שוקי גלילי SRכבר הסברתי כאן בעבר מדוע חתולים טובים לבריאות ואף התייחסתי ספציפית לגילויים האחרונים בדבר תכונותיו המרפאות של הגרגור. זה לא מין קטע מוזר של חתולאים – זה כבר מדעי, או לפחות מתחיל להיות.
בכל אופן, תמיד מדהים לראות איך זה קורה במציאות. היה לי מין סיפור כזה, לפני כשבוע – הרגשתי רע, חתול אחד גרגר לי קצת, ואז הרגשתי הרבה יותר טוב. מי שזה לא קרה לו לא יכול להבין.
אתמול הוא הצטלם עם רימון. מוקדם יותר הערב, הנ"ל שיחק בחתיכת פיתה במשך שעה.
את יפתח גולדמן, מרצה לשעבר של יונית ("מרצה משובח", התבקשתי להוסיף), פגשתי פעמים בודדות פנים אל פנים, אבל קראתי כמה וכמה דברים שפרסם בכתב-העת "חברה" שמוציאה יסו"ד. לא עם כל דעותיו אני מסכים אבל קשה לעמוד בפני הכתיבה הרעננה שלו ובפני המחשבה הרעננה שמאחוריה. באתר החדש שלו, גולדמן מבטיח להעלות טקסטים שלו שלא היו זמינים עד עכשיו במקוון. עשרים ראשונים כבר שם.
נתחיל בהבהרה: אני לא יודע כמה האתר הזה שווה באמת. אני לא בקהל היעד שלו ולכן גם לא בדקתי את שירותיו, רק גלשתי בו קצת, ומה שמצא חן בעיני לחלוטין לא קשור לשירותים של האתר (שאולי הם טובים ואולי לא, זה לא הנושא).
בכל אופן, קורסיסט הוא אתר חמוד למראה, מין אינדקס קורסים, שכדי להתחבב על הגולש ועל גוגל כולל הרבה תוכן ומצליח מדי פעם להפתיע עם תופינים. לדוגמא, הוידאו בדף קורסי צילום: איך לצלם תמונות עירום אמנותיות.
עוד לא הצלחתי לברר אם מדובר באתר ששייך לכלכליסט, אבל אם לשפוט מדף האודות הוא לא. למה זו בכלל שאלה.? ראשית, בגלל השם. שנית, בגלל הלוגו:
יש לכם חתולים? מכונת הכביסה דולפת? יכול להיות שיש קשר.
כביסה וחתולים הם שניים מהתחומים שהכי מעניינים אותי בעולם (כל אחד ומה שהוא אוהב, כמו שאומרים). לעיתים רחוקות אני מצליח לשלב בין שתי האהבות האלה, ולמען האמת עד לאחרונה האמנתי שהקשר היחיד בין מכונות כביסה לבין חתולים הוא הצורך לכבס כל מיני דברים כתוצאה משימושים לא נאותים שעשו בהם חתולים (זה, והחרדה המתמדת מפני האפשרות שאחד החתולים ירדם בתוך מכונת הכביסה בדיוק לפני שמפעילים אותה).
אבל לאחרונה ממש נפלה לידי ההזדמנות לשלב בין שני התחביבים שלי באופן שמצדיק פוסט, ולהוכיח שוב שאפשר לקשר בין חתולים לבין כל דבר (ראו גם הפוסט חתולים מנגבים חומוס, בבלוג החומוס).
מעשה שהיה כך היה. בזמן האחרון החלה מכונת הכביסה שלנו לדלוף. אחת לכמה "מכונות" הייתה נזילה שיצרה שלולית די נאה על הרצפה. תיקון מכונת כביסה עלול להיות עסק קצת יקר, ולעיתים קרובות גם מיותר – לעיתים קרובות הבעיה פשוטה לפתרון ולא דורשת התערבות טכנאי, לכן לא הזדרזתי להזמין כזה. במקום זה, ניסיתי למצוא "חוקיות", לזהות מתי היא מתרחשת.
מכיוון שמכונת הכביסה שלנו כבר איננה חדשה, בסך-הכל הגיוני וסביר שהיא תזייף. מצד שני, הנזילות התרחשו רק בחלק קטן מהמקרים. הנחתי שהבעיה קשורה לגומיית האיטום של המכונה ושבתוכניות כביסה מסויימות הלחץ בתוך תוף המכונה גדול יותר. חשבתי אולי זו הטמפרטורה, אבל ניסוי עם תוכנית כביסה ב-90 מעלות עבר בשלום.
בסופו של דבר, אחרי שבוע של מעקב דרוך אחרי מכונת הכביסה הגיעה שוב נזילה, והפעם בחנתי מקרוב את המקרה. אחרי זמן לא ארוך של חיפושים, גיליתי קווצת שערות חתול שנלכדה בין גומיית האיטום למסגרת של דלת המכונה. סילקתי אותה, ומאז – טפו טפו – יש לנו מכונת כביסה מתפקדת לחלוטין, ללא נזילות.
מוקדם יותר השבוע נחת בתיבת הדואר שלי "השמאל הלאומי", מסמך שמשתרע על 112 עמודי PDF וכולל – כך טוענים – לא פחות מ-15 אלף מילים.
האנשים שמאחורי המסמך, שמואל הספרי ואלדד יניב, מיהרו להעניק ראיונות נרגשים בהם התבקשו בין השאר לסמן את המנהיג הבא. ב-NRG הסבירו: "הספרי ויניב אינם יודעים לומר מי האיש, אלא רק לסמן את תכונותיו והם גם לא מציעים מועמד משלהם".
נראה קצת חשוד כל העסק, במיוחד בהתחשב בעובדה שיניב הוא יועץ התקשורת לשעבר של אהוד ברק (מה לו ולשמאל? מה לו ולאידיאולוגיה בכלל? מה לו ולהספרי?).
בכל אופן, מכיוון שהמסמך הגיע עם יומרות להיות "המניפסט החדש של השמאל הציוני", ומכיוון שאני ללא ספק שמאלן ובהחלט רואה את עצמי גם כציוני, נאלצתי לקרוא.
אני חייב להודות שהיו בטקסט הזה כמה אמירות שהסכמתי איתן. לדוגמא, הטענה שמי שהשמאלנות שלו מתמצה בעיסוק אובססיבי בתהליך השלום איננו שמאלן, במיוחד אם השקפותיו החברתיות הן כשל ביבי. אבל ככל שהתקדמתי בקריאה התחילה לעלות באפי צחנה מוכרת.
בין השאר, המסמך הזה משמיץ את בגין ומגדף את ערפאת, משתלח ב"משתמטים" וגם קצת במתנחלים, מלקק קצת לש"ס (למרות שחלק מהדברים הטובים שנאמרו על עובדיה יוסף נכונים. לעומת זאת, להעמיד אותו בשורה אחת עם רבי עקיבא והרמב"ם מעיד יותר מכל לדעתי על ציניות וזלזול בקורא). אוקיי, אמרתי לעצמי, הם רוצים לשכנע אותי להצביע למפלגת העבודה.
רק אחרי 64 עמודים יצא המרצע מן השק. בפרק מספר 60, "נס שמאלי חד-פעמי", אומרים הספרי ויניב: "רק פעם אחת בתולדות השמאל הישראלי קם מנהיג אחד חכם שהצליח לאחד כוחות ולחבר בין עובדיה יוסף לקיבוצניקים של מרצ והשומר הצעיר ברשימה אחת. זה היה חיים רמון בבחירות להסתדרות ב-94'. לרגע אחד של חסד יכולנו להיווכח מהי חוכמה פוליטית".
ואז פורסמה הידיעה הזו ב-ynet: "חיים רמון בוחש בעבודה: קיים סדרת פגישות עם פרץ".
אולי אני טועה, אבל יש לי תחושה שהמניפסט מבין מדרשם של יוצרי "פולישוק" נועד בסופו של דבר למכור לי מחדש את עבריין המין המורשע.
1
איריס יער אדלבאום, בפוסט "קצת על משפט קצב" שפורסם אתמול, נוגעת מכמה נקודות חשובות בסיפור הרקע של המשפט, ובתרבות ההטרדות המיניות של המגזר הציבורי בישראל. קצרה היריעה (שלי) כדי להסביר וליצור את ההקשר, ולכן אם הנושא באמת מעניין אתכם תיאלצו להקליק ולקרוא – מייד אחרי שתסיימו לקרוא את הפוסט הארוך הזה כמובן. מה לעשות, החיים הם לא פיקניק.
2
לא כולם אוהבים את הסגנון של איריס, ונדמה לי שהיא מצליחה להרגיז לא מעט אנשים. אבל בהיותי אדם די מעצבן כשלעצמי (יש לי יתרונות בתחומים אחרים של החיים), אני יודע להפריד היטב בין הרגשות שאני מעורר בזולתי לבין תפיסת המציאות שלי והכרעותיי המוסריות.
3
החובה האינטלקטואלית של כל אדם חושב, היא להיות מסוגל להתמודד עם איום על עולם מושגיו בחתירה להשגת האמת. סוקראטס הלך עם זה צעד נוסף קדימה: האיום היה על גופו, והוא הסתיים במוות. הוא לקח אחריות והוא חי עד הסוף את הדברים בהם האמין. מעל לכל, זוהי הנכונות להקריב שהכניסה אותו להיסטוריה. היא ואפלטון.
4
זהו טבע האדם להתעלם או להכחיש תחזיות קודרות, בשורות איוב, או טענות שמאיימות על אמונותיו. טבע האדם הוא להימלט מקונפליקט, להתחמק מאמביוולנטיות, לשקר את דרכו החוצה ממצבי דיסוננס. לפעמים נוח לומר ש"המצב אינו נורא כל-כך" או לכנות תסריט זה או אחר "תיאוריית קונפירציה", כלומר לטעון שמדובר בתסריט הזוי שלא אפשרי במציאות. אבל המציאות הרי עולה לפעמים על כל דימיון, כידוע. כל דמיון, כולל זה שלכם ושלי ושל איריס.
5
אנקדוטה: אשת חיקי חריפת השכל, טענה שלא יימצא נשק להשמדה המונית בעיראק (כי אין), הרבה לפני שמישהו העיז לחשוב כך. היא הייתה הראשונה לטעון שברק חוסיין אובאמה עתיד להיות נשיא ארה"ב. אין ספק שהיא אדם מרגיז ממש כמוני (אך מצוייד ביותר קסם אישי ותעוזה). למרבה המזל, לעיתים לא נדירות מתגלה שהיא צודקת ואנשים סביבה מתגלים כנאיביים מדי או ציניים מדי.
6
אני לא אוהב חלק מהדברים שנאמרים בנושא ההטרדות המיניות על-ידי מי שהעיסוק בנושא הפך לדת עבורם (לדוגמא, הטענה שרק ב-2 אחוז מהמקרים מדובר בתלונות שווא היא מופרכת. הנתונים הרשמיים מדברים על כ-25%). בכל אופן, המציאות שאני מכיר היא שהיקף עבירות המין בכלל, ובמיוחד של גברים כנגד נשים במקום העבודה שלהם, הוא עצום.
לדודמא, ביחידה בה שירתתי בסדיר, חצי שרשרת פיקוד הלכה הביתה בגלל חקירות מצ"ח, שחלקן עסקו ביחסים בינם לבין פקודותיהם. היו שם רומנים, הטרדות מיניות, ניצול סמכות, והתנקלות לחיילות ולחיילים שלא הסכימו ליישר קו או לסתום את הפה. המקרים שנחקרו לא היו היחידים.
7
לא תמיד החיילת (או העובדת) מוכנה להתלונן. למעשה, אני חושב שברוב המקרים הניסיון מוכיח שאכן קל יותר לא להתלונן, חברה טובה ששירתה איתי, דפקה פעם מכה רצינית באשכי המפקד שלה שניסה להטריד אותה. זה היה הרבה יותר אפקטיבי מכמה מקרים בהם הוגשו תלונות. למעשה, גם כשמקרים של עבירות מין תוך ניצול יחסי סמכות מגיעים לבית-המשפט, וכשיש הרשעה, לא תמיד ממצים את הדין כראוי עם העבריינים.
8
בזמנו כתבתי כאן דברים חריפים מאד סביב פרשת רמון, וגם היום אני חושב שהוא "יצא בזול" וראוי היה שבית-המשפט יחמיר איתו יותר. חיים רמון, שהורשע באכיפת עצמו על חיילת בהיותו חבר בממשלת ישראל, עשה זאת רגע לפני ישיבת ממשלה בה הוחלט על יציאה למלחמה. לזלזול ברצונות של החיילת קדם זלזול כללי, של מי שמעמיד את יצריו לפני חובתי האתית והמוסרית.
9
בואו נקרא לילד בשמו: ישנם יותר מדי אנשים בכל מיני תפקידי בכירים, במגזר הציבורי ופרטי כאחד, שחושבים שזיונים הם חלק מתנאי העבודה שלהם. זה לא (רק) בגלל היותם מייל-שוביניסטים שחיים בתרבות שוביניסטית בכל המובנים. זה גם בגלל שהם חושבים שמגיע להם וגם בגלל שהם מניחים שיוכלו להתחמק מאחריות.
10
זה לא שלא תיתכן אהבת אמת בין בוס לעובד, אבל לא על זה אנחנו מדברים כאן. אנחנו מדברים על כך שתרבות ה"מגיע לי", מתורגמת לתוקפנות מינית שלפעמים גולשת למישור הפלילי ממש. ומצד שני, אנחנו גם מדברים על מצב שבו אין בושה – נבחר ציבור שהורשע בעבירת מין נשאר בפוליטיקה, וחבריו מגבים אותו. וכמובן, זה קיים במישורים פליליים נוספים, שלא קשורים למין.
+
1
היהודים של פעם, חשבו שעם המעמד באים החובה והאחריות – לא זכויות היתר. מעמדנו כעם סגולה המיט עלינו את הגדולות שבצרות, בדיוק כמו כתונת הפסים של יוסף. ומה קיבלנו בתמורה? מצוות, כלומר חובות.
גם בישראל החילונית האחריות, החובה ואפילו ההקרבה, היו בבחינת מותר האדם מן הבהמה. באחד הראיונות עמו אמר יצחק בן-אהרון שללכת לפוליטיקה זו הקרבה גדולה – לא כבוד גדול. במקרה האישי שלו, המרחק הפיזי והרגשי מילדיו היה מחיר שהצטער עליו כל חייו, כך אמר.
