המקרה של תדיראן קרייר, המפעל בעפולה שעתיד לשלוח הביתה 350 עובדים בסוף השנה, הוא סיפור מעורר מחשבה וכזה שאפשר ללמוד ממנו, בהרבה רמות.
ראשית, זוהי כמובן דוגמא קלאסית לאופן שבו הגלובליזציה מרסקת את עולמם של קשי היום. כמובן, לא בגלל שהגלובליזציה "רעה", אלא בגלל שמדינות שונות – וישראל היא רק דוגמא אחת – לא משכילות להיערך למציאות הכלכלית שהגלובליזציה כופה. לא רק מזגנים זול יותר ליצר בסין, אלא כמעט הכל. מבגדים ומזון ועד מחשבים ואלקטרוניקה.
גם מהנדסים. לפני כמה שנים, כשראיינתי מומחה בין לאומי של אחת מחברות המחקר הידועות, הוא הסב את תשומת לבי לכך שסין "מייצרת" בכל שנה מספר גדול יותר של מהנדסים חדשים ממה שיש בישראל. היום עובר לסין מפעל מזגנים של תדיראן ומחר יכולה לעבור לסין חברה כמו טבע – אף אחד, כולל אתכם, לא מוגן מהתופעה הזו. בסין שכר העבודה נמוך מאד, הנדל"ן זול, ועתודות כוח האדם עצומות. רוב הסינים עדיין חיים באזורים כפריים – "יש הרבה מאיפה שזה בא" כמו שאומרים.
איך ענפים כלכליים במדינות "מערביות" יכולים לשרוד? המומחים – ואני לא מומחה – טוענים שמה שיעניק לנו זכות קיום זו המומחיות. אם יש בעולם שפע של כוח עבודה זול ולא מנוצל, אז עלינו להניח שמפעלי ייצור ימשיכו לעבור למדינות בהן הוא נמצא. מה שהם ישאירו אחריהם זה את האנשים שעוסקים בהמצאה, תכנון, שיווק וחלק ממגזרי השירותים.
במילים אחרות: מה שיכול "להציל" אותנו הוא הידע והמוניטין, ולשם כך היינו צריכים – והצורך עדיין קיים ונעשה יותר ויותר דוחק – מערכת חינוך הרבה יותר טובה, מהגן ועד לתארים מתקדמים. ומצד שני, המדינה צריכה לפרוש רשת ביטחון צפופה יותר בשביל האנשים שכבר איחרו את הרכבת, שלא יהפכו למהנדסים. זה לא עניין "כלכלי" אבל גם לא "חברתי" – זה צורך השרדותי, כי חברה מתפוררת היא סכנה קיומית, וזה בדיוק מה שעלול להיות לנו כאן.
מדינה כמו ישראל יכולה אולי להישאר תחרותית בייצור של מוצרים זעירים ויקרים, כמו שבבים למשל. לעומת זאת, בייצור של מכוניות או אוניות אין לנו סיכוי להתחרות, ולו בגלל ממדי המדינה הזו ועלויות הנדל"ן שנגזרות ממנה – וזה דבר ששום רפורמה במנהל לא תשנה.
איפה נמצאים המזגנים על הסקאלה? ובכן, אם טורקיה יכולה להפוך למעצמת מקררים ולהיות הסין של אירופה מהבחינה הזו (הובלת מקרר מהמזרח הרחוק לאירופה היא עסק יקר), אז יכול מאד להיות שישראל יכולה לעשות אותו הדבר עם מזגנים. לא בטוח שייצור מזגנים בישראל יכול להיות רווחי מאד, אבל ייתכן בהחלט שהוא יכול להיות בלתי-מפסיד, וזה כשלעצמו יהיה רווח גדול. שעדיף לנו שמקבלי שכר המינימום של מפעל כמו תדיראן קרייר לא יהפכו למקבלי קיצבאות.
גם בעידן הגלובליזציה ישנם עדיין מפעלים שלא עוברים לסין, כמו מפעלי Miele ששוכנים באותה עיירה גרמנית מזה 110 שנים, ומעסיקים מחצית מתושביה. Miele היא חברה רווחית מאד, למרות שהיא מספקת משכורות ותנאי עבודה שלעומתם התנאים שסיפקה כאן תדיראן קרייר יכולים בהחלט להיחשב ל"עולם שלישי". ייתכן שהיא הייתה יכולה להיות רווחית יותר לו הייתה מעבירה את מפעליה לסין, אבל בעלי החברה – עסק משפחתי שרוב עובדיו הם צאצאים של עובדי חברה אחרים – כנראה לא להוטים "לעשות עוד שני שקל".
סביר להניח שמשתלם יותר לייצר מזגנים בסין, אבל זה לא בהרח אומר שייצור מזגנים בישראל יהיה כרוך בהפסד. אין הרבה לעשות נגד תעשיינים שרוצים למקדם רווחים ולכן מעבירים מפעילים למדינות עולם שלישי, אבל בשביל זה יש מדינה ולמדינה יש אחריות על שוק התעסוקה. הרי כל המדינה הזו היא, בסופו של דבר, מין עסק משפחתי.
