איכות של אתר: הסביבה

לפני כמה חודשים המלצתי כאן על הסביבה, אתר החדשות הירוקות של חברי גילי סופר. מאז האתר עבר דרך ארוכה והפך לאחד המקורות הכי מוערכים בישראל בנושאי איכות הסביבה.

גילי הוא עיתונאי וותיק ומוערך כשלעצמו, שבמשך השנים עסק בעיקר בתיירות, צרכנות ואיכות הסביבה (ב-ynet, נענע, ידיעות אחרונות, מסלול, מסע אחר, ובטח עוד שכחתי כמה). יצא לי גם לעבוד איתו, ולפני הכל למדתי להעריך את כשרונו ואת יושרתו העיתונאית, אבל גילי הוא הרבה יותר מזה – גם אחד האנשים הכי מעניינים, רציניים ויסודיים שאני מכיר, וגם אחלה בנאדם.

אני לא מחשיב עצמי למומחה גדול בענייני איכות הסביבה, אבל למיטב הבנתי גילי הוא אחד האנשים שהכי מבינים בתחום הזה בישראל. לקורא כמוני, שלא רק רוצה מידע אמין בנושא אלא גם זקוק לעיתים לעזרה כדי להתמצא בסבך המושגים, האינטרסים והתיאוריות, הסביבה הוא מקור מידע מצויין. לכן לא התביישתי וכתבתי עוד פוסט שממליץ לכם ללכת ולקרוא, ואם אתם בלוגרים ואהבתם את האתר כמוני אז אני בטוח שתתנו לו קצת Link love משלכם. 

3 קטנות על בית המריבה בחברון

1
אני לא אוהב את הכינוי "בית המריבה", ודי סולד באופן כללי מהחגיגה התקשורתית סביב העימות הממשמש בחברון. אני גם לא בטוח מהם האינטרסים שעומדים מאחורי פעולות המדינה בפרשה המציקה הזו. אולמרט, אם ללמוד מההיסטוריה (ע"ע עמונה), חושב שעימותים אלימים עם מתנחלים מוסיפים לו נקודות. ברק, שמצבו בסקרים נואש, מסוגל להכל. לבני, בעלת התדמית הנקייה, בוודאי נקרעת בין המחויבות לשלטון החוק לבין החשש שמא ידבק רבב בבגדה.

2
במקרה הזה אין ספק מי צודק: יש חוק ואת החוק צריך לכבד ואם בג"ץ קבע שצריך לפנות אז זה מה שיהיה. גם הציונות הדתית, ברובה, שפויה מספיק כדי להבין שאין שום דבר יהודי באיום על חיי אדם בשביל חתיכת בניין. הבעיה היא שהסיקור התקשורתי של הפרשה מוציא החוצה לא רק את הטירוף של השוליים הלאומניים אלא גם את השנאה העיוורת בציבורים נרחבים כלפי כל מה שקשור לדוסים.

3
אסור להתיר את דמם של מתנחלי חברון בדיוק כשם שאסור להתיר את דמם של ערביי חברון. תקדים עמונה הוכיח שלאנשים שמאיישים את כל חלקי הרשות המבצעת בישראל אין הרבה עכבות בטיפול בפרשות מהסוג הזה. לעסקנים ומחוללי הספינים שעובדים בשירותה יש עוד פחות עכבות; במקרה של עמונה, למשל, הפכו את האויב ל"חמאס יהודי".

חבריי הבלוגרים ואני הושווינו לאחרונה לחיזבאללה, על הרבה פחות ממה שנעשה בעמונה, ויש אנשים שחושבים שזה מעליב. לא נעלבתי, ואני לא מאלה שחושבים שאסור להשוות – אבל אם כבר משווים, שתהיה השוואה לעניין. ברוך גולדשטיין אולי היה ראוי לתואר חמאס יהודי; בני הנוער המחוטטים שחטפו מכות בעמונה – לא. 

במכון ויצמן שוברים ברכיים

לקראת ההפגנה מחר: סיפור גן המדע מסתבך.

מכון ויצמן הוא מוסד אקדמי מכובד, בעל שם עולמי. אבל במה שקשור לזכויות עובדים מתקבל הרושם שהמוסד המכובד הזה מתנהל כאחרונת המתפרות. עכשיו, סביב סכסוך העבודה בגן המדע מתחיל לצאת החוצה כל הלכלוך שמסתתר מתחת למדשאות היפהפיות. שווה לקרוא את הפוסט החדש בעבודה שחורה.

המבחן של מרצ

שבועות בודדים לפני הבחירות בתל-אביב עוד התקיים משא-ומתן בין עיר לכולנו לבין מרצ, בניסיון לרוץ במשותף. בסופו של דבר – ככל שאני יודע – מה שפוצץ את המשא-ומתן היא ההתעקשות במרצ הארצית על הוספת השם "מרצ" לשמה של התנועה המשותפת.

שם כמו "עיר לכולנו – מרצ" קצת לא מתיישב עם הרעיון של רשימה על-מפלגתית, שחברים בה יוצאי ליכוד, עבודה, מרצ וחד"ש. במיוחד כשיש אנשים רבים כל-כך בעיר שלא סולחים למרצ (בראשות יעל דיין) על כניסתה לקואליציה של חולדאי בקדנציה הקודמת, גם אחרי שהתנועה סילקה את היו"ר בבושת פנים. מרגע שהרעיון הזה הפך לתנאי הכרחי לאיחוד, האיחוד הפך לבלתי אפשרי.

במהלך מערכת הבחירות נזהרו מאד בעיר לכולנו שלא לומר שום דבר שלילי על מרצ. בסופו של דבר, אמרו לי, ישנה גם קירבה אידיאולוגית וגם רצון לשתף פעולה עם מרצ במועצה – הם לא יריבים שלנו. מה גם שרוב מצביעי מרצ עמדו להצביע עבור דב חנין לראשות העיר.

כל זה לא הפריע למיטל להבי, מחליפתה הנמרצת של יעל דיין, להרים ספין מכוער ערב הבחירות (כתבתי על כך בפוסט קרב המאסף המלוכלך של מרצ), ולהאשים את עיר לכולנו שחתמה כביכול על הסכם עם ש"ס. זה היה שקר גס ומיטל להבי ידעה זאת היטב, בין השאר משום שנציגי מרצ ישבו לאותו שולחן מו"מ עם ש"ס ועם עיר לכולנו. המטרה, אגב, הייתה לגבש גוש חוסם נגד חולדאי במועצה, עוד לפני הבחירות.

עברו הבחירות, ופתאום הצטרפות לקואליציה של חולדאי היא כבר משהו שמרצ מוכנה לשקול (ראו, למשל, הפוסט של תמי זנדברג).מה קרה, חולדאי הציע למיטל להבי את תיק הביטחון?

אני שואל את עצמי האם מרצ הארצית תתערב גם הפעם. המהלך שהם שוקדים עליו בימים האלה, נועד לאותת לבוחרים שמרצ החדשה (או "גוש השמאל" או "מפלגת השמאל החדשה", או איך שלא יקראו להם) היא לא אותה גברת שהאשימו אותה שהיא (אשכנזית, מתנשאת, שונאת דוסים, ימנית-כלכלית לא הרבה פחות מביבי ואולמרט), בשינוי אדרת.

אני חושב שזה הולך להיות מבחן מכריע, לפחות עבור האלקטורט התל-אביבי של מרצ – אם להבי וחבריה יזחלו לקואליציה של חולדאי, יסיקו רבים מהבוחרים ששינוי התדמית של מרצ עקר מתוכן וכולו יחסי ציבור וגניבת דעת.

יום ה', 14:00: הפגנה במכון ויצמן

משהו מסריח קורה במכון ויצמן. משהו שכולל שבירת רגליים של פעילים חברתיים שבאים להזדהות עם עובדים מקופחים (במקרה זה: יוני וינרב מ"כח לעובדים").

ביום חמישי הקרוב בשעה 14:00, תתקיים הפגנת הזדהות. אם אתם יכולים להגיע – עשו את זה.

פרטים נוספים אצל הני זובידה.

מעריב: התהפכות מגמה במחירי שכירות בתל-אביב

עבדכם הנאמן, שאינו מומחה לנדל"ן, אמר כבר לפני חודשיים את מה שאמור היה להיות מובן מאליו לכל מי שחיפש דירה מסוף הקיץ ואילך: בועת הדיור בתל-אביב הולכת להתפוצץ. המחירים בירידה והיא רק תתגבר.

היום אומרים את זה במעריב.

מעריב מתבסס על נתוני הלמ"ס, הבעייתיים כשלעצמם. מה זה אומר, למשל, ששכר הדירה הממוצע בתל-אביב הוא 3162 ש"ח? בטווח הקצר, שינויים בפלחים שונים של שוק הדיור בשכירות מתנהלים בקצב שונה. אם הממוצע הזה כולל אורוות חדר בשכונת שפירא וארמונות חמישה חדרים במגדל נווה צדק, אז הוא מלמד מעט מאד על המציאות בשטח.

מה שקורה בשטח, אגב, הוא הסטודנטים הצביעו ברגליים – בחודשים ספטמבר-אוקטובר כשהיו אמורים להגיע ולשכור כל מה שזז הם פשוט חזרו להורים. כתוצאה מכך, שלמעלה מ-600 דירות תל-אביביות (נכון לשלשום לפי yad2) עומדות להשכרה מיידית. זה לפחות פי עשרה מההיצע האופייני לעונה הזו של השנה והתוצאה הבלתי נמנעת, בעיקר על רקע המיתון, היא שהמחירים הולכים לצלול.

לפי הלמ"ס, ברבעון השלישי של השנה ירדו מחירי הדירות בתל-אביב ב-3 אחוזים. אם הלמ"ס היה עוקב ספציפית אחרי דירות 2-2.5 בלב העיר ובצפון הישן, הוא היה רואה שבאוגוסט הן הושכרו סביב ה-4500 ש"ח ובאוקטובר המחירים הגיעו לטווח של 3700-4200 ש"ח, כלומר ירידה של 10-20 אחוז.

דב חנין, ליל הבחירות, ערוץ 10

אחרי שתראו, כדאי להציץ גם בסרטון ב-ynet שבו יש עוד כמה דקות מהנאום המרגש של דב.