שוקי גלילי SRאני עסוק בימים האלה בכל מיני סידורים ועניינים קטנים כאלה כמו להתפרנס, לרדוף אחרי צ'קים וטפסי 857, וכל מיני דברים אחרים שמפריעים לי לכתוב על מה ומתי שאני רוצה, כמו שאני אוהב. חבל כי דווקא יש לי מה להגיד על הרבה דברים.
בינתיים, בלי הקדמות ובלי פרשנות, אני ממליץ לצפות בסרטון הזה (כלומר, להקשיב להקלטה הזו, כששני הלוגואים המטושטשים תקועים לכם בפנים). כן, שביתת וועד העובדים של המנחים באוניברסיטה הפתוחה, נמשכת. הנהלת האוניברסיטה הפתוחה נחושה לשבור את השובתים.
מה שיפה במנוע החיפוש החדש WolframAlpha (הלינק הוא לפוסט מורחב), הוא שהוא לא באמת מנסה להתחרות בגוגל. הוא לא שולח אתכם למקורות המידע, אלא אוסף את המידע ומגיש לכם אותו – צריך לנסות בשביל להבין. חוויה.
ראשית, בקשה: הצטרפו לקבוצת הפייסבוק נגד המע"מ על הירקות והפירות.
ואם לא ברור לכם מדוע זה חשוב, אני מקווה שאחרי קריאת הפוסט הזה תבינו.
ייתכן שהרעיון להטיל מע"מ על ירקות ופירות הוא אכן תרגיל, שמטרתו למשוך את האש ממעשי עוול אחרים שכלולים בתקציב המדינה החדש לשנים 2009 ו-2010 (תודה מיוחדת לשלי יחימוביץ', אגב). רק שבמציאות הישראלית, העולה תמיד על כל דמיון, הגזרה הזו עוד עלולה להישאר רק בגלל העייפות והאדישות של אזרחי ישראל.
רשמית, המטרה היא להעשיר את קופת המדינה ב-1.8 מיליארד דולר בשנה. מעשית, כפי שניתן ללמוד מהניתוח המצויין של טל (בפוסט מע"מ על ירקות ופירות) מדובר כנראה בקצת יותר ממיליארד ש"ח – בדיוק תוספת התקציב ששר הביטחון אהוד ברק הביא איתו השבוע חזרה למעוז אוכלי החינם מספר 1 בישראל (הקרייה בתל-אביב. כל מי ששרת שם יוכל לספר לכם על הבטלנות. תשאלו).
להטיל מע"מ על ירקות ופירות זו קודם כל רשעות. הניזוקים העיקריים מהמהלך הם אנשים מהעשירון התחתון, שניזונים בעיקר ממה שהם קונים בשוק – בחצי עד שליש המחיר מאשר בסופר ברחוב פנקס בתל-אביב, שבו אהוד ברק קונה את המזון שלו (כלומר, מישהו קונה בשבילו).
המהלך הזה, יחד עם הגדלת המע"מ באחוז, הם גם צעדים חונקי-צמיחה. וזה לא שאין אלטרנטיבות.
רק בשביל לסבר את האוזן: "ההוצאה הכוללת לתצרוכת" של העשירון העליון גדולה פי 6 לערך מההוצאה החודשית הכוללת של כל אזרחי ישראל על ירקות ופירות. כלומר, כדי להכניס למדינה סכום דומה אפשר היה להגדיל את המע"מ בשיעור נמוך בהרבה מאחוז אחד, על מוצרים שרק העשירון העליון קונה.
זה היה מצחיק לולא זה היה כל-כך עצוב – בראייה אסטרטגית אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שמיסוי על ירקות ופירות יעלה לנו בטווח הארוך הון עתק בהוצאות על שירותי בריאות (שווה להציץ בזה).
בקיצור, תצטרפו לפייסבוק. (מה יצא לנו מקבוצת פייסבוק? עיינו בתגובות).
עופר עיני? לא מאמין למילה שלו. הוא ושלי יחימוביץ' – איזה צמד חמד. אני חושב שלו ולביבי יש איזה מין משחק מלוכלך שאנחנו עוד לא מבינים.
האם ביבי באמת נתן סטירה לאוצר? לא הצלחתי למצוא זמן להתעמק בפרטים כדי לענות על זה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3715689,00.html
מה שכן: זה די ברור שלביבי ולמשרד האוצר אין מושג מה הם עושים. לא שלקודמיו היה. ביבי ואולמרט, ברק וליברמן – אין באמת הבדל גדול.
מה שבטעות כן יצא נכון, לביבי ולמשרד האוצר, זו הדרישה לקצץ בשומני משרד הביטחון.
הרמטכ"ל התרגז, ובצדק, לא על הניסיונות לקצץ אלא על הזלזול. אז נכון, לא יפה לזלזל, אבל יש הרבה במה לקצץ. בלי לפגוע בביטחון.
ומנגד, משרד האוצר גם הוא מפלצת. יותר מדי כוח, יותר מדי אטימות, ויותר מדי פקידים מעומלנים שמנותקים מהרחוב הישראלי.
אז יצא שביבי צדק פעמיים – לא משנאת מרדכי אלא מאהבת המן.
ואגב טוויטר.
1
מוקדם יותר היום התקיים אירוע הקראת השירה של צ'יקי וחברים, תחת איומים מעורכי דין ואזהרות ממשטרת ישראל. מצד אחד, זה קצת מצחיק. מצד שני, יש לזה גם צד מאד חמור. NRG הגדיר זאת כך: המשטרה מנסה למנוע הפגנה.
טכנית, דובר על אירוע מחאה מצומצם של כ-30 אנשים – אפילו לא משהו שצריך לבקש עליו אישור מיוחד מהמשטרה. קבוצת אנשים מימשה את חופש הדיבור שלה, בדרך תרבותית, שקטה ובוודאי לא אלימה. ניסיון למנוע אירוע כזה הוא משהו שהיית מצפה מאביגדור ליברמן, לא מהנהלת האוניברסיטה הפתוחה ושלוחיה. מפתיע? לא למי שעוקב אחרי התנהלות האו"פ לאורך המשבר.
2
עו"ד יהונתן קלינגר, שהתנדב לספק ייעוץ וסיוע משפטי לקבוצת המשוררים האימתניים, מציג בבלוג שלו תיאור מרתק של הפרשה, כולל הסבר בהיר של הצד המשפטי. אתם מוזמנים לקרוא ולשפוט בעצמכם.
3
אירוע הקראת השירה התקיים כדי להביע תמיכה בעובדים השובתים של האוניברסיטה הפתוחה. המארגנים, בחרו לקיים אותו לא הרחק מביתה של פרופ' חגית מסר ירון, נשיאת האוניברסיטה הפתוחה. אתם יכולים לומר שזה "לא יפה", כי מה אשמה הפרופ' המסכנה שיש סכסוך עבודה, אבל על זה כבר נאמר:
If you can't stand the heat…
בהתחשב במסכת האיומים, ההפחדות והסנקציות של האוניברסיטה נגד עובדים שמנסים להתאגד כחוק, אני חושב שמסר-ירון מחזיקה במידה כלשהי של אחריות מיניסטריאלית, אם תרצו. וחוץ מזה, מה כבר רצו לעשות לה – לשלוח את צ'יקי האיום ומתי המפחיד להקריא לה שירים ליד הבית? ווא, איזה פחד!
3
העניין הוא שנראה כאילו האוניברסיטה הפתוחה הלכה הפעם צעד אחד רחוק מדי. סכסוך העבודה הזה גורם לה, כבר, נזק תדמיתי חמור. ממילא הנהלת האוניברסיטה כבר הולכת ומקבלת דימוי של "קפיטליסטים חזיריים" הציבור הולך ומזהה אותם עם שאר בני עדת האוינק-אוינק: משרד האוצר, דירקטוריון בנק הפועלים, וכל מיני "ברונים שודדים" אחרים, שחקני מפתח בפלוטוקרטיה הישראלית (אנשי עסקים שלא אזכיר כאן כדי שלא יתבעו אותי, אבל כל אזרח ישראלי כבר מכיר את שמותיהם).
ועכשיו מה? שיסוי משטרת ישראל במשוררים! מה השלב הבא – לשלוח אותם לגולאג? באמת, איזה ניהול משבר אומלל. שקוף שיפסידו.
תחשבו על "טרור נגד טרור" רק בלי אלימות. תחשבו על "תהילים נגד טילים", רק קצת יותר ארצי. תחשבו על זה ששביתת עובדי סגל ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה נכנסה לשבוע הרביעי שלה, כש-45 אלף סטודנטים ו-1300 עובדים מחכים לקומץ אנשי ההנהלה, פרופ' חגית מסר ירון בראשם, שיתפכחו. תחשבו על
שירת האוניברסיטה הסגורה
אירוע מיוחד מסדרת גרילה תרבות, שיתקיים ביום שלישי הקרוב בשעה 17:00 ברחוב משה סנה בכפר-סבא. פרטים אצל צ'יקי.
כשמחפשים עכשיו בגוגל את הביטוי "האוניברסיטה הפתוחה" מוצאים את הבלוג של עובדי סגל ההוראה השובתים בדף הראשון (תוצאה מספר 6 בממוצע, נכון לעכשיו). זוהי אחת מתופעות הלוואי הנעימות לפוסטים התומכים שפורסמו עד עתה בכ-30 בלוגים, וכללו קישורים כמו זה: האוניברסיטה הפתוחה.
כמובן, הפוסטים האלה מצטרפים לעשרות ידיעות שפורסמו בכלי התקשורת השונים על השביתה המתמשכת, על פעולות המחאה, על צעדי ההפחדה של הנהלת האוניברסיטה כנגד השובתים, והכי חשוב: על תנאי ההעסקה של השובתים, שהם הסיבה לכך שסכסוך העבודה הזה פרץ מלכתחילה.
נכון לעכשיו, ישנו משא ומתן קשוח שמתנהל בעצלתיים, כנראה כי הנהלת האוניברסיטה חושבת שידה על העליונה ושהזמן פועל נגד השובתים. מעשית, הזמן פועל נגד כולם – הסגל, התלמידים כמובן, ובעיקר האוניברסיטה עצמה.
אם לחזור לתוצאות בגוגל: 8 מבין 20 הראשונות (פי שניים מבשבוע שעבר) ועוד 7 מבין 20 הבאות קשורות לשביתה, ורובן לא מחמיאות. נכון לעכשיו מדובר באנקדוטה סטטיסטית, אבל ככל שיעבור הזמן ועם הכניסה של תוצאות נוספות לדף הראשון, יבינו בהנהלת האוניברסיטה את ההשלכות התדמיתיות של השביתה הזו.
כמובן שהאזכורים הלא מחמיאים בגוגל לא יוצרים את הדימוי השלילי אלא משקפים, מחזקים ומנציחים אותו. לכל פוסט חדש שמופיע, מביע תמיכה בשובתים ומקשר אל הבלוג שלהם, יש משקל. אז כן, חשוב לכתוב; וכן, מותר לכתוב שוב; וכן, אפשר לזרוק מילה לחברים הבלוגרים שלכם, ולשאול "כבר כתבת על האוניברסיטה הפתוחה? נתת לינק?".
