מי באמת אשם במשבר המים

מספיק זולים כדי שמקורות תוכל לקנות אותם מתאגידי ההתפלה ולמכור אותם לנו ברווח. פתרונות נוספים, כמו התפלת מים מליחים וטיהור בארות מזוהמים, יכולים לספק הרבה מים זולים משמעותית – כך שלא רק שיש פתרונות החל מה-1 ביולי תפעיל מדינת ישראל קיצוב במים. זהו צעד קיצוני למדי שכל מי שמבין בתחום יודע שהוא גם מיותר – לא בגלל שיש לנו הרבה מים אלא משום שזה לא יפתור את הבעיה.

ב-2002 התקבלה החלטת ממשלה על הקמת מתקני התפלה שיספקו 400 מיליון מ"ק מים בשנה, כ-20 אחוז מצריכת המים השנתית של מדינת ישראל. שיתוף פעולה בין אינטרסנטים ופקידים פתאים במשרד האוצר, גרם לכך שהתוכניות עוכבו ומתקני ההתפלה שכן קמו מספקים רק שליש מהכמות הזו.

רק כדי לסבר את האוזן, המים שאנחנו כן מתפילים הם מספיק זולים כדי שמקורות תוכל לקנות אותם מתאגידי ההתפלה ולמכור אותם לנו ברווח. פתרונות נוספים, כמו התפלת מים מליחים וטיהור בארות מזוהמים, יכולים לספק הרבה מים זולים משמעותית – כך שלא רק שיש פתרונות, אלא שהם יכולים לגרום לכך שנשלם פחות ולא יותר.

והקמפיין הטלוויזיוני? מסך עשן. משקי הבית צורכים רק 30 אחוזים מהמים בישראל, ולכן גם הצלחה מטאורית של הקמפיין הזה לא תשיג מה שאפשר להשיג באמצעות הקמת מתקן התפלה נוסף, או רפורמה באספקת המים (המסובסדת) לחקלאות. לא שחיסכון במים איננו חשוב, אבל כל מי שמבין משהו בתחום יודע שעושים מאתנו צחוק. תחשבו על זה כשתקבלו את חשבון המים הבא.

צ'יקו תמיר כסמל למשבר המנהיגות

שתי עצומות חדשות נולדו לקראת סוף השבוע, שנושאן פרשת צ'יקו תמיר. אחת היא העצומה למען צ'יקו תמיר והשנייה העצומה להדחת צ'יקו תמיר.

לא צריך להיות חכם גדול כדי לנחש איזו עצומה תנצח. רוב הישראלים מעדיפים את אנשי הצבא (והפוליטיקאים) שלהם, פליליים אך אמיצים. מושחתים אך גיבורים. על ביבי וברק, אולמרט ושרון כאחד, היו מי שאמרו וכתבו (גם אם לא במילים אלה) שטוב שישלטו בנו שקרנים בני שקרנים כי הם כבר יצליחו לעבוד על הערבים בשבילנו. אבל הבעיה היא לא מה יקרה עם הערבים אלא מה יהיה עם המדינה הזו.

סיפור צ'יקו תמיר הוא לא סתם עוד מקרה – זו אבן בוחן חשובה, נייר לקמוס למידת הטיפשות אליה הגענו ולהתדרדרות המוסרית שלנו. לכאורה, הוא לא שונה מאנשי ציבור אחרים במצבו; על הירשזון אומרים שעשה בשביל ניצולי שואה (והוא גם חולה) ועל דוד טופז, להבדיל (הוא חשוד שטרם הורשע) אומרים שעזר להרבה אנשים (וגם הוא, כמובן חולה). גם על אהוד אולמרט ימצאו בוודאי פרקליטיו הרבה דברי סנגוריה לומר אם וכאשר ישב על ספסל הנאשמים (וגם הוא, כמה מפתיע, חולה).

ובכן, אני חושב שאף אחד מהנ"ל לא ראוי לדין שונה מכם וממני, ואם על הדין להיות שונה אז אדרבא – הוא צריך להיות חמור יותר. ספציפית, העובדה שצ'יקו תמיר הוא מפקד בכיר, רק מצדיקה יותר את חומרת הדין.

על כך בדיוק מדבר התלמוד הבבלי (שבת קיד ע"א) כשהוא אומר "תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה". במשמעות המילולית "רבב" הוא כתם, אבל זו מטאפורה כמובן. גם ה"מיתה" עליה מדובר היא מיתה בידי שמיים ולא חו"ח התרת דם.

משמעות הדברים בשפתנו: גם לעבירה פעוטה יש השלכות מרחיקות לכת כאשר מי שמבצע אותה הוא אדם שאמור לשמש דוגמא. תלמיד חכם שחטא, באופן ספציפי, גורם ל"חילול השם" – ביזוי של התורה, היהדות ומעמד הרבנות – כי אנשים יתבוננו בו וישקלו מחדש את נורמות ההתנהגות שלהם עצמם. לכן חילול השם הוא עבירה שמוזכרת בנשימה אחת עם שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה.

על הנורמות הראויות לשליח ציבור מרחיב גם הרמב"ם (משנה תורה, דעות ה' י"ג): "משאן ומתנן של תלמידי חכמים, באמת ובאמונה: אומר על לאו לאו, ועל הין הין. מדקדק על עצמו, בחשבון… מחייב עצמו בדברי מקח וממכר, במקום שלא חייבה אותו תורה, כדי שיעמוד בדיבורו, ולא ישנהו".

במילים אחרות: תלמידי חכמים צריכים להיות "צדיקים יותר מהאפיפיור". למה? כי זה בא עם התפקיד. כי לכל מעשה שיעשו יש השלכות מרחיקות לכת על כל מי שלוקח מהם דוגמא. ובעולם המושגים הישראלי שבו הדבר הכי קדוש הוא צה"ל, אין ספק שקצין בכיר הוא "תלמיד חכם" לכל דבר.

זהו צד אחד של משבר המנהיגות. השני הוא כמובן חוסר הנכונות של אנשים שיש בהם קצת יותר תוכן וקצת יותר יושרה, להתלכלך בפוליטיקה או לשמש בשירות הציבורי ובמערכת הביטחון. בניגוד למה שאפשר לחשוב, זו לא תופעה חדשה. הרי בדיוק על זה מדבר משל האטד (שופטים ט' 15-8): הזית, התאנה והגפן, לא מוכנים למלוך כי איך יחדלו מדשנם, תירושם ותנובתם הטובה. האטד הרבה יותר פתוח לרעיון.

זו תמצית הכרוניקה של ההתדרדרות.

היסטורית (חורבן הבית וכו') אנחנו יודעים שזה פשוט לא עובד, וגם הפעם זה לא יעבוד. אי אפשר לספר לאנשים ש"תדע כל אם עברייה" וכו', אחרי מה שנעשה במלחמת לבנון השנייה, על רקע שביו המתמשך של גלעד שליט או אחרי תקדים מדחת יוסף (שהוכיח כבר לפני עשור שלמדינת ישראל ולמפקדי צה"ל אין כל בעיה להשאיר פצוע בשטח).

אי אפשר להמשיך לספר לעצמנו שאנחנו "הצבא הכי מוסרי בעולם", כשמתברר שקצין בכיר שסרח, התנער מאחריות, הסתבך בשקרים והפליל פקוד שלו, מקבל את כל הגיבוי האפשרי – לרבות שיבוש הליכי חקירה ומשפט (לכאורה). מי שגם אמור לשמש דוגמא וגם עוסק בדיני נפשות, חייב להיות נקי כפיים. בלי קומבינות ובלי טיוחים ובלי חברים בחלונות הגבוהים. אחרת, סופנו יהיה כמו "העצים". תצא אש מהאטד ותשרוף את ארזי הלבנון.

* וגם: טור מפתיע של פרוספר אזרן. ועוד טור מפתיע, של נרי אבנרי.

5 על נאום ביבי

1
כן, קצת באיחור אני כותב על זה. מצד שני, לא מזיק לחשוב כמה ימים על משהו לפני שמדברים עליו. זו בעיה שיש אצלנו – ניגשים לפרשנות עוד לפני שיבש הדיו על הדיווח העיתונאי. ובימים של אינטרנט, כידוע, דיו מתייבש מהר.

2
הנאום של ביבי היה הצלחה גדולה, קודם כל לביבי. הוא הצליח לשכנע את רוב מצביעיו שהוא לא ימני קיצוני כפי שניסתה לטפול עליו קדימה; מצד שני, הוא הצליח לצאת מהנאום הזה בשלום, למרות שאמר "מדינה פלסטינית". בלי לזעזע את הקואליציה שלו, בלי לריב עם בני בגין, בלי לריב עם פרס, ובלי שאף אחד יאמר עליו שהוא מזגזג.  

3
האמריקנים עושים פרצוף, אבל הרי הם אלו שהושיטו לביבי את הסולם. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לומר "מדינה פלסטינית", ואת זה הוא עשה. הוא עשה יותר מזה: עמד באולם באוניברסיטת בר-אילן, מול קהל שכלל כמה נציגים בכירים של הציונות הדתית, אמר "מדינה פלסטינית" וזכה במחיאות כפיים.

4
אז כן, ביבי הוא זה שהרכיב את הקהל, באופן שיבטיח את התגובה הרצויה. ונכון, יש הבדל בין לומר לבין לעשות. אבל אם קוראים בין השורות של התגובות התוקפניות מהצד הפלסטיני, אפשר להבין שהמו"מ כבר התחיל. במקביל, הודיע השבוע איסמעיל הנייה שהוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67'.

5
אגב, "צעד בכיוון הנכון", כך קראו לנאום הזה דוברי הממשל האמריקני. נקודה למחשבה.

פרשת צ'יקו תמיר, עדכונים

פרשת צ'יקו תמיר נשארת בכותרות, עם כמה התפתחויות צפויות יותר או פחות.

על-פי הדיווחים בתקשורת תא"ל צ'יקו תמיר "יצא לחופשה" (ynet) ומתכונן למאבק משפטי (גל"צ). באכ"א נערכים לחקירת מצ"ח – במובן הפוך מהרגיל. במקביל, ח"כ נחמן שי פנה במכתב לשר הביטחון אהוד ברק ודורש למנות ועדת בדיקה ממשלתית (וואלה!). התנועה לאיכות השלטון, בפנייה דומה לשר הביטחון, הרמטכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה, תובעת מינוי ועדת חקירה (ערוץ 7).

עוד כמה דברים שנכתבו על הפרשה בינתיים:

פרשת צ'יקו תמיר, הדילמה של הרמטכ"ל עמוס הראל, הארץ.
הצו 8 שהחברה קיבלו צ'לו רוזנברג, מחלקה ראשונה.
צ'יקו דרייפוס מתי גולן, גלובס.
הכשל של צ'יקו תמיר עו"ד יוסי דר.
התובע הצבאי הראשי נגד תא"ל משה תמיר עו"ד משה גולדבלט.
תדהמה בצה"ל ד"ר נעמה כרמי.

ועוד רשימה ארוכה של פוסטים בפתיל הזה בקהילת אקטואליה בקפה.

פרשת צ'יקו תמיר: כרוניקה של התפוררות

אם הפוסט הקודם היה היפותטי, אז הפוסט הנוכחי נאלץ להיות קצת יותר מפורש, וזה למרות שמדובר בסיפור שלי אישית "מביא את הנאחס". הייתי מעדיף שהפרשה הזו תחלוף בלי שיהיה צריך בכלל לדבר עליה.

נקודת המפנה מבחינתי היא הידיעה מיום שישי, על מכתב של קצינים בכירים בצה"ל שטוענים שהעונש שנגזר על תא"ל משה צ'יקו תמיר הוא "לא מידתי ומבייש את צה"ל".

אישית, אני חושב שמה שמבייש את צה"ל ואת מדינת ישראל היא עצם המחשבה שאפשר להעלים עין מפרשה כזו, ולא למצות את הדין עם האחראים לה – ומדובר על אנשים רבים מלבד צ'יקו תמיר.

קצת רקע:
חקירה חמורה נגד מפקד אוגדת עזה צ'יקו תמיר, בן כספית מעריב. עיקרי הפרטים.
משה תמיר יורד לדרגת אלוף משנה אנשיל פפר, עמוס הראל, הארץ.
פרשת תמיר: הפצ"ר מזוז דנו בהרכב צוות הבדיקה יהושע בריינר, וואלה!
עסקת טיעון לתא"ל צ'יקו תמיר, חדשות מחלקה ראשונה (News1).
הרמטכ"ל וחבריו של תא"ל תמיר: העונש מפתיע חנן גרינברג ynet
"זילות בדרגתו של תת אלוף צ'יקו תמיר" חדשות נענע 10. מכתב הקצינים.

אני חושב שזה מביש כאשר מצביא בצבא הגנה לישראל, שגדל על קריאת הקרב "אחריי!" מעדיף את שיטת ה"לפניי" ומגלגל אחריות על מעשה פלילי לפתחו של פקוד שלו. אני חושב שעצם המחשבה שלאדם כלשהו עומדות זכויות גדולות כל-כך שהוא עומד מעל החוק, היא מסוכנת. ולמען האמת, אני די נדהם מהמצב שבו בכירי צה"ל מתנגדים בגלוי להרשעה ולענישה בפרשה שהיו מעורבים בה (לפחות על-פי החשד), עדות שקר, שיבוש הליכים וניסיון רחב היקף להטות משפט. 

הדג מסריח מהראש, כמובן. את תרבות ה"מגיע לי" אנחנו רואים גם אצל פוליטיקאים ופקידים בכירים שסרחו. הם חושבים שבכירותם, חשיבותם ותרומתם מאפשרים להם לפעול על-פי נורמות אחרות לכתחילה, ולדרוש דין שונה בדיעבד. אחד מדביק צרפתית לקצינה צעירה; שני שולח את ילדיו לחו"ל (לכאורה) בכסף ציבורי; שלישי מקבל את "הפנסיה" שלו במעטפות; רביעי משתמש בכרטיס אשראי של גוף ציבורי לקניות פרטיות; חמישי מקבל תרומות לא-חוקיות לקמפיין הבחירות שלו. ואיש מהם לא חושב שהיה פגם בהתנהגותו.

אולי תת אלוף צי'קו תמיר עדיף על האנשים האלה באלף אספקטים אחרים, אבל כשזה מגיע לעבירות שביצע צריך להיות דין אחד לו ולכל אדם אחר. השוויון בפני החוק אומר דין אחד לכולם – גם אם שמם רמון, אולמרט, הירשזון או תמיר. ההתפוררות של העיקרון הזה היא סכנה למדינת ישראל.

סיפור היפותטי על קצין שכשל

דמיינו לכם את הסיפור הבא, ההיפותטי לגמרי:

קצין בכיר בצבא מכובד של מדינה מתוקנת, עושה יום אחד מעשה שטות שהוא גם עבירה פלילית: הוא נותן לקטין לנהוג בכלי רכב, ללא רישיון. אולי הוא כשל באופן חד-פעמי ואולי הוא רגיל לנהוג כך, בכל אופן – בפעם הזו איתרע מזלו והקטין עשה תאונת דרכים. 

איך ינהג עכשיו אדם מכובד? הוא ייקח את האחריות על המעשה שעשה וייתן על כך את הדין. הוא יכול לברך על מזלו הטוב – על כך שבתאונה לא נהרג איש. הוא יכול להיות אמיץ ולקטוע הפסדים: להודות, להכות על החטא, ולבקש את רחמי בית-המשפט.

אבל תארו לכם שקורה אחרת: אותו קצין היפותטי בכיר בצבא המכובד, כותב הצהרה שקרית, נעזר בחברים בעלי השפעה, ומנסה לצאת נקי – למרות שהתגלה שגם שיקר.

מה השלב הבא? בית-הדין ההיפותטי של הצבא המכובד במדינה המתוקנת, מעיף את הקצין הבכיר מכל המדרגות. הוא לא מוריד אותו בדרגה או מכניס אותו לכלא, אלא משחרר אותו מהצבא המכובד, כי עם כל הכבוד – מי שעובר על החוק ולא לוקח על כך אחריות, אינו יכול להיות קצין משרת המשמש דוגמא לדור הבא של מגיני ישראל.  

חמש שורות על דודו טופז

זה כאילו ברור ומובן מאליו, אבל בכל זאת צריך לומר את זה: דודו טופז חף מפשע עד שבית-משפט יקבע אחרת. ועם כל הכבוד, כל מה שאנחנו יודעים הוא מה שהמשטרה סיפרה לעיתונאים. אבל גם אם האיש אשם, שום דבר לא יכול להצדיק את האופן שבו התקשורת מטפלת בפרשה הזו. כל הפרשנות והפסיכולוגיה בגרוש, והחוכמה שלאחר מעשה – אפילו דודו טופז לא ירד לרמה הזו בשביל הרייטינג.