זיוני שכל על זיונים

אין לי שום דבר נגד מדורי ייעוץ מיני או נגד ייעוץ מיני בכלל – נהפוך הוא. גדלתי על המדור האלמותי "על בנים ועל בנות" במעריב לנוער. קראתי בשקיקה, גם אם בסתר, את ספריה של קסאווירה הולנדר. אני חושב שדיבורים על מין הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהפעילות המינית (מה גם שאצל אנשים מסויימים זו הפעילות המינית היחידה), ואני חושב שפעילות מינית היא דבר חשוב, סלע קיומנו (ואם לא אז יש ויאגרה), בעיקר כשהיא נעימה לכל המעורבים והכל נעשה בהסכמה וברוח טובה.

אם יש לי טענות למדורי הייעוץ המיני בכלי התקשורת הישראליים הרי שזה בגלל שהם נוטים להיות רדודים, לתרום דעות וניחושים במקום ידע, ולעיתים קרובות מדי לא מספקים אינפורמציה אלא דיסאינפורמציה. לא שזה שונה בהרבה משאר הדברים שמתפרסמים בעיתונות. אבל באמת, יש מקרים בהם הציפיות הנמוכות שלי לא מספיקות כדי לא להתאכזב, והכתבה הזו בערוץ היחסים של ynet היא מקרה מכונן. כמה פנינים וכמה הערות:

"המאהב המושלם… זה גבר שיכול להחזיק זיקפה במשך שעה שלמה, והוא לא ינוח ולא ישקוט עד שהאשה שלצדו תגמור, וגם אז – הוא יוודא גמירה. הוא ישאל אותה 'איך היה? איך את?'.. "גבר שקונה אבזרי מין לעינוג אשה הוא גבר משקיען, שחשב מבעוד מועד על החשיבות האורגזמה של זוגתו… הוא לא מאויים מכל מכשיר רוטט במיטה".

האמנם? אולי המאהב המושלם הוא גבר שמספיק רגיש לפרטנרית שלו שהוא יודע שהיא גמרה? אולי המאהב המושלם הוא גבר שלא מציק בשאלות ולא עסוק באובססיביות באורגזמות של "האשה שלצדו"?

"…הוא חוקר המין הנשי, גוף ונפש. הוא גבר שיודע כיצד הגוף הנשי בנוי וקורא ספרים בנושא. אילו היה נדרש ממנו לשרטט את מבנה אנטומי של אשה, היה עושה זאת בעצימת עיניים. הוא שואף ללמוד, קורא כל מאמר רציני על עינוג אשה. למעשה, הוא חצי גינקולוג".

אין ספק. אני חושב שהמאהב המושלם גם מחזיק אנציקלופדיות ליד המיטה וקורא בהן תוך כדי מעשה האהבה. אני חושב שטוב להצטייד גם במצפן, משקפיים לראיית לילה ומכשיר אולטראסאונד, על כל צרה שלא תבוא.

"דחיפת ראשה של האשה לאזור החלציים הוא אקט שאולי נראה טוב על ג'נה ג'יימסון, אבל בחיים יכול לגרום לאשה להרגיש כמו זונה. המאהב המושלם מבין שיש תנוחות משפילות. "

לא, אין דבר כזה תנוחות משפילות. יש תנוחות ששני הצדדים רוצים בהן ויש כאלו שלא. לדחוף בכוח את ראשה של בת זוגך לאזור החלציים זה אולי משהו שעושים ערסים בני 16. בגיל מבוגר יותר זה מצדיק תלונה במשטרה, לא כתיבת טור.

"יש 15 נשים בארץ שגומרות מחדירה, השאר לא…".

דברי בשם עצמך גברת.  

 
ובאופן כללי יותר: סוג כזה של טקסטים הם בעיני אנטי-פמיניסטיים בהגדרה. נשים עם מיניות בריאה לא מטילות את האחריות לאורגזמות שלהן על הגבר ולא יוצאות מתוך הנחה שהטבע הפלה אותן והפך אותן ליצורים שקשה להם ליהנות ממין.

אני חושב שאם אשה מוצאת את עצמה במיטה עם גבר שמתייחס אליה כמו לחתיכת בשר, דוחף את ראשה בכוח לאזור החלציים שלו, או מאמין שימצא את הנוסחא לגבריות המושלמת באנציקלופדיות – היא צריכה קודם כל לברוח רחוק ככל האפשר, ואז לשבת ולבדוק עם עצמה אם זה מקרה או דפוס שהיא נמשכת לגברים אנוכיים, אלימים ו/או חסרי ביטחון עצמי בשיט.  

ואנקדוטה לסיום: לפני כמה שנים פורסמו תוצאות של סקר שבדק מהי "המאהבת המושלמת" בעיני גברים. רוב מכריע אמר שהמאפיין החשוב ביותר של מאהבת טובה הוא שהיא נהנית. כנראה שרוב הגברים, ממילא, מוטרדים יותר מהאפשרות שבת זוגם לא תהנה מאשר מהאפשרות שהם עצמם לא ייהנו – וגם זו בעיה. התייחסות למעשה המיני כאל מבצע צבאי, עם נהלים, גייסות ותכסיסי הטעיה מתוחכמים, היא בדיוק הדרך לחסל כל דבר שמזכיר הנאה.

המלצה חמה: הטור של דרור פויר

דרור פויר בטור מרגש וכתוב בכישרון רב כתמיד: "בושה לקפיטליזם".

איגוד האינטרנט: מומחים לפרטיות

מוקדם יותר השבוע שילמתי 70 שקלים ונרשמתי כחבר באיגוד האינטרנט. מעולם לא חשבתי שאעשה דבר מוזר כזה. איגוד האינטרנט נראה לי תמיד כמו גוף חסר כל רלוונטיות, או לפחות חסר כל רלוונטיות לנושאים שמעניינים אותי. לכנסים השנתיים שלהם לא טרחתי ללכת אפילו פעם אחת, גם בגלל שהם נראו לי כמו בזבוז זמן וגם בגלל שבכל פעם שעיינתי ברשימות המרצים, מצאתי שם – לצד אנשים שאני בטוח שהם רציניים – שמות שאני מכיר ולא לטובה.

החלטתי להצטרף לאיגוד בהשפעת חברי רועי שלומי ובעקבות התחקיר שלו על האיגוד שהוביל לטור הזה ב-ynet. אחרי שהתעמקתי קצת בעניין, הגעתי למסקנה שבהתנהלות איגוד האינטרנט כיום ישנם דברים שמזיקים לאינטרנט בישראל. ספציפית, אם יעברו סעיפי התקנון החדשים שמקשים על הצטרפות לאיגוד והשפעה מבפנים, האיגוד יהפוך לגוף אנטי-אינטרנטי ברוחו ובמעשיו.

לכן, יחד עם כמה מחבריי (רועי, גדי, גל, שרון, יהונתן, יובל, ועוד – כ-15 איש נכון לעכשיו והמספר גדל מיום ליום), אני מתכוון להתייצב ב-15 לספטמבר באסיפה הכללית השנתית ולהצביע לפי צו מצפוני ומיטב הכרתי.  

אחד מהספיחים המעניינים של הפרשה היא המכתב של נשיא האיגוד רימון לוי, שאני וכנראה גם שאר האנשים שהצטרפו השבוע לאיגוד קיבלנו באימייל. מלבד תוכן המכתב, שכולל כמה טענות מוזרות שחלקן ניתנות להפרכה בקלות, עצם המשלוח של המכתב הוא מטריד. מכמה סיבות:

א. אני, ושאר האנשים שהצטרפו לאיגוד, העברנו את פרטינו לצורך רישום בלבד. לא היה צורך והצדקה להעביר את הפרטים שלנו לנשיא, שהוא צד בויכוח המתנהל עתה.

ב. אם פרטי המצטרפים החדשים הועברו לחברי הנהלה, זה אומר שהם יודעים כמה מצטרפים חדשים עלולים להגיע לאסיפה הכללית ויכולים להיעזר במידע הזה כדי לתכנן את צעדיהם טוב יותר בהתמודדות כנגד אופוזיציה אפשרית. יש כאן לדעתי ניגוד עניינים.

ג. ההודעות למצטרפים נשלחו מתיבת הדואר של לוי במכללת ספיר. זה אומר שפרטי המצטרפים (אילו?) יצאו ממערכות המחשב ו/או ממשרדי האיגוד ועברו לגוף אחר ו/או מערכת מחשב אחרים. אני לא משפטן, אבל זה לא נשמע טוב, גם במישור המשפטי.

לדעתי כל זה לא מכובד וגם לא לגמרי בטוח שחוקי, ומעל לכל – מנוגד ל"רוח האינטרנט". לכן, אם אתם חברי האיגוד או מכירים חברים באיגוד שבאמת אכפת להם מהאינטרנט בישראל – ה-15 לספטמבר 2009 הוא היום שבו צריך לעשות מעשה ולבוא להצביע.  

לא לקנות, פשוט לשכור

למה לקנות ציוד ומכשירים יקרים כשאפשר לשכור אותם? eRent אתר חדש שהקים חבר טוב של חבר טוב, מציע בדיוק את זה. כרגע, עוד לפני שהתחילו, יש שם משהו כמו 600 מוצרים. שיהיה בהצלחה.

גדי שמשון, עכשיו באורנג'

גדי שמשון, הערס הפואטי, מתחיל לכתוב באורנג'טיים במסגרת פרוייקט הבלוגים מבית FC. למרות שרוב הבלוגים בפרוייקט לא עוסקים בנושאים שמעניינים אותי, אני חושב שמדובר בפרוייקט ראוי שמוכיח שאפשר לעשות (מעט) כסף באינטרנט, כפי שגדי תמיד טען (ולראייה הביא את המשכורות השערורייתיות שנתנו לו פורטלים מובילים בישראל).

את גדי יש אפילו סיכוי שממש אקרא, ובאופן כללי אני חושב שמותר וכדאי והגיע הזמן לפרגן לפרוייקט הזה. נגיד, להיכנס, לקרוא ולתת לינק – שזה מה שאני עשיתי.

ואגב, עלולה הייתה להפריע לי העובדה שהבלוגים המדוברים מוכרים בעקיפין את שירותי חברת אורנג', אבל בתור לקוח של סלקום אני מרגיש עם זה די בסדר. ולמרות הסלידה העקרונית שיש לי כלפי חברות תקשורת ישראליות, בסך-הכל אני חושב שההחלטה באורנג' ללכת על פרוייקט כזה מעידה שהם פתוחים לרעיונות חדשניים – מי יודע, אולי לרעיון של לתת שירות טוב והוגן.

חולדאי היקר, לאן אתה לוקח את תל-אביב?

מר רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב,

אני מניח שזה לא חדש לך שכבר שנים אנשים מדברים על האופן שבו אתה "מפתח" את העיר במושגים של בכייה לדורות. אני מבין למה זה מרגיז אותך, אבל אני חושב שכדאי לך לנסות להוציא מהעניין קצת את האגו ולראות א) שאתה טועה ב-ב) שאתה במיעוט.

עכשיו, כשהם מבינים לאילו 5 שנים נוספות העיר הזו נדונה, יותר ויותר אנשים מכים על חטא שלא היו מעורבים פוליטית ולא הלכו להצביע בבחירות. כי את מעט החבל ששיחררת בהבטחות הבחירות שלך, גילגלת חזרה ותחבת לבוידעם. כי גם אם אתה באמת אוהב את העיר הזו, אתה לא עושה לה טוב. לא עושה לתושבים שלה טוב.

מנקודת המבט שלי ושל רבים כמותי, תל-אביב הופכת לעיר שיותר ויותר קשה לחיות בה. זה היה ככה קודם וזה כך עכשיו, והעתיד לא נראה מבטיח – כולם יודעים שבשנים הקרובות העיר הזו תהפוך סתומה, פקוקה, חמה ומאובקת רק יותר. שכרישי הנדל"ן ימשיכו לנגוס בה. שאתה, מר חולדאי, תעשה כל מאמץ לסגור מקומות בילוי שאנחנו אוהבים, רק בגלל שהם לא תואמים את התוכניות של.

ואתה מבין, מר חולדאי, מבחינתי זה מאד אישי. כי בשעה שבשכונה נטולת החצרות שלי, פלורנטין, מכסים את פיסות האדמה הפנויות האחרונות בבניינים במקום בצמחייה, אתה ממשיך להפוך בפעם המאה כל אבן ברחוב אבן גבירול. ממשיך לדחוף בפרוייקטים גרנדיוזיים שנראה כאילו הם הולכים לעלות לכולנו ביוקר. כולנו חוץ מאשר, אולי, אי אלו קבוצות רכישה וחברות נדל"ניות. מעל ראשינו עוברים מאות מיליונים ואף שקל בשביל לתקן את המדרכה ברחוב שלי. או לדאוג שבחורף המתקרב כבישי השכונה לא יוצפו שוב במים.

הנה, קצת חומר קריאה עדכני בשבילך:

קו המתח שהרס את החזון של עיריית תל-אביב ידיעה של דותן לוי בכלכליסט.
מגדל בבל: מי צריך את המגדלים בתל-אביב טור של דורון ברוש ב-NRG. 

שלך,

שוקי

בוטוקס, האמת המטרידה

באתר מאקו פורסמה בתחילת החודש כתבה נוספת שמהללת את השימוש בזריקות בוטוקס למניעת מיגרנה. בתור מישהו שסובל לפעמים ממיגרנות, וכבר קרא על סוג הטיפולים הזה לא מעט, ואני חייב לומר שנדהמתי מהאופן שבו מנתחים פלסטיים ממשיכים לשווק אותו. זאת משום שלא רק שהטיפול הזה איננו בטוח כפי שטוענים, אלא גם כלל לא בטוח שהוא עובד (על כך בהמשך).

רק כדי שנבין על מה אנחנו מדברים: בוטוקס (Botox) הוא שם מסחרי של תכשיר שמבוסס על החומר הרעיל ביותר הידוע לאדם (בוטולינום טוקסין). השימוש בכמויות מזעריות של החומר גורם לכך שהמטופל לא מת תוך שבריר שנייה בהתקף עוויתי. במקום זה, נגרם סביב אזור ההזרקה שיתוק זמני של רקמות שריר, שגורם – למשל – לכך שקמטי ההבעה נעלמים, פשוט כי יש פחות הבעה.

השימוש בבוטוקס להחלקת קמטים, כתחליף זול ולכאורה בטוח למתיחות פנים, זכה לפופולריות עצומה לאורך רוב העשור האחרון. ב-2007 העריכו את השוק העולמי של טיפולי הבוטוקס בכמיליארד דולר. אבל היצרנית ואנשי השיווק שלה (המנתחים הפלסטיים) עושים הכל כדי לשווק את הבוטוקס גם בתחומים נוספים, במיוחד על רקע העובדה שמדי פעם זולג לתקשורת מידע אמיתי על תוצאות הזרקת הרעל.

במשך השנים פורסמו ממצאים של עשרות מחקרים, אמינים יותר או פחות, שבדקו את השימוש בבוטוקס כאמצעי לטיפול במגוון בעיות בריאותיות, כולל עוויתות שרירים, פזילה, פרקינסון, כאבים ראומטיים, פיסורה, בעיות נאורולוגיות שונות ואפילו שבץ. העיתונות – עם עזרה מתעשיית יחסי הציבור – לא הפסיקה להלל את החומר הפלאי.

גם על השימוש בבוטוקס לטיפול במיגרנות סיפרו ניסים ונפלאות – ותמיד טרחו להדגיש כמה הטיפול בטוח ואין לו תופעות לוואי – עד שבתחילת השנה שעברה אנשים התחילו למות מהטיפולים האלה, וה-FDA הוציא הודעות אזהרה. מאוחר יותר, התפרסמו תוצאות של מחקר שקבע חד משמעית שהבוטוקס – בניגוד למה שנטען קודם לכן – לא נשאר באזור ההזרקה אלא מתפשט לשאר הגוף.

ואם לא די בזה, אז לבסוף פרסמה האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה (AAN) הודעה לפיה בוטוקס לא עוזר למיגרנה, חד וחלק. מה שלא מפריע למנתחים הפלסטיים בישראל להמשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק.