המוסד לביטוח לאומי ומלחמתו באזרח הקטן

הבוקר קיבלתי, במזל טוב, העתק של צו עיקול שהוציא המוסד לביטוח לאומי לסניף הבנק שלי – כביכול, על חוב בסך כ-1500 שקלים.

הייתי עשוי להיות מופתע מהעניין, לולא קרה לי כבר כדבר הזה לפני שלוש שנים. אז, בדיוק כמו הפעם, היה ברור שמדובר בחוב מפוברק. אז, הודו בסופו של דבר במוסד שעשו טעות – לא לפני ששלחו צווי עיקול לסניף הבנק בו התנהל החשבון שלי, לסניף בו התנהל חשבון של הוריי (!), לחברת ביטוח שבה הייתה לי פוליסת ביטוח מנהלים, לחברת ביטוח אחרת בה הייתה לי פוליסה כנ"ל בעבר, ולשני מעסיקים לשעבר…

אלו הליכי גבייה ברוטליים כשלעצמם, במיוחד כשהם מבוססים על טעויות של הביטוח הלאומי – זה שאמור להיות רשת הביטחון של כולנו ובאופן מעשי עסוק בעיקר בלמרר את חיינו.

"החוב" הנוכחי הוא פלא אריתמטי כשלעצמו: עד לפני חודש טענו במוסד שאני חייב להם כ-5000 שקלים. אחרי שהצגתי להם מסמכים שהוכיחו שרישומיהם חסרים ניכויים במקור בסכום דומה, הם חישבו ומצאו ש:
5000 – 5000 = 1500, ועל הפרש החוב התמוה הזה ביצעו את העיקול.

טכנית, נכון לעכשיו המוסד לביטוח לאומי חייב לי כסף. יש לי מסמכים שמוכיחים זאת, רק שברגע זה אין ממש מה לעשות איתם כי בדיוק עכשיו "ישנה תקלת מחשב". אז בצר לי, ישבתי לספר את הסיפור הזה – כאמור, אחד מיני רבים. אני שומע סיפורים דומים מאנשים אחרים כל הזמן.

במהלך השנתיים האחרונות הועברתי פעמיים בין סניפים של המוסד לביטוח לאומי – מרמת-גן לתל-אביב ומתל-אביב ליפו. נשלחו אליי, להערכתי, כ-35 הודעות חוב, בסכומים שעלו וירדו על סמך חישובים לא ברורים שהמוסד לא טרח כמובן לפרט. כיף לחיות במדינה הזו.

***
עדכון, 13:35: אחרי שעה של ויכוחים התברר לי שאין ברירה – אם לא אשלם לא יסירו את העיקול. שילמתי. אבל מעז יצא מתוק – הפקידה האומללה שנאלצה להקשיב להסבריי על כך שנהלי המוסד מנוגדים לחוק (זו לפחות הפרשנות שלי), החליטה לבדוק את העניין עם סמכות גבוהה יותר במוסד. כצפוי, בתום בדיקה קצרה התברר שהמוסד חייב לי 3700 שקלים, הרבה יותר ממה שאני עצמי טענתי.

מצד שני, כדי לקבל את ההחזר משית עליי המוסד פרוצדורה מסובכת נוספת, שדורשת מעורבות של סניף נוסף של המוסד, ועוד שתי מחלקות נוספות למחלקת הגבייה – מחלקת ניכויים בסניף יפו ומחלקת תיאום דמי ביטוח בסניף ירושלים. מעשית, אני צופה שבועות (שלא לומר חודשים) של המתנה וטרטורים בירוקרטיים – וזה אחרי ששילמתי – עד שמדינת ישראל תואיל להחזיר לי את הכסף.  

ככה זה: תשלומים לאזרח כרוכים בבירוקרטיה מורכבת ואילו עיקול חשבון הבנק שלו מתבצע בין רגע. אחרי זה ביבי יתפאר בהקלות שלו עבור מי שרוצה לסגור מרפסת.

ישירות מהכנסת: הסרטון שלא רצו שתראו

ח"כ מאיר שטרית (קדימה) מנסה להעביר חוק תמוה, שיש מי שמגדירים אותו כמסוכן. כשהצלם ערן ורד ניסה לתעד דיון שהתקיים בכנסת על החוק, שטרית סילק אותו בבושת פנים. למרבה המזל, הכל מתועד בסרטון שלפניכם

במפלגת קדימה מרבים לגנות את ממשלת הליכוד על מדיניותה בכל תחום, ומקפידים להדגיש שנתניהו וחבריו הם ימנים קיצונים ואילו הם, בקדימה, אנשי מרכז שפויים ומאוזנים.

אמנם, כשמגרדים מעט את הקליפה מגלים שאין שום הבדל בין ציפי לביבי, אבל אתם יודעים – הנחת העבודה של אנשי קדימה (ואדלר בראשם) היא שהבוחר הישראלי מטומטם, ועם סיסמא נכונה בזמן הנכון אפשר לשכנע אותו שנבלה עדיפה על טרפה. זהו אוסף של אופורטוניסטים שימכרו אותנו בשקל.

עולה על כולם ח"כ מאיר שטרית, שמסיבות לא מובנות דוחף בימים אלה במרץ חוק בסגנון "1984", חוק המאגר הביומטרי. מי שעוקב אחרי ההתרחשויות מקרוב, כמו חברי עו"ד יהונתן קלינגר, מתקשה שלא להרים גבה לנוכח הלהיטות של שטרית בעניין (קלינגר מרחיב על כך, בכישרון רב, בפוסט חסוי היא אמרה לי חסוי).

להיטות היתר של שטרית, גרמה לו היום לסלק בבושת פנים את הצלם ערן ורד מדיון בכנסת אודות החוק (הסיפור המלא ב-ynet). שטרית אפילו לא טרח להסתיר את המניע שלו: הוא לא רצה שורד יצלם.

אותי לימדו כי למי שמפחד משקיפות יש מה להסתיר. למרבה המזל, הכל מתועד:

מחר ומחרתיים בתל-אביב: נלחמים בתקציב

מחר (ד') ב-18:00 ערב, יתקיים ברחוב נחלת בנימין בתל-אביב מפגש ראשון בסדרה שנושאה הוא התקציב העירוני. מטרת היוזמה הזו, החשובה מאין כמותה, היא ללמד את תושבי העיר (ומתעניינים אחרים) לקרוא את ספר התקציב העבה (קרוב ל-400 עמודים) במסגרתו יחולקו השנה 4.5 מיליארד שקלים – כמקובל במדינת ישראל – לחלקנו. פרטים באתר עיר לכולנו.

מחרתיים (ה') ב-19:00 בערב תתקיים בפינת הרצל ורוטשילד הפגנה שכותרתה "נאבקים על החברה, מצילים את הדמוקרטיה". זה יהיה אירוע מחאה ותקווה – מחאה על התקציב, הגזירות, הפערים הגדלים והתפוררות הדמוקרטיה ושלטון החוק; תקווה, שאנשים יתחילו לצאת מהבית אל הרחוב כדי להגיד מה הם חושבים. פרטים נוספים בבלוג של "אפשר אחרת".

וגם: הסרטון שלא רצו שתראו. כדי להוכיח שגם בקואליציה יש אנשים שכדאי להיזהר מהם.

לכבוד הקיץ: 80 ביקורות חומוסיות

אחרי עדכון דף הביקורות ספרנו ומצאנו שבלוג החומוס מציע עכשיו 80 ביקורות חומוסיות. זה עשוי להישמע הרבה, אבל האמת הפשוטה היא שיש לי רשימה של עוד כ-100 חומוסיות שקיבלו המלצות כאלו ואחרות. ברור שלא כולן טובות כמו הטובות ביותר, אבל די סביר שישנן הרבה חומוסיות טובות שאף אחד כמעט לא יודע עליהן, חלקן כאלו שגם אין להן שם.

Having said that, אני חושב ש-80 חומוסיות זה הישג נאה. לבינתיים.

האמנה החברתית של מדינת ישראל

 הזכרתי כאן בעבר את מושג האמנה החברתית, שנדמה לי שהוא מוכר מספיק כדי שלא צריך יהיה להרחיב עליו יתר על המידה, בטח לא למי שהפוסט הספציפי הזה מעניין אותו (ואם אני טועה – נוסיף כמה לינקים).

בהיעדר חוקה, אני מאמין שיש חשיבות מיוחד לזיהוי "האמנה החברתית דה-פקטו", שנובעת להשקפתי מהטקסטים של דור המייסדים – ממבשרי הציונות ובניימין זאב הרצל ועד זאב ז'בוטינסקי ודוד בן-גוריון. להצהרות הכוונות של האנשים האלה, שהם בעצם הסיבה לכך שאנחנו כאן, יש לדעתי תוקף "חוזי", אם לא במובן המשפטי הצר אז בוודאי במישור המוסרי – ומה זה אומר בעצם אם לא אמנה חברתית?

זה נושא גדול, שאפשר לכתוב עליו עוד הרבה. הפעם, אני רוצה להתעכב על הפיסקה ה-13 של מגילת העצמאות, המסמך המכונן הרשמי של מדינת ישראל. כך נאמר שם: 

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

חדי העין יזהו בפיסקה הזו את הבסיס לחוק השבות, שהיום הוא קצת פחות פופולרי מאשר אז, מרחק שלוש שנים משואת יהודי אירופה. בכל אופן, במושגיו של בן-גוריון אין סתירה בין מה שנראה אז (ולרבים גם היום) כצורך השרדותי, לבין זכויות אדם וזכויות אזרחיות.

שימו לב, למשל, שלפי מגילת העצמאות המדינה תשקוד על פיתוח הארץ "לטובת כל תושביה" – לא חלק אלא כולם, ולא רק מי שהוא אזרח אלא לטובת כל מי שיושב בה, גם אם אינו מחזיק באזרחות ישראלית.

המשך יבוא…

בשבוע הבא, בתל-אביב

בעוד שבוע בדיוק, יום חמישי ה-9 ליולי, יתקיים בתל-אביב אירוע ראשון מסוגו, יחיד במינו, שלא היה כדוגמתו. באירוע הזה יפגינו לראשונה יחד אנשים מכל מפלגות השמאל ומעשרות ארגונים חברתיים וסביבתיים תחת הכותרת "נאבקים על החברה, מצילים את הדמוקרטיה".

האירוע הזה הוא פעילות נוספת של ההתארגנות שנודעה עד עתה כ"אפשר אחרת", שהוקמה על-ידי פעילים מהתנועה הירוקה, מרצ וחד"ש. בכנס היסוד שהתקיים במאי ראיתי גם הרבה פנים שהכרתי ממפלגת העבודה.

המלצה: רשימות מהחצר האחורית

רשימות מהחצר האחורית הוא הבלוג החדש של רן כהן, פעיל עתיר זכויות בעמותת רופאים לזכויות אדם שהיה לי כבוד ועונג לשתף איתו פעולה אשתקד בקמפיין הבלוגרים למען מרפאת הפליטים (שלמען ההגינות והבאת גאולה לעולם, צריך להזכיר שהיה רק תוספת לקמפיין הנמרץ שניהלה רל"א, כשכהן על הדוברות). רן עוסק בעמותה בזכויות מהגרים (עובדים זרים) וחסרי מעמד (פליטים), ו"החצר האחורית" אליה הוא מכוון היא החצר האחורית של כולנו, זו שנוח לא להשקיף אליה מהחלון. בקיצור – כדאי לעקוב.