שוקי גלילי SRאני, למקרה שזה לא הובן, עוד לא החלטתי למי להצביע בבחירות הקרובות. האם חד"ש, מפלגתו של דב חנין, היא אופציה? אני לא יודע לומר, בעיקר כל עוד לא נערכו בחירות פנימיות בחד"ש ולא הורכבה רשימה. יכול להיות נחמד, למשל, אם בשם עקרון השוויון המרכזי כל-כך במצע חד"ש, ישובצו ברשימה שלה אשה או שתיים ויותר מיהודי אחד, במקומות ריאליים.
בכל אופן, בשביל מי שכבר החליט ובשביל מי שרוצה להשתכנע, או סתם צמא לעוד עיצובים מעוררי תיאבון של טומי-דב-קירשנצווייג, עלה אתמול לרשת ישראדב. פרגנו.
את שעות אחה"צ והערב המוקדם ביליתי במכללת ספיר בשדרות. הרציתי לכתה ובה כ-20 סטודנטים לתקשורת על בלוגים (מקומם בעולם התקשורת של ימינו והשפעתם על החברה והפוליטיקה). ההרצאה כללה אי אלו פרפראות שטרם העליתי על הכתב, ובוודאי עוד אחזור אליהם בפוסטים עתידיים. בכל אופן, מבחינתי החלק המעניין יותר הייתה כל החוויה שמסביב.
אני רוצה לשתף בכמה תובנות:
ראשית, הדרך – למרבה המזל א', חברי ומארחי, שימש לי כנהג. להוציא את העובדה הפעוטה שהוא נוהג ברכב משפחתי רגיל כאילו מדובר בפורמולה-1, האיש הוא נהג בחסד ואיש שיחה משובח ולכן הנסיעה הייתה נעימה למדי – וקצרה להפתיע (בשביל מישהו שבדרך-כלל מצויד בדרכון כשהוא יוצא מתל-אביב, זה לא עניין של מה בכך).
שנית, הנוף – רוב הדרך לשדרות אמנם אפורה עד כדי דיכאון, כמו רוב הדרכים בישראל (במיוחד כשנוסעים דרומה). רק שמנקודה מסויימת, כשמתקרבים לעיירה הדרומית, הנוף הופך בלי התראה מוקדמת לירוק ופסטורלי ברמה כמעט אירופאית.
שלישית, מכללת ספיר – לפחות במבט של אורח לרגע, זהו אחד המוסדות האקדמיים הכי נעימים (ועם הקפיטריה הכי זולה) בהם נתקלתי. גם הסטודנטים, ממה שהספקתי להכיר, הם חבר'ה איכותיים וסבביים לגמרי.
רביעית, אזעקות צבע אדום – הייתה אחת כזו במהלך ההרצאה. הכיתה הייתה ממוגנת אז אפילו לא היינו צריכים לרוץ למקלט, והחבר'ה בכתה מאד מתורגלים מן הסתם. רק שאזעקת ה"צבע-אדום", בדומה מאד ל"נחש-צפע" המוכר יותר לרובנו, היא אחד הדברים הכי מעיקים שאפשר לדמיין – אלו צלילים שמלחיצים יותר מכל טיל, אם תשאלו אותי.
ביום שישי התקיימו הבחירות הפנימיות בתנועה הירוקה. למגינת לבי, חברי גילי סופר נבחר למקום ה-28 בלבד, וזה חבל כי הוא יכול היה להיות חבר-כנסת מצויין. מצד שני, לתנועה הירוקה עדיין יש רשימה מצויינת, שכוללת פעילים סביבתיים רציניים ואנשי אקדמיה שמובילים את התחום בארץ, ובניגוד לרוב התחזיות אני צופה להם הצלחה. אולי אפילו הצלחה גדולה.
אבל כדי שההצלחה תהיה אכן גדולה כדאי קודם כל להיפטר מרשימה אחרת, "הירוקים" שאת העומד בראשה, פאר ויסנר, הספקנו להכיר היטב בבחירות המוניציפליות. אם אינכם מבינים מדוע הירוקים של התנועה הירוקה עדיפים על "הירוקים", אתם מוזמנים לקרוא כמה כתבות שפורסמו בנושא (ויש עוד הרבה מאיפה שהן הגיעו):
מיהו באמת פאר ויסנר (הארץ)
האמת המטרידה על הירוקים (וואלה)
פאר ויסנר והריסת אוסישקין (NRG)
[ ואגב דברים ירוקים – קראתם כבר אצל גילי על הוקטריקס? האופנוע החשמלי הזה אמנם יקר בטירוף, אבל מגניב לאללה ]
חיים אורון אמר אמש בתגובה שמפלגת מרצ היא "חברתית לא פחות משהיא מדינית". את הדברים הוא אמר בתגובה להאשמות מצד "גורמים במפלגת העבודה" כי מרצ היא מפלגה של נושא אחד – המדיני.
לזכותו של אורון צריך לומר שהוא באמת "חברתי", בניגוד לכמה אנשים שעמדו בעבר בראש המפלגה שלו. בכל אופן, עזבו את זה – אתם מצליחים להבין את החוצפה של ה"גורמים"? הרי מפלגת העבודה של השנתיים האחרונות היא אפילו לא מפלגה של נושא אחד – היא מפלגת כלום. מה שנשאר הוא לומר ל"גורמים": אתם מוגי לב. אם כבר ללכלך אז שיהיה בשמכם המלא.
בניגוד לפריימריסט המומלץ הקודם שלי, את מיקי איתן אני מכיר בעיקר מהפעילות הציבורית שלו, ויצא לי לשוחח איתו פעמים בודדות. בכל אופן, ולמרות שבעבר לא ממש השתגעתי על כמה דברים שעשה ואמר, לו יכולתי להצביע בפריימריז בליכוד יש סיכוי טוב שהייתי מצביע לו.
לאיתן יש כמה יתרונות בולטים על-פני הרוב המכריע של חברי-הכנסת. קודם כל: האיש אינטליגנטי. אני מרבה לצפות בערוץ הכנסת ובכל פעם מחדש נחרד לגלות שרבים מהמחוקקים שלנו, מעבר לשאר חסרונותיהם האנושיים, הם פשוט אנשים שהכישרון היחיד שלהם הוא בהשגת משרות פוליטיות.
לפחות מבחינת כישוריו האינטלקטואליים, מיכאל איתן קורץ מחומר קצת יותר איכותי. ספציפית, בנושא הטכנולוגיה שקרוב ללבי, ההבנה שלו נמצאת שלוש רמות מעל למחוקק הממוצע. ואני לא יודע אם קמפיין ה"להוכיח שאפשר אחרת" הצליח, אבל אני בהחלט מזדהה עם המסר.
תוכן זה הוסר מהאתר.
הכל יודעים שתא"ל (מיל.) ד"ר רונה שטיינברג היא עיר ואם בישראל, משוררת מחוננת, מעמודי התווך של הקהילה המדעית, וצפיחית מתוקה לעת מצוא. לא רבים יודעים שהיא סובלת ממום נדיר: כשמחפשים אותה בגוגל היא מופיעה במקום השני, מייד אחרי רונה אחרת.
זה מזכיר קצת את הסיפור על צ'רלי צ'פלין, שהשתתף בתחרות חקייני צ'פלין והגיע למקום השני. או את הסיפור על רון חולדאי, שנדרשו לו כך וכך שקלקלים ו-1390 לינקים כדי להגיע למקום השלישי בגוגל, שם נתקע עד שבוע אחרי הבחירות.
אבל רונה שטיינברג לא דומה לשני אלה, שניצלו את כוחם כדי להנציח את ההגמוניה הפטריארכלית. היא אחת משלנו – גם גיבורת ישראל, גם הייטקיסטית מהוללת, גם אמנית דגולה, גם פמיניסטית עתירת זכויות, גם מנהיגה אזרחית אותנטית שמקופחת על-ידי אלגוריתם אכזר. בקיצור: תנו לצדק להיראות, ובשם כל הרונות הגדולות של העולם – תנו לינק לרונה!
* * *
לינקים לרונות גדולות נוספות:
הזמרת המהוללת רונה קינן (אחותם הגדולה של אהוד ועידו קינן, כידוע).
הרקדנית המופלאה רונה לי-שמעון (על-פי השמועה, קרויה ע"ש לוחם החופש המיתולוגי א. לי-גרין).
רקדנית הבטן המדהימה רונה בר און (ד"ש מש. לוזון).
הזמרת התותחית רונה (הכי טובה בלי יוצא מן הכללל!).
