בעיריית תל אביב לא מצליחים ליצור קובץ אקסל, למרות שיש להם מחלקת IT מהמובילות והנחשבות בישראל.
החלק הכי מצחיק – והכי עצוב – בסיפור הרקע של התקציבולטור הוא הטענה של עיריית תל-אביב שהיא לא מסוגלת לספק נתונים בפורמט אקסל (או פורמט פתוח אקוויוולנטי, או סתם קובץ מובנה בפורמט קובץ כלשהו שאיננו PDF).
הבדיחה הגרועה הזו, שמחלקת המחשב האדירה ועטורת התהילה של עיריית תל-אביב לא מסוגלת לייצא קבצים מחשבשבת לאקסל (או מה שזה לא יהיה שהם משתמשים בו), הוא בדיוק מה שמעביר את הסיפור הזה מהמישור המקומי ללאומי. ואתם יודעים מה – אם ננצח במאבק הזה, בכל העולם ידווחו על זה. או לפחות בכל המדינות המפותחות.
המאבק לשחרור נתוני התקציב (חתמתם כבר על העצומה?) הוא מאבק של כולנו, כל תושבי ישראל, כי השקיפות היא מה שמגן עלינו משחיתות, אינטרסים זרים, אפליה ממוסדת, הפרת אמונים, ועוד כהנה וכהנה. חופש המידע, כמו חופש העיתונות, הוא נדבך חשוב מאד בדמוקרטיה כי הוא מאפשר ביקורת, ומצמצם את האפשרות של נבחרי הציבור לפעול באופן שמנוגד לטובת הבוחרים, האזרחים או התושבים.
בישראל ישנו חוק חופש מידע צעיר יחסית, ולא מפורט מדי, שאמנם לא אומר איך בדיוק צריך רון חולדאי לספק את המידע, אבל זה לא מה שחשוב. ברור שכוונת המחוקק הייתה שלהערים קשיים על הגישה של האזרח למידע, זה רע ופסול. וזה בדיוק מה שהעירייה בראשות חולדאי עושה. לכן, אל תופתעו אם כל הסיפור הזה יגיע בעתיד גם לבג"ץ.
אישית, אני חושב שההתנהלות התקשורתית המבולבלת של העירייה בעניין, כפי שהשתקפה בתגובה שנמסרה לעיתון הארץ (עידו כתב על זה יפה והפנה לידיעה באתר הארץ), אומרת שהם פשוט לא מבינים איפה הם חיים. שהבורות והאנכרוניזם בעיריית תל-אביב ובקואליציה של חולדאי הם כאלה, שהם הולכים עוד להביך את עצמם הרבה בזמן הקרוב – ולבסוף יהיה צריך רק להגיש להם סולם כדי לרדת מהעץ.
בכל אופן, מכיוון שחולדאי עשוי להקשיח את לבו – ולו בשביל ה"דווקא" – כדאי שגם אתם תכתבו על זה בבלוגים שלכם (בהנחה כמובן שיש לכם בלוג ושאתם מאמינים שחופש המידע הוא עיקרון חשוב). ביציאת המצרים לשחרור התקציב, ברור מי מייצג את "בני ישראל" ומי נוקט בגישה פרעונית. לכן, זה הזמן לצעוק: שלח את עמי. שחרר את התקציב, חבר.
