שוקי גלילי SRאפשר אחרת (פייסבוק), כנס בהשתתפות של רוב תנועות השמאל והארגונים החברתיים בישראל יתקיים
היום (ג') 5/5 בשעה 19:00
בתיאטרון הסטודיו
הרב-קוק 37 תל-אביב
לפרטים:
[email protected]
אלישבע מיליקובסקי 050-7519558
רמי לבני 050-4003802
בין המשתתפים: דב חנין, אמל א-סאנע, מוסי רז, ערן בן-ימיני, נורית חג'ג', פרופ' דני רבינוביץ', ועוד רבים וטובים מהפוליטיקה הפנים והחוץ פרלמנטרית.
יש יותר מסימן או שניים לכך שזה הולך להיות אירוע גדול ומשמעותי מאד. אני הולך להיות שם ומקווה שגם אתם.
מוקדש למגיב גרידג' ששאל בתגובה לפוסט הקודם "מהי תעמולה נאו-ליברלית".
עונה חדשה של תוכניות כלכליות וגרפים צבעוניים עומדת בפתח. אפשר לנחש שנראה, נשמע ונקרא הרבה הסברים אודות מה שטוב ונכון לנו. הפעם, כדאי לעקוב בזהירות ולשקול פעמיים כל טענה שמציגים לנו – גם אלו שהתרגלנו להאמין לנכונותן.
כשאני מדבר על "הפנמה של תעמולה נאו ליברלית" – ביטוי שהמגיב גרידג' כנראה תופס כמעליב (מצטער גרידג'. זה לא אישי) – אני לא מתכוון רק לדיבורים כלליים אודות מעלותיו היפות של השוק החופשי (עליהן אני לא חולק). אני מתכוון גם, ובעיקר, לאופן שבו משכנעים את הישראלים, בכל פעם מחדש, שעליהם לבחור בין אולטרא-קפיטליזם קיצוני (כמו זה שהביא את המשבר הכלכלי העולמי הנוכחי) לבין קומוניזם אפל ונחשל כלכלית, כאילו שאלו האפשרויות היחידות.
לא אוכל להתייחס בפוסט אחד לכל הטענות השקריות שמשמשות את יחצני האוצר. החלטתי לפתוח בשתי טענות, שעולות מדבריו של גרידג'.
גרידג' אומר: "כולנו נשמח אם בשנה הקרובה עוד עשרות מיליארדי דולרים יתגלגלו לידיהם של יזמים ישראלים".
ובכן, רכישה של חברה ישראלית בסכום כסף גדול היא דבר שמעורר בכולנו שמחה וגאווה, וגם מזרים כסף מיידי למשק. בהחלט מותר, ואף רצוי, לפרגן לצעירים שהצליחו לפצח את השיטה לעשות קופה (דוגמת מיראביליס שהביא גרידג', שהיא אגב מאד לא מייצגת). לכן מדינת ישראל, באמצעות המדען הראשי, משקיעה כסף בסטארט-אפים.
בכל אופן, כמעט כל כלכלן רציני יאמר לכם שאקזיט של חברות סטארט-אפ גורמת בעצם הפסד לכלכלה. כשחברה ישראלית מפתחת טכנולוגיה חשובה ונרכשת תמורת מאות מיליוני דולרים, היא מייצרת הכנסה חד פעמית לבעליה ולמדינה דרך מיסוי. מצד שני, אם יש בחברה פוטנציאל כלכלי אמיתי, מי שירוויח בגדול הוא מי שקנה – לא מי שמכר.
מעבר לכך: הפוטנציאל הכלכלי האמיתי של טכנולוגיה הוא לא ההון הישיר שאפשר להפיק ממכירתה, אלא השיפור הטכנולוגי שאפשר להפיק מיישום שלה בתעשיות קיימות. אם במקום להשקיע בטכנולוגיות שקל למכור, מדינת ישראל הייתה משקיעה בטכנולוגיות שיאפשרו להגדיל את הפריון המקומי, היינו נהנים יותר – לא רק מהזרמת כסף חד-פעמית אלא מצמיחה מתמשכת.
אני לא אומר שלא צריך לעודד יזמות בסגנון מיראביליס. בדיוק כשם שכדאי להשקיע בתרבות ובספורט.
זו לא הטענה המקורית של גרידג', אלא הטעות הקונספטואלית שמשתמעת ממנה, לדעתי. גרידג' בסך-הכל הביא נתון סטטיסטי: גודלו של הבית האמריקני הממוצע הוכפל פי 2 במהלך 50 השנים האחרונות.
מה עלינו להסיק מהנתון? אם נסיק ממנו שתנאי המגורים של "האמריקני הממוצע" שופרו, אז ייתכן שנסיק נכון וייתכן שלא – מעשית, אנחנו פשוט לא יכולים לדעת. הממוצע כשלעצמו לא אומר לנו שום דבר.
לדוגמא: נניח שאנחנו עוקבים אחרי אוכלוסייה של 100 משפחות שכל אחת מהן גרה בדירת 60 מ"ר בלב תל-אביב. אם נמצא בעוד כך וכך שנים שחצי מהן עברו להתגורר בדירות בגודל של 80 מטר והחצי השני בדירות של 160 מטר, אז נוכל לומר שתנאי המגורים של כולם שופרו (לפחות במה שקשר לגודל הדירות) ושהממוצע של גודל הדירה הוכפל (ל-120 מטר).
מצד שני, אם 70 משפחות יהפכו עניות יותר ויעברו להתגורר בדירות 50 מטר בשכונות דרומיות של העיר, ואילו 30 מהם יעברו לגור בפנטהאוזים בעלי מטראז של 200-300 מ"ר, עדיין נמצא שהגודל הממוצע של דירה הוכפל – למרות שתנאי המגורים של שלוש מכל ארבע משפחות התדרדרו. זה בדיוק כמו הסיפור על האיש שטבע באגם שעומקו הממוצע 30 ס"מ.
לממוצע, כשלעצמו, אין כל ערך. אנחנו זקוקים לנתון נוסף אחד לפחות – החציון או סטיית התקן – כדי להבין מה באמת קרה.
למשל, השכר הממוצע במשק, שמדי פעם משרד האוצר מפרסם שהוא עלה או ירד – זהו נתון שלא אומר לנו כלום על רווחת העובד הישראלי. אם ארגון גדול מקצץ מיליון שקלים בשכר עובדיו ומגדיל ב-2 מיליון שקלים את שכר מנהליו, גם אז נמצא השכר הממוצע בארגון עלה – רק שמעטים נהנו מכך.
באופן דומה, כאשר מדווחים לנו על צמיחה של 5 אחוז, זה יכול להעיד:
א. שהכנסותיהם של כל הישראלים גדלו ב-5 אחוז.
ב. שהכנסות העשירון העליון גדלו ב-50 אחוז ובשאר העשירונים אין שינוי.
ג. שההכנסה של 99 אחוז מהישראלים ירדה ב-10 אחוזים ואילו הכנסת המאיון העליון גדלה פי 16.
ואלו רק דוגמאות אריתמטיות פשוטות – הכל אפשרי.
מי שיש לו עניין להציג תמונה מעוותת של הנתונים יימנע מהצגת נתונים שמאפשרים להבין מה קורה באמת – ומכיוון שרוב האנשים (כולל רוב העובדים בעיתונות הכלכלית) לא מבינים יותר מדי בכלכלה או בסטטיסטיקה, בסך-הכל לא מסובך לשכנע את הציבור ש"המצב טוב" כשהוא בכי רע.
"בכי רע" זה גם כאשר מדינת ישראל "מחזירה" לציבור כסף באמצעות קיצוץ במסים, אבל גם לוקחת ממנו כסף באמצעות קיצוץ בזכויותיו הסוציאליות ובהשקעה במוצרים ציבוריים, בהפרטה של חברות במחיר נמוך מערך השוק הריאלי שלהן, או במיסוי עקיף ממגוון סוגים. הפנמת התעמולה הנאו-ליברלית ניכרת כאשר אנשים שהם מנפגעי המדיניות הכלכלית הזו, תומכים בה מתוך שכנוע עמוק שהיא אכן משפרת או תשפר את מצבים בעתיד.
וותיקי הבלוג בוודאי זוכרים כמה מקרים בהם המלצתי כאן על ניר מולד (נירמו), שמלבד היותו חבר יקר (שמרים טלפון או שולח אימייל רק כשהוא צריך משהו) הוא גם אחד האנשים הכי מצחיקים בעולם.
בהמשך החודש צפוי סבב הופעות נוסף של מופע הסטנד-אפ של הנ"ל: אנטי גיבור. אני לא אבוא כי הוא יופיע בנמל תל-אביב (מועדון שבלול, 24/5, 22:00) ואני לא הולך לנסוע מפלורנטין לצד השני של העיר בשביל בירה ונירמו (בכל זאת, "לא העיר שלי" וכו'). בכל אופן, למי שכן רוצה להגיע הפרטים כאן.
כבדים מהמנגל? זקוקים לחילוץ עצמות? רוצים לחיות במדינה שעוזרת לקשישים ניצולי שואה ולא לבעלי בנקים וקרטליסטים? יש!
תרשמו: יום שישי (מחר), 12:30 בגינת דרויאנוב בפלורנטין (המחוגה פינת אליפלט)
ואם אתם לא צעדנים, 13:30 ברוטשילד פינת הרצל (שם תסתיים הצעדה ויתחיל הפנינג).
וכשתחזרו תיכנסו לערוץ חברה החדש של יאיר טרצ'יצקי.
ביום שישי הקרוב (מחרתיים), אשתתף בצעדת ה-1 במאי שתתקיים בתל-אביב (יש גם אירוע בירושלים).
אני לא קומוניסט ואפילו לא סוציאליסט, ובכל זאת אני מגיע לאירועי ה-1 במאי מזה מספר שנים. אין התנגשות בין מה שאני מאמין בו לבין המסרים שמלווים את האירועים האלה, להפך. אני חושב שלהיות שם זו לא רק חובה של מי שיודע בעל-פה את מילות האינטרנציונל, אלא של כל מי שהמושגים יהדות, ציונות, דמוקרטיה ושלטון חוק אינם מילים ריקות בעיניו.
ואם זה נראה לכם מוזר, אתם מוזמנים לקרוא את ההסבר:
1. האחד במאי: לא קשור לקומוניזם
ה-1 במאי הוא לא חג קומוניסטי ומעולם לא היה. ברה"מ ומדינות "קומוניסטיות" אחרות ניסו אמנם לנכס לעצמן את היום הזה ואת המטען הסמלי והאידיאולוגי שכרוך בו, אבל כך גם גרמניה הנאצית והכנסייה הקתולית והסתדרות העובדים הכללית של ישראל. גם הנוער העובד והשומר הצעיר צועדים ב-1 במאי עד היום. אבל ה-1 במאי הוא לא חג נאצי, נוצרי, הסתדרותי, או אירוע של תנועות נוער. ולא, גם לא חג קומוניסטי.
2. האחד במאי הוא יום זכויות העובד
ה-1 במאי נולד באוסטרליה בשנת 1856. קבוצה של עובדים אוסטרלים שבתו ליום אחד במחאה על שעות העבודה הארוכות ודרשו מעבר ליום עבודה בין שמונה שעות בלבד.
צריך להבין את הרקע: אנחנו מדברים על הימים של צ'ארלס דיקנס – ימים בהם ילדים נשלחו לעבוד במכרות פחם. ימים בהם היה מקובל במדינות ה"תרבותיות" להעסיק אנשים במשך 13-16 שעות עבודה ביום, 6 ימים בשבוע. כמובן: בלי שכר מינימום, ימי חופשה ומחלה, הבראה, ביטוח ופיצויי פיטורין – כל אלו לא היו קיימים אז. השביתה של 1856 הייתה בלתי נתפס במושגים של אז. הצלחתה הפכה את ה-1 במאי ליום החג הרשמי של השכירים.
3. מהברונים השודדים ועד הרצל
הרעיון של יום העבודה בן 8 השעות הלך וצבר אט אט תהודה. בשנות ה-80' של המאה ה-19 ה-1 במאי צויין בתהלוכות, שביתות והפגנות בחלק גדול ממערב אירופה וצפון אמריקה. בארה"ב, שהייתה אז תחת שיא ההשפעה של "הברונים השודדים" ההפגנות דוכאו בחלק מהמקרים בירי של אש חיה. מכל מקום, הוגי דעות חשובים רבים אימצו את הרעיון של יום עבודה בן שמונה שעות וכתבו עליו. בניימין זאב הרצל הלך צעד נוסף עם הרעיון ובספרו "מדינת היהודים" (1896) הציע יום עבודה בן 7 שעות בלבד.
4. אבל למה היום?
ישראל בת ימינו היא מדינה בעלת חוק נ
רשמית, מדינת ישראל היא מדינת חוק דמוקרטית, יהודית וציונית. אבל עם כל הכבוד – היהדות, הציונות, וגם החוקים שתיקנו מחוקקים שנבחרו באופן דמוקרטי במדינה שלנו, קידשו את זכויות העובד. ישראל של שנת 2009 דורכת עליהן ברגל גסה.
לכן, לצעוד ב-1 במאי הוא בעיני מעשה ציוני, יהודי ודמוקרטי – ותודה לאל שזה גם חוקי. בינתיים. אני אהיה שם ומקווה שגם אתם.
תרשמו: יום שישי, 12:30 בגינת דרויאנוב בפלורנטין (המחוגה פינת אליפלט)
ואם אתם לא צעדנים, 13:30 ברוטשילד פינת הרצל (שם תסתיים הצעדה ויתחיל הפנינג).
שביתת עובדי סגל ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה נכנסה היום לשבוע השני שלה, עם רוח גבית אדירה. לפניכם כמה לינקים נבחרים, שמראים מה נעשה סביבה ברשת, כבר עכשיו.
איך מצטרפים | כותבים פוסט תמיכה בעובדי או"פ ומוסיפים קישור אליו בתגובות.
בלוג המאבק | בלוג סגל ההוראה השובת של האוניברסיטה הפתוחה.
עוד מידע | תיכנסו לפוסט של צביקה בשור ב-iDOV.
פוסטים של תומכים:
הפורום להגנת ההשכלה הציבורית (עצמאי) ד"ר איריס אגמון.
וועד עיתונאי (בלוגלי) הבלוג הרשמי של וועד עובדי "הארץ".
בידיים שלנו (עצמאי) בלוג איגוד עובדי הכללית-משלימה.
עבודה שחורה (עצמאי, בלוג קבוצתי) דליה.
וולווט אנדרגראונד (תפוז) דבורית שרגל.
סולידריות שמאל חברתי בקמפוס (עצמאי) איתמר שאלתיאל.
Things (עצמאי) יוחאי עילם.
כרמל ויסמן (רשימות) דוקטורנטית ומנחה.
רועי צ'יקי ארד (רשימות) עיתונאי, תסריטאי ואמן.
עידן לנדו (רשימות) בלשן.
יהודית, דמוקרטית, ישירה (עצמאי) ד"ר אורי אמיתי
הקרקס של אורי סבח (ישראבלוג) אורי סבח.
המבוקש מספר 2 (רשימות) מתי שמואלוף.
עכשיו תורי (רשימות) טלי כוכבי.
משרד הפטנטים (רשימות) ד"ר גלי וינשטיין.
בערות היא כוח (קפה דהמרקר) אורלי שנקר.
עולם אחר הוא אפשרי (קפה דהמרקר) שי כהן.
פוליטיקה זעירה (קפה דהמרקר) מולי בנטמן.
רואים רחוק רואים שקוף (קפה דהמרקר) אודליה ברקין, מנחה שובתת.
הנשמה מילולית (רשימות) קרן פייט, מנחה שובתת.
ככה מהלב (קפה דהמרקר) רונן שמיר, מנחה שובת.
e-blogger (קפה דהמרקר) מנחה שובת.
מאחורי הצלילים (ישראבלוג) Labyrinth.
הסקוואט הוירטואלי (בלוגלי) ליאון.
כמאל (וורדפרס.קום) תומר רזניק.
מבט משמאל (וורדפרס.קום), אורי וולטמן.
העוקץ (עצמאי) שרון לוזון, עובד סגל ההוראה ופעיל בוועד.
אדום ירוק (עצמאי) הבלוג של ח"כ ד"ר דב חנין וחברים.
בונים בתי"מ פעילי הירוקה-מימד (עצמאי, קבוצתי) הרב מיכאל מלכיאור.
בונים בתי"מ II איתי אשר. הודעות תמיכה של מיכאל מלכיאור וערן בן-ימיני.
מי שלא פוחד אדום בלוג פעילי חד"ש (עצמאי) צביקה בשור.
האוניברסיטה הפתוחה, למה שביתה (רשימות), שוקי גלילי
דיונים פעילים:
פורום האוניברסיטה הפתוחה, תפוז – הסטודנטים מתווכחים: חלק תומכים בשביתה, אחרים מתנגדים, ויש כאלה שחושבים לתבוע.
השקט של השביתה, דיון בפורום הנ"ל בשאלה מדוע התקשורת לא מקדישה יותר מקום לסיקור השביתה. המסקנה: שביתות באוניברסיטאות זה לא כל-כך מעניין.
רשימה חלקית ביותר:
סגל הוראה החליט: שביתה, רועי גולדנברג, גלובס
מהיום שביתה כללית בפתוחה, נועה ברגמן, גלצ
האוניברסיטה הפתוחה סגורה, אפרת זמר, NRG
הפתוחה: שביתה ללא הגבלת זמן, עפרי אילני, הארץ
או"פ תתבע את השובתים, חיים ביאור, TheMarker
הנהלת האו"פ מאיימת, עידו סולומון, TheMarker
מנחים: ההנהלה מאיימת, אפרת זמר, NRG
מרצים: ההנלה מאיימת, עפרי אילני, הארץ
החל מהיום: שביתה באו"פ רן ליאור, נענע
שביתה בפתוחה, יהלי מורן זליקוביץ', ynet
מיום א' שביתה כוללת בפתוחה, יהלי מורן זליקוביץ', ynet
השביתה בפתוחה: ח"כים ילוו המו"מ, צבי לביא, ynet
שביתה באוניברסיטה הפתוחה, הדר גילת, וואלה
40 אלף אינם לומדים הניה זסלבסקי, עניין מרכזי
לחיי השביתה בפתוחה (טור), גלעד נתן, ynet
כרגע מסתמן שאת ערב יום העצמאות אבלה בבית, אבל אם אצא ממנו ישנן מבחינתי רק שתי אפשרויות:
אירוע של להב, שמוליק וחברים (מעיר לכולנו ומהשכונה). יהיו אנשים סבבה, יהיו אוכל ושתייה (בעיקר מה שתביאו בעצמכם) ויהיו סרטים (בולט לילדים ב-19:00, אינדיאנה ג'ונס החדש ב-21:00).
מתי: יום ג' 28/4, החל מ-19:00
איפה: פארק קריית ספר, תל-אביב
כניסה: חינם
פרטים: אני אעדכן מחר.
ליד איירפורט סיטי. מסיבה בגינה (עצומה) של בית פרטי, עם בריכת שחייה, די.ג'יי, והכי חשוב: שתייה חופשית. מהיכרותי עם הנ"ל, צפוי להיות אירוע משובח עם קהל איכותי. מאיר ושגיא (מבוקאי-שני, החבר'ה שעשו בין השאר את עבודת הקריאייטיב של עיר לכולנו), חברים של המארגנים, טוענים שהולך להיות אירוע פצצה. סומך עליהם.
מתי: יום ג' 28/4, החל מ-22:00
איפה: כפר טרומן
כניסה: 75 ש"ח
פרטים: 050-6762184
