שישי האחרון, 20 לפברואר, ראיון במעריב. כתב ערוץ 2 עמית סגל אומר לליאור אברבך את הדברים הבאים:
"יומיים לפני הבחירות הגיעו אלינו סקרים של שתי המפלגות הגדולת שלפיהם התנועה הירוקה-מימד תעבור את אחוז החסימה. אם הייתי אומר את זה ככה, זה היה משפר את סיכוייהם לעבור, אבל חששתי מהתערבות חמורה במערכת הבחירות. התייעצנו והפשרה הייתה לא לשדר את זה במהדורת שמונה אלא במהדורה המוקדמת ולומר 'אחת התנועות הירוקות'. אחרת היתה נוצרת אווירה שאנחנו יותר שותפים לה ממדווחים עליה".
כבר שבוע אני מנסה להבין את העניין הזה, ואני חייב להודות שאני די מגשש באפילה. אני לא מכיר את סגל אישית אבל אני מכיר את עבודתו מזה שנים, ובדרך-כלל הוא הצטייר בעיני כבחור חריף ונראה היה שהוא מתייחס לעבודה שלו ברצינות. זה רק הופך את המקרה הזה ליותר מאכזב בעיני.
ראשית, ממתי מותר לעיתונאי להחליט שהוא מסתיר מהציבור מידע – מה קרה לזכות הציבור לדעת? אם הידיעה על כך שתי"מ עברה את אחוז החסימה בשני סקרים הייתה עשויה לגרום לאנשים להצביע לה, אז על אחת כמה וכמה – לדעתי סגל היה חייב לדווח על כך.
אני חושב שצריך היה לדווח לא רק כי זה היה המעשה האתי והנכון לעשות, אלא גם כי זה היה המעשה הדמוקרטי לעשות. בדמוקרטיה ייצוגית, איכות הייצוג היא הדבר הכי חשוב – תופעת ה"לסתום את האף ולהצביע" היא עדות להתפוררות התרבות הפוליטית שלנו. לכן, לו עמית סגל היה גורם בטעות לכך שאנשים שרצו להצביע למפלגה מסויימת באמת היו מצביעים לה, זו לא הייתה התערבות חמורה במערכת הבחירות. אדרבא: זה היה מימוש ראוי מאד של המנדט העיתונאי – לשמש כלב שמירה לדמוקרטיה.
חומר החיטוי הטוב ביותר וכו' – זה בדיוק זה. הבעיה עם הסקרים, כמו שאני רואה אותה, היא לא עצם הדיווח אלא כל הטררם הפרשני שמקיף אותו והעובדה שהוראות החוק לגבי אופן הפרסום כמעט לעולם לא נשמרות.
אני לא זוכר, למשל, שערוץ 2 הקפיד לפרסם עם כל סקר את כל הפרטים שהחוק מחייב לפרסם – שם הגוף שהזמין את הסקר, התאריך בו בוצע הסקר, וגם מספר האנשים שהתבקשו להשתתף בסקר ולא רק מספר האנשים שהשתתפו בפועל (יכול ללמד על מידת ההטיה הסטטיסטית). יכול להיות שזכרוני בוגד בי?
ראוי לשאול: האם היה מותר מבחינה חוקית לדווח? אני חושב שהתשובה חיובית. ככל שאני יודע, הסקרים המדוברים נערכו בשבוע שלפני – כמו הסקר של מינה צמח, שפורסם במהדורת החדשות של שישי בערב (6 לפברואר). לפי החוק התאריך הקובע הוא זה של עריכת הסקר, לא של הפרסום.
לא שהחוק הוא בעיה גדולה – כשרוצים, תמיד אפשר לעקוף אותו באלגנטיות. כשהוטל צו איסור פרסום על פרשת הקלטת של "כוכבנית זוהר" או על "הידוען בהיר השיער העוסק בתקשורת" שנחשד בכך וכך, אף עיתונאי לא נעצר – אבל כולנו ידענו במי מדובר. כשיש רצון יש יכולת, ולכן צריך להניח שבמקרה הזה פשוט לא היה רצון.
אני חושב הדברים של סגל היו נשמעים משכנעים יותר לולא הרקורד הבעייתי של ערוץ 2 בסיקור מערכות בחירות כמו גם בענייני סוביודיצה. התערבות בוטה של הערוץ הזה במערכות בחירות היא משהו שקרה יותר מפעם. השיא, לדעתי, היה ב-2006, כשהם הביאו לאולפן מומחה לשפת גוף כדי שינתח את אישיותו המגונה של ביבי, ויגיע למסקנות מדהימות (הוא לא אמין, מנותק, קר, לא מתחבר לאנשים). בתור מעריץ קטן מאד של ביבי, נגעלתי ונדהמתי מהרמה אליה ירדו (מה הלאה? יזמינו קוראת בקפה כדי לקבוע שדב חנין לא עומד בתקווה?).
לי הדיווח של ערוץ 2 בימים שלפני הבחירות הנוכחיות, נראה מוטה ובעייתי באופן כללי – והדבר העיקרי שאפשר לומר להגנתם הוא שרוב כלי התקשורת האחרים לא היו טובים מהם. כולם (חוץ מ"ישראל היום", כמובן) שיתפו פעולה – ביודעין או שלא – עם הספין של אדלר.
כולם דיברו על זה שקדימה סוגרת את הפער; אף אחד לא דיבר על כך שלבני לא תוכל להקים ממשלה בשום תסריט – זה היה בלתי אפשרי אריתמטית. ספין הביבי-או-ציפי הצליח להשכיח מהציבור שלבני מביאה איתה גלריה של חשודים ונחקרים + עבריין מין מורשע אחד. בערוץ 2 לא טרחו להזכיר לו. וכך, הם טרחו לספר לציבור שמבין כל המפלגות החדשות יש אחת שעשויה לעבור את אחוז החסימה – אבל לא טרחו לספר מהי.
כלומר, אין שאלה האם תי"מ הוסתרה במכוון או לא. השאלה היא האם השיקולים היו נכונים והאם היו מקצועיים. מה שאני יכול לומר, מנקודת המבט הבלתי-קובעת שלי, הוא שההתנהלות של ערוץ 2 נראתה לי מוזרה מאד.
ביום שני ה-9 לפברואר צילם ערוץ 2 כתבה במטה התנועה הירוקה מימד, ואז גנז אותה ברגע האחרון (האם מאילוצי זמן? קשה להניח, כי באותו יום התארכה המהדורה 7 דקות יותר מהרגיל). ולמחרת, בבוקר הבחירות, הם החליטו לשריין ערוץ לווין לחגיגות של תי"מ אותו ערב, ושלחו מפיקה לתאם. כלומר, העריכו שתי"מ תעבור גם בלי עזרתם.
אז מה, רצו ולא יכלו לדווח? יכלו ולא רצו? מכיוון שניכר שהיו בערוץ 2 אנשים שחשבו שלא שצריך להסתיר תי"מ, , מתבקש לשאול: מי התנגד ומי מנע את הפרסום ומתוך איזה סוג של שיקול – ובזה הספקולציות שלי טובות כמו שלכם. אני בהחלט מוכן להאמין שהשיקולים היו מקצועיים לחלוטין – אולי על פי פרשנות מאד מסויימת של חובת הדיווח.
אני לא מבין מדוע סגל הזכיר את הסיפור הזה מלכתחילה. אני לא חושב שיש על מה להתגאות, ולא התרשמתי שהוא מכה על חטא. בכלל, נדמה לי שסגל בהתעקשות שלו לא להיות אפולוגטי, הוא גם לא מספיק ביקורתי – או מפנה את הביקורת שלו למקומות הלא נכונים.
האם פרסום תוצאות הסקרים היה משנה את תוצאות הבחירות? ובכן, כנראה שלעולם לא נדע.
