דוד מרחב, שכני לרשימות, פרסם היום בבלוג שלו את המאמר מלחמת עזה והקאמבק של השמאל הרדיקלי, שפורסם במקור בעיתון "מקור ראשון". אני רוצה להגיב כאן על כמה דברים שמרחב כתב. להלן ציטוטים מהמאמר ותגובותיי.
במאמר מוסגר אוסיף, שמה שהתחיל כויכוח קולני בין מרחב לביני עובר בהדרגה לפסים של ויכוח עקרוני ועובדתי. אני מבקש גם מהמגיבים לשמור את הדברים במישור הזה, לשמור על תרבות דיון, ולנסות לנהל ויכוח במקום להשמיץ ולריב.
***
מי מנהיג את ההפגנות
"בהפגנה שנערכה לפני שבועיים בכיכר רבין במרכז תל אביב, הובילו בכירי המחנה בראשות דב חנין מחד"ש והעיתונאי אורי אבנרי מ'גוש שלום' הפגנה של כמה אלפים במרכז תל אביב."
בהפגנה הספציפית הזו לא הייתי, משום שהייתי חולה, אבל בהפגנות אחרות נגד המשך המלחמה כן הייתי. אם אכן אורי אבנרי היה בהן, לא ראיתי אותו. את דב חנין דווקא ראיתי ושמעתי, אבל לומר שהוא "הוביל" את ההפגנות תהיה הפרזה. אני גם יכול לומר שפגשתי בהפגנות הללו אנשים שאני יודע בוודאות שלא הצביעו לחד"ש, לחנין או לעיר לכולנו (שחשוב להזכיר כאן שהיא תנועה על-מפלגתית שיש בה, בין השאר, גם אנשי ימין).
כוחם האמיתי של הקומוניסטים
"האפרטצ'יקים של המפלגה הקומוניסטית דאגו לייבא כוח אדם לשם עיבוי שורות ההפגנה באמצעות המנגנון המפלגתי המשומן שכבר שישים שנה מארגן אוטובוסים מלאים עם פעילות תנועת הנשים של המפלגה מנצרת ומהכפרים הערביים, לצד ארגון הנוער המפלגתי – ברית הנוער הקומוניסטי."
האפרטצ'יקים הנ"ל מסוגלים לגייס, ביום טוב, כ-200 איש מכל רחבי הארץ. לכו להפגנת ה-1 במאי הבאה ותראו בעצמכם. לא הייתי מגדיר את מה שעומד לרשותם כ"מנגנון משומן"
האם דב חנין מסית
"הפעם סחפה המחאה מאות צעירות וצעירים שלא באו מהמילייה הרדיקאלי. חלקם היו פעילים בתנועתו של דב חנין, 'עיר לכולנו', אשר התמודדה על ראשות עיריית תל אביב. הם ספגו את ההסתה הפרועה של חנין כנגד ראש העירייה חולדאי".
מכיוון שמרחב לא השתתף, ככל הידוע לי, בפעילויות של עיר לכולנו, נדמה לי שכאן הוא מדבר מתוך התרשמות ולא על בסיס עובדתי. אני, שהשתתפתי באדיקות בפעילויות כאלו וצברתי הרבה שעות חנין, יכול לומר שמעולם לא שמעתי אותו מסית כלפי מישהו, ובמיוחד לא כלפי חולדאי.
דב חנין נזהר מאד בכבודו של חולדאי, ובכל ביקורת שהעביר עליו ועל פעולות עיריית תל-אביב בראשותו הוא הקפיד לאזן ולומר מהם הדברים הטובים שעשו הנ"ל לדעתו. הסתה היא לא חלק מהסגנון שלו והוא מקפיד להסביר לאנשים עימם הוא עובד שגלישה מדיון ענייני למריבות והשמצות לא משרתת את עניינם. ברור שברגעי האמת ישנן גם אמוציות שמתפרצות, וחולדאי אכן הושמץ הרבה במהלך מערכת הבחירות; מי שרוצה להבין מדוע (כנראה) יש כלפיו רגשות קשים כל-כך, מוזמן להגיע לאחת מישיבות המועצה ולראות את התנהלותו המתנשאת של האיש בזמן-אמת.
ועוד נקודה, למען הדיוק ההיסטורי: עיר לכולנו איננה "תנועתו של דב חנין". הוא לא הקים אותה, והסכים לעמוד בראשה רק אחרי שפעילים רבים בתנועה שידלו אותו לכך במשך חודשים. חנין סייע רבות לתנועה גם לפני שהציג את מועמדותו, אבל טען שיש מתאימים ומוכשרים ממנו לתפקיד, ותמך בחום במועמדותו של יוסי שריד.
האם ברק"ח מתנגדים למדינת ישראל
"ברק"ח, שמנהיגיה היהודים רגילים בעצימת עיניים, סתימת אף ובליעת צפרדעים, העלימו עין מההסתה שהנהיג ח"כ מוחמד ברכה, מנהיג המפלגה, נגד המדינה. באסיפת בחירות של המפלגה… לא היסס ברכה לדבר בגסות והפליג בשבחי 'האצבע המשולשת' שהוא מניף כלפי מנהיגים בישראל".
אני עצמי מניף בכל הזדמנות את האצבע המשולשת (המטאפורית) שלי נגד מנהיגים בישראל – בהנחה שאנשים כמו אולמרט, ברק, נתניהו הם אכן "מנהיגים". אני עושה זאת מתוך חוסר כבוד גמור לאנשים האלה, ומתוך כבוד רב למוסדות המדינה, חוקיה, ולתנועה הציונית – לא למרות אלא בגלל. ח"כ ברכה ואנשים אחרים ברק"ח חולקים עליי, אם אינני טועה, רק בעניין התנועה הציונית. אני מודה שזה קצת מרגיז, אבל זה לגיטימי.
בעניין "סתימת האף ובליעת צפרדעים". יש כנראה שמץ של אמת בטענה הזו, אבל אין אמת בטענה שהנ"ל תומכים בתוכנה של הסתה כלשהי או בהסתה כשיטה. אדרבא – גדולי המסיתים בישראל הם אותם "מנהיגים", שכבר עשו כאן מסעות הסתה כנגד מובטלים, ארגוני עובדים, משתמטים, מתנחלים, ערבים, חרדים, חד-הוריות, השמאלנים ששכחו מה זה להיות יהודים וכו'.
האם ההפגנות הן הזדהות עם האויב
"ההפגנות האלה, שבכל מדינה מתוקנת היו מוגדרות חד-משמעית כהזדהות עם האויב בשעת מלחמה והמפגינים בהן היו בבחינת מוקצים מחמת מיאוס, מבשרות יותר מאשר 'עוד' מחאה רגילה של הרדיקאלים הישראליים נגד המלחמה. השמאל הרדיקאלי עושה קאמבק".
אכן, במדינות מתוקנות כמו ארה"ב הפגנות נגד מלחמת ויאטנם או המלחמה בעיראק הוגדרו חד-משמעית כהזדהות עם האויב בשעת מלחמה – אך בעיקר על-ידי הימין הקיצוני. מבחינה חוקית, שם וכאן, הן הוגדרו כמימוש של זכות הדיבור. אמנם אנשים אומרים לעיתים דברים מעצבנים מאד (כלומר, דברים שמעצבנים לא רק את דוד מרחב אלא גם אותי), אבל זה המחיר שצריך לשלם מי שרוצה לחיות במדינה מתוקנת.
ואגב, בתור מי שהיה בחלק מההפגנות האמורות אני רוצה להבהיר: אני לא "תומך באויב" ולא מזדהה איתו. אינני תומך בחמאס ואינני רואה בפלסטינים אויב. אני חושב שירי על אוכלוסייה אזרחית – בין אם מדובר בתושבי שדרות או בתושבי עזה – הוא לא לגיטימי.
הבגידה הגדולה
"קשה לפענח את המנטאליות הנוכחית שגורמת לישראלים, חלקם הגדול ילידי הארץ, ללכת בעקבות הרעיונות של אורי אבנרי ולהשתעבד למולך הפלשתיני. השאלה הגדולה היא האם מתוך המנטאליות הזו תיוולד גם הבגידה הגדולה. כזו שתכלול גם מסירת מידע לאויב או שימוש בנשק, ולא רק דיבורים מתלהמים במרכז העיר ללא הפסקה."
אני לא מכיר אישית כל אחד ממשתתפי ההפגנות נגד המלחמה בעזה, אבל אני מכיר היטב רבים מהם. הרעיון שמישהו מחבריי ישתמש בנשק או ימסור מידע לאויב, הוא מופרך לחלוטין בעיני. כמובן, גם הרעיון שמישהו שלומד איתי בשני קורסים באוניברסיטת בר-אילן, ישתמש בנשק כנגד ראש-הממשלה, היה מופרך בעיני עד שהתרחש.
יש קיצונים ומטורפים בכל מחנה – גם בימין וגם בשמאל (אם כי נדמה לי שבימין מספרם קצת יותר גדול). לו דוד מרחב וחבריו בימין מתנגדים, כמוני, לכל סוג של אלימות כנגד מי שאינו נושא נשק (או מפקד על אנשים שנושאים נשק), יכולנו לומר שאנחנו באותו צד. בתור התחלה, אולי נגיע להסכמה על כך שכולנו מתנגדים לאלימות בינינו? גם אלימות מילולית, גם התלהמות טקסטואלית, גם השמצות של כותבים אחרים באותו אתר שבו כולנו יכולים לממש את זכות הדיבור שלנו?
למרות המחלוקת האידיאולוגית העמוקה בין דוד מרחב לביני, אני יכול למצוא גם הרבה קווים משותפים: לשנינו אכפת ממדינת ישראל, לשנינו יש זיקה ליהדות, שנינו מגדירים את עצמנו כציונים ושנינו מוכנים לשכב על הגדר המטאפורית של חופש הביטוי על מזבח אמונותינו ולחטוף השמצות של טוקבקיסטים אנונימיים (איש איש כפי יכולתו ולפי צרכיו).
הבדל גדול אחד, הוא שדוד עסוק בתרחישי אימה שלדעתי (הלא קובעת) אינם מציאותיים; אני עוסק במציאות (כפי שאני רואה אותה) שלדעתי עולה על כל דמיון וגובלת בעצמה בסיוט.
