שוקי גלילי, הבלוג • מאז 2003

העניין הזה עם דגל פלסטין

"בתל-אביב יפגינו עם דגלי פלסטין", אמרה היום (ו') כותרת ב-ynet. זאת, על-פי הדיווח, אחרי שבג"ץ התיר למפגינים שירצו בכך לשאת דגלים, ואף נזף במשטרה שהעלתה את העניין מלכתחילה. ynet מצטט את שופט אשר גרוניס שהצביע בין השאר על האבסורד שבעניין: "ישראל מקיימת יחסים עם הרשות והדגלים האלו מונפים בשלל מקומות בישראל".

אחד הבלוגרים ברשימות כבר פסק היום שללכת עם דגלי האויב בהפגנה זו בגידה. ובכן, לדעתי הצנועה ללכת עם דגל פלסטין בהפגנה בתל-אביב זו פרובוקציה, סרת טעם אבל חוקית למהדרין ("בגידה" היא עבירה פלילית שדינה מוות או מאסר עולם, לפי פרק ז' סימן ב' לחוק העונשין). בלוגר אחר, שיש לו כמדומני גם השכלה משפטית, הגדיר את ההפגנות נגד המלחמה בעזה "סיוע לאויב" (ורצוי שיתעמק בסעיף 99 ב', שם).

האבסורד בכל הסיפור הזה הוא שדגל פלסטין הוא לא סמלו של החמאס אלא של הפתח, עימו יש לנו שלל הסכמים ומו"מ מתמשך שהופסק על רקע האירועים בדרום. הדגל הזה הפך לסמל לאומי פלסטיני, שהוא לטעמי די מיותר בהפגנה שמטרתה להתנגד להמשך המלחמה – לא לתמוך בלאומיות הפלסטינית.

מצד שני, "חופש דיבור" אומר שמותר לאנשים ללכת בהפגנה עם איזה דגל שהם רוצים, גם אם הדגל הזה הוא סמרטוט אדום בשבילנו. גם אני חש אי נוחות מסוימת כשאני רואה אנשים שנושאים את הדגל הזה בהפגנות, אבל לומר שמה שגורם לי אי נוחות הוא "בגידה" או "סיוע לאויב" זה, אפעס, קצת מוגזם.

רק כדי לסבר את האוזן – אמנם אחד הגורמים המעורבים בארגון ההפגנה והידוע שבהם (רשימה מפורטת של הגורמים הרבים שמעורבים, בתגובה של איתי להלן) היא מפלגת חד"ש, אבל להמשך המלחמה בעזה מתנגדים גם אנשים שאינם מצביעי חד"ש. לדוגמא, ברשימת הבלוגרים הקוראים להפסקת אש – הכוללת הרבה אנשים שאני מכיר – ישנם מצביעי מרצ, הירוקה-מימד ואפילו עבודה (בהווה או בעבר). וגם אני, כפי שציינתי כאן לאחרונה – המפלגה השמאלית ביותר עבורה הצבעתי עד היום הייתה מפלגת העבודה.

ההתנגדות למלחמה, והקריאה להפסקת אש, לא נובעות מתמיכה בחמאס, מהתנגדות לצה"ל או מאיבה כלפי תושבי הדרום. היא נובעת מתובנה שהמשך המלחמה יגבה מחיר יקר מאד משני הצדדים, ומי שישלם אותו הם בעיקר אזרחים. אנחנו נמצאים עכשיו בנקודה דומה מאד לזו בה היינו לפני היציאה לפעולה הקרקעית במלחמת לבנון השנייה. עדיף להיות חכמים עכשיו מאשר לדרוש וועדות חקירה אחר-כך.

ההפגנה:
מוצ"ש, החל מ-18:30, בקצה הדרומי של כיכר רבין.

3 בינואר 2009 – 1:58 קטגוריות: פוליטיקה | תגובות (25)

אני עם התנועה הירוקה – מימד

נתחיל בגילוי נאות: מוקדם יותר השבוע נשכרתי כיועץ לקמפיין האינטרנט של התנועה הירוקה – מימד.

מובן שלא הייתי עושה את זה עבור כל מפלגה. למעשה, לו התנועה הירוקה – מימד (להלן: תי"מ, לשם קיצור) הייתה מחכה בסבלנות עוד קצת, יש סיכוי טוב שהייתה מקבלת אותי בהתנדבות – כמו שאני רגיל.

מצד שני, אם הפעילות שלי למען עיר לכולנו (שממשיכה, אגב) הכניסה את חשבון העו"ש שלי למינוס פראי, אז יש צדק פואטי בכך שתי"מ תסגור אותו. מה גם שמצאתי בתי"מ המון פנים מוכרות ואהובות של פעילי עיר לכולנו, בלוגרים ופעילי רשת, וחברים אחרים כמו גילי סופר (שחבל שהגיע רק למקום 28 ברשימה).

למען הסר ספק: כל מה שהופיע בבלוג הזה עד עכשיו וכל מה שיופיע בו מעכשיו הוא אך ורק על דעתי ולא מייצג את התנועה הירוקה – מימד. אם כי נראה, כמעט מכל בחינה ובכל עניין, שמצעה של התנועה המאוחדת מייצג את השקפת העולם שלי ושל אנשים כמותי.

2 בינואר 2009 – 3:24 קטגוריות: בחירות 2009 | תגובות (32)

המאבק של עובדי הארץ – מאבק של כולנו!

שוקן, המו"ל הכי שמאלן מדינית והכי קפיטליסט כשצריך לשלם, שוב דחק את עובדיו לפינה – והפעם הוא מוצא את עצמו עם סכסוך עבודה בידיים. הבוקר (ו') יתקיים מפגש של וועד עובדי הארץ בבית סוקולוב. אחלו להם הצלחה ועקבו אחרי המאבק הזה, שהוא מאבק של כולנו.

מצב העיתונות ומצב העיתונאים משליך באופן ישיר על מצב הדמוקרטיה. שוקן הוא זה שמיוחס לו המשפט המרושע "עיתונאים רעבים מביאים סיפורים טובים". אבל המציאות היא שעיתונאים רעבים עושים עבודה עיתונאית מחורבנת. הדיכוי של העיתונאים במישור יחסי העבודה אינו ניתן להפרדה מסדיקת יסודות הדמוקרטיה במדינת ישראל. תחזיקו אצבעות.

2 בינואר 2009 – 2:54 קטגוריות: פוליטיקה | תגובות (3)

לעזור לתושבי שדרות, לעזור לתושבי עזה

מיכה, חבר, הקים שירות פשוט ויפה שרותם את הרשת לעזרת אזרחים שרוצים לארח ולהתארח להתארח. אם אתם תושבי קו העימות ומחפשים בית להתארח בו, או שאתם גרם רחוק מהטילים ורוצים לארח, השירות שיצר מיכה יעזור לכם.

ארגון רופאים לזכויות אדם אוסף תרומות שיממנו משלוח של תרופות וציוד רפואי לבתי-החולים בעזה. פרטים מלאים על היוזמה החשובה הזו וכיצד להשתתף בה אפשר למצוא אצל אייל גרוס (בתחתית הפוסט על רקע כחול).

ובשביל האזרחים הסובלים משני הצדדים, בבקשה: הפסקת אש עכשיו!

1 בינואר 2009 – 19:11 קטגוריות: פוליטיקה | תגובות (8)

הדוברים של אהוד ברק

1
מי שיודע לקרוא עיתונים, כלומר – יודע לקרוא בין השורות – כבר רואה את היפוך המגמה. אחרי ההתלהמות של הימים הראשונים עכשיו הטון כבר קצת שונה. מה שהרשו לעצמם לומר לפני יומיים יהונתן גפן ויגאל סרנה, אומרים היום גם בן כספית ועפר שלח – לא באותו אומץ, אמנם. במפתיע, הם דווקא כן למדו משהו – לא הרבה – ממלחמת לבנון השנייה, והפעם נדרשו להם רק יומיים כדי להפוך מדוברים של אהוד ברק לכמעט… עיתונאים.

שמונה שנים נוחתים טילים על שדרות ועל ישובי עוטף עזה. רוב הזמן הזה הם לא עניינו יותר מדי את אולמרט, שבחר לתקוף דווקא בלבנון איתה היה לנו גבול שקט יחסית (כמובן, היו התראות על כוונה לחטיפת חיילים, וגם בעניין הזה לא עשו כלום). שמונה שנים נוחתים טילים על שדרות ועל ישובי עוטף עזה, וברוב הזמן הזה ברק שתק, וגם כשהתחיל לדבר הוא לא דיבר עליהם – עד שבועות בודדים לפני הבחירות. פתאום נזכרו שיש כסף ושלחו 600 מיליון ש"ח למיגון שדרות, למשל.

בעיה אחת היא מה שנעשה בעזה – גם כותבי הפובליציסטיקה וטורי הפרשנות כבר מודים שאין מאחורי ה"מבצע" הזה יותר תכנון או חשיבה אסטרטגית מאשר מאחורי מלחמת לבנון השנייה. רוצה לומר – זה שמפוצצים ערבים זה לא כל-כך נורא, אבל זה שעושים את זה בלי תוכנית זה מדאיג.

בעיה אחרת היא גל הפאשיזם ששוטף את הארץ.

הכלל הראשון בפאשיזם הוא שהמדינה מעל לכל (כמו בפזמון הידוע "דוטישלנד דויטשלנד אובר אלס"). לא כמשרתת של תכלית גדולה יותר אלא כתכלית בפני עצמה. הכלל השני בפאשיזם הוא שמי שמוכשר לתפוס את השלטון בכוח, הוא מי שמוכשר לשלוט.

צמד האהודים, ברק ואולמרט, איש איש כשלעצמו, לא זוכים לתמיכה של יותר מאחוזים בודדים מהציבור. לעומת זאת, אם יצליחו לדחות את הבחירות ולהאריך את כהונתם בחודשים – או יותר – יהיו רבים שיריעו למהלך המחוכם, וישתכנעו שהם ראויים לכהן; או כך לפחות נראה שברק מאמין.

2
היום נודע שבועז טופורובסקי, יו"ר התאחדות הסטודנטים, הורה ליושבי ראש אגודות הסטודנטים "לפעול במהירות ובנחרצות" כלפי פעילי אגודה שהשתתפו בהפגנות נגד המלחמה (ynet). האסוציאציה הראשונה שלי – מצטער – הייתה התיאורים מ"סיפור של גרמני" (סבסטיאן הפנר, הוצ' חרגול), כיצד הוחלפו בזה אחר זה עורכי-הדין שסביבו בפרקליטות המדינה הפרו-נאצית.

מעניין לציין שטופורובסקי, שמוכר למי שהיה מעורב במערכת הבחירות בתל-אביב בתור המייסד של מפלגת הצעירים רוב העיר, נחשב לא רק כמקורב של ראש-העיר רון חולדאי אלא הוא גם בן טיפוחיו של השר בוז'י הרצוג. הרצוג, כידוע, הוא איש אמונו של אהוד ברק. מעניק משמעות חדשה לביטוי "The old boys from school". תודו.

ועוד הסתעפות מעניינת: ידידו של טופורובסקי ומחליפו בתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, גיל גולדנברג, הוא זה שתמך בשם הסטודנטים במועמדותו של חולדאי, ועורר בכך זעם רב (כמובן שמפלגת רוב העיר היא היום חלק מהקואליציה של רון חולדאי, למרות שהוצגה במהלך מערכת הבחירות כמתנגדת לו ולמפלגתו. ואגב, ראובן אדלר – שעדיין מייעץ לקדימה – הוזכר בכתבה ב-TimeOut על רוב העיר, כמי ש"מסייע למפלגה").

פתאום גם התערבותה הוולגרית של שלי יחימוביץ' במערכת הבחירות האמורה, נראית ברורה מאד. ברק הוא הרי פטרונה. בימים האחרונים, אם לשפוט לפי הבלוג שלה, היא פשוט הפכה לדוברת שלו. נסו את זה למשל: "כולכם יודעים על ההבדלים ביני ובין אהוד ברק בכל הקשור בתפיסת עולם חברתית וכלכלית וגם בשוני המובהק בין אורח החיים שלי ושלו, אבל ברגעים האלה אני בטוחה שאין ראוי ממנו להנהיג משבר מסוג זה. בימים שיבואו כדאי שנזכור כולנו את ההתלהמות הדוחה של הליכוד שהפך למפלגת ימין קיצונית יחד עם פייגלין ליברמן ואיתם".

לא שלי, בימים שיבואו כדאי שנזכור את ההתלהמות הדוחה שלך, ואת ההתלהמויות הדוחות של שאר הדוברים של אהוד ברק. לידכם, ליברמן ופייגלין נראים הרבה פחות כמו ימנים קיצונים.

31 בדצמבר 2008 – 17:18 קטגוריות: בחירות 2009 | תגובות (15)

תגים אהוד ברק |

דרדסעזה והדרדספראיירים

אם זה לא היה כל-כך עצוב זה בטח היה נורא מצחיק. המקור (וההמשך) כאן.
ואגב, גם נחמיה שטרסלר חושב שזו מלחמת ספין. טור מצוין.

31 בדצמבר 2008 – 1:36 קטגוריות: פוליטיקה | תגובות (10)

הפסקת אש, עכשיו!

אכפת לי מתושבי הדרום, ואין לי סנטימנטים למנהיגות החמאס, אבל אני חושב שאת המלחמה בעזה צריך לסיים ומהר.

יש מי שחושב שמבצע – כלשהו – בעזה, היה בלתי נמנע. אישית, אני חושב שהאהודים (ברק + אולמרט) יצאו למלחמה בעזה משיקולים פוליטיים. יש מי שסומך על צה"ל. כשלעצמי, אני סומך על צה"ל שיבצע מה שיורה הדרג המחליט – בראשו אנשים שאינני סומך לא על כנותם ולא על יכולתם. אנשים שכבר סיבכו את מדינת ישראל בצרות צרורות בעבר. בינתיים, אזרחים משני הצדדים סובלים בזמן שפוליטיקאים משני הצדדים מוסיפים להתלהם בתקווה להון פוליטי.

את הנעשה אין להשיב. מי שמת כבר מת, הארטילריה משני הצדדים כבר נורתה, ועכשיו מה שנשאר הוא לעצור לפני שמסתבכים. לוותר על הפעולה הקרקעית, שכולנו יודעים כיצד תסתיים.

אלו הסיבות בגללן אני מתנגד להמשך המלחמה, ומאמין שיש לחתור להפסקת אש. הרשימה שלפניכם כוללת עשרות בלוגרים, ידועים יותר ופחות, שחושבים כמוני. אתם מוזמנים להקליק ולקרוא את הנימוקים שלהם. אתם מוזמנים להצטרף אליהם.

עצמאיים (13):
צביקה בשור + איתי נאור (idov), יוחאי עילם, יונית מוזס, נמרוד אבישר, יהונתן קלינגר, שרון גפן,
סמסון בלינדד, זיו פוגטש, טל גלילי, נדב פרץ, גל מור, אורי אמיתי