כן, גם אותי התחזקותו של אביגדור ליברמן מטרידה. אפילו הסקרים טועים ב-5 מנדטים ולליברמן יהיו "רק" עשירייה של אסתרינה-טרטמניות לצדו בכנסת הבאה, זה כבר מפחיד.
ועם כל הכבוד – התחזקותה של מפלגת העבודה בסקרים (בעקבות המלחמה) לא אמורה ממש לעודד אותנו. כן, ליברמן הוא פאשיסט וגזען, אופורטוניסט ודמגוג, שמוקף בקבוצה של "גמדים". אבל כזה הוא בדיוק גם אהוד ברק.
אין ספק שמחוגי הפאשיסטומטר של ליברמן מדוייקים יותר בבחירות האלה מאלו של חבריו (ואני מדבר על החברים שנמצאים כל הסקאלה שבין מרזל ומפלגת העבודה). הוא השכיל להכניס לשיח הפוליטי טרמינולוגיה גזענית ואלימה ללא תקדים, שטובה מאד לו ורעה מאד לכולנו.
אבל בניגוד לליברמן שהוא איש מפחיד למראה, שעד היום דיבר הרבה ועשה מעט, אהוד ברק הוא איש של מעשים – הוא חתום על גלריה של מלחמות מיותרות, מהלכים מדיניים כושלים, ו"תרגילים מסריחים". רוב חבריו למפלגה מושחתים לא פחות מהח"כים של קדימה (אם כי קצת פחות חדלי אישים).
יונית, בת-זוגי, טוענת שאין יותר שמאל בישראל – רק חד"ש. אני, מוכן לתת את התואר "שמאל" לעוד כמה מפלגות: דע"ם של אסמא אגברייה, התנועה החדשה מרצ, והתנועה הירוקה-מימד (שזה מקום טוב להזכיר שיש לי איתה גם קשרים מקצועיים).
[אני יכול להוסיף, כהערת אגב, שהחלום הרטוב הפוליטי שלי הוא שדב חנין ירוץ עם הירוקה-מימד. רק תחשבו על הנבחרת הזו: קומוניסט חילוני עם רב אורתודוכסי נאור, פרופ' אמריקני רפורמי עם פמיניסטית מכוסת-ראש, ומנהיג חברתי-סביבתי אותנטי עם אשת ביצוע בעלת ניסיון ניהולי ארוך (חנין, מלכיאור, טל, פלנברג, בן-ימיני, האן, כאן)].
מה שברור הוא שכל הנ"ל הם הרבה יותר שמאל לא רק מליברמן וביבי אלא גם מברק ולבני. בכל אחת מהמפלגות הללו ישנם אנשים טובים מאד. יש למי להצביע בבחירות האלה, ותומכי השמאל חייבים לצאת בהמוניהם, ולהביא איתם את כל המתלבטים והצפים למיניהם.
אחוזי ההצבעה הולכים להיות נמוכים. אולי לא כמו בבחירות הקודמות, אבל מספיק כדי שהתגייסות רחבה בחוגי השמאל בישראל תאפשר להכניס הרבה מאד מנדטים שלא עברו לימין ולא למרכז, אלא למגזר הייאוש. הייאוש, כמו תמיד, הוא הסכנה הכי גדולה. זהו האויב האמיתי – לא המפלגה שלימינכם או לשמאלכם.
