לכם סמלי שהעירייה מושכת את ידיה ממנו ומי שמטפל בחתולים בתל-אביב הוא קומץ תושבים?
בקלות אפשר היה להפוך את החתולים מנטל או בעיה לאטרקציה תיירותית. כבר לפני שנתיים הצגתי כאן מודל אפשרי, בהשראת מה שנעשה בעיר ברלין עם סמל הדב (עוד עיר שבה למדו להעריך את היתרונות הטמונים בדב. הם פשוט מקדימים אותנו בכמה שנים). לא רק שזה לא יעלה כסף – זה יכניס כסף ויכניס חיים לעיר. צריך רק להרים את הכפפה, משהו שחולדאי לא מאמין בו.
קריית ספר כמשל
רון חולדאי בדרך-כלל לא נוהג להודות שיש "בעיות" בתל-אביב, אלא טוען שאלו תופעות הלוואי הקטנות והבלתי חשובות של הצלחת מדיניותו, שמביאה לעיר עוד אנשים ועוד כסף (וכמה פרחים במיקומים אסטרטגיים).
כשהוא כבר מודה שיש בעיות, חולדאי בדרך-כלל טוען שהבעיות של העיר אינן אשמתו. בעיות התחבורה הן בגלל משרד התחבורה; בעיות הדיור בגלל השוק החופשי; בעיות החינוך הן בגלל שהוא כבר לא מנהל הגימנסיה, וכו'. חוצמזה – תראו איזה יופי שיפץ את אבן גבירול!
לפחות במקרה אחד שמעתי את "דוברי" חולדאי טוענים שאין להם מספיק כסף. זה היה במקרה של מתחם קריית ספר, במסגרת ויכוח בין חברי קואליציה לבין פעילי השכונה וחברי סיעת עיר לכולנו. תמצית הויכוח התקציבי הייתה בשאלה האם נדרשים 7 מיליון ש"ח או 40 ומשהו מיליון ש"ח, כדי להושיע את חלקת האדמה הזו, כבשת הרש של לב העיר.
רק שנבין על מה מדובר: זוהי פיסת הקרקע הציבורית האחרונה בלב העיר; חולדאי, רשמית לפחות, לא מתנגד להקמת פארק במקום, כפי שמתחננים התושבים כבר 12 שנים. מעשית, נדל"ניסטים ממולחים, מגובים בעורכי-דין רבים, עושים ניסיונות נמרצים "לגנוב" את השטח הזה, בכל אמצעי חוקי או כמעט-חוקי.
זה נראה רק עניין של זמן – אלא אם ינקוף חולדאי אצבע, מה שבינתיים לא עשה. האם זה בגלל שאין לו כסף, או בגלל שסדר העדיפויות שלו שונה מזה שלנו? ובכן, על שאלות כאלו קל מאד לענות כשרואים על מה הולכים 4.5 מיליארד שקלים. על הכל חוץ ממה שרוצים התושבים.
הכל נמצא בתקציב
וזו עוד סיבה מדוע התקציבולטור הוא כלי מהפכני כל-כך. כי הוא מאפשר לראות את המידע שממחיש את הצביעות של עיריית תל אביב-יפו, שיכולה להשקיע מאות מיליונים בפרוייקטים שמזיקים לסביבה ולאיכות החיים, אבל אין לה כסף לעשות גינה.
כשם שזו עירייה שיכולה לעקור מדרכות ולחפור כבישים ולבנות מחלפים אבל לא יכולה לשפוך קצת זיפזיפ ולפזר חצץ כדי שיהיה לחתולים איפה לחרבן. או להסדיר את נושא סירוס החתולים ולבצע תכנון אוכלוסייה בעצה אחת עם כמה וטרינרים (כבר העליתי בעבר את שמו של ד"ר בועז ארד, גיבור מקומי בקרב חובבי החתולים ואיש צנוע והגון שבאמת מבין את הנושא. אני בטוח שיש נוספים).
אזורי הפרא של פלורנטין
השבוע, יום אחרי יום, אירעו ברחוב שלנו וברחוב הסמוך מקרי רצח/התאבדות, ושריפה שהרגה שניים ופגעה בעשרות. פלורנטין היא סלאם, אין ספק בזה, אבל מצבה עוד טוב – מהרבה בחינות – בהשוואה לכמה שכונות דרומיות ומזרחיות יותר של העיר.
פלורנטין היא בסך-הכל מקום די בטוח, שכונה ללא הפסקה כמו שתל אביב כמעט הייתה פעם. זו שכונה שיש בה עירוב שימושים כמו באירופה – בית מלאכה לצד פאב, חנות לצרכי אומנות לצד חומוסייה, מכירת וינטג' לצד ירקן, ומעליהם דירות ישנות וחדשות, שלמות ומחולקות, בבניינים מטופחים או מתפוררים.
יש גם תנופת פיתוח היסטרית לגמרי בשכונה. בבלוקים הסמוכים אלינו בלבד נמצאות בשלבי השלמה שונים מאות דירות חדשות בשבעה או שמונה בניינים וקומפלקסים, בני 4-5 קומות. רוב הדירות, כמו שאפשר לנחש, מיועדות לסוחרי נדל"ן שינסו להשכיר אותם ומאוחר יותר ינסו להיפטר מהן, ויגרמו לקריסת שוק הנדל"ן העירוני – הסיפור הזה דומה לשאר העיר.
מיאו זה לא מספיק
פלורנטין היא איזור פרא אמיתי, שבו הכל יכול לקרות. שכנים יכולים להתאבד לך (כנראה) באמצע מריבת אוהבים. כרישי נדל"ן וקבוצות רכישה יכולים לתקוע שלטי ענק בניגוד לחוק, ולהסתבך עם העירייה פחות מתושב שחייב 400 ש"ח ארנונה או לא הוציא תו חניה בזמן.
פלורנטין היא מיקרו-קוסמוס דחוס שספוג בכל הבעיות של תל-אביב ויפו, על סף מה שנראה כשואה אקולוגית זוטא, והדבר היחיד שחולדאי שולח לכאן זה פקחים ומכוניות זבל.
לכן, אין פלא שחיה חכמה כמו חתול מביעה את דעתה על המצב באמצעות התייצבות באמצע הכביש ברחוב החלוצים, ופליטת כמה גושי חרא עסיסיים. אחד מהדברים היפים בחתול הוא שהוא אינו יודע לשקר לעצמו, ולומר שהכל בסדר – כשלא נעים לו הוא מביע את זה, בדרכו הייחודית. לא הגיע הזמן שגם אתם תעשו את זה?
[ מוקדש לחבריי: שרון, יהונתן, יוחאי, יואב, גדי, עידו, תומר, איתי, צביקה, דרור וגם ליואב, זיו, אמיתי, רחביה, איתי, ליאור, כרמל, ישראל ורבים אחרים. זה לא נגמר, זה רק התחיל]
