שוקי גלילי SRמערכת הבחירות הסתיימה, והדברים שאומר כאן כבר לא יכולים להשפיע על ההצבעה שלכם לפחות חמש שנים. ובכל זאת, יש הרבה דברים שלא הספקתי לומר. על התל-אביב ועל היפו שאני מכיר מהיומיום, ועל כל מיני דברים מצערים שנעשים בהן. ועל הדברים היפים באמת שעדיין קיימים בתל-אביב וביפו, למרות כל הסיכויים.
היום הלכתי ברגל מצומת לה-גרדיה, דרך התחנה המרכזית החדשה ועד לפלורנטין. שעה מוקדם יותר, עוד הייתי בצפון תל-אביב, באזור ירוק ומטופח, ועכשיו הלכתי בסלאמס שנמצאים בחצי הדרך לעולם השלישי.
"מהי תרומתה האמיתית של הרשת?" שואלים אותי כל מיני נודניקים. ובכן, דוגמא אחת: 19,325 מצביעים ידעו איפה הקלפי שלהם נמצאת בזכות הכלי המיוחד באתר עיר לכולנו. רובם חיפשו ואיתרו את הכתובת ביום הבחירות. וזו רק דוגמא אחת.
במהלך החודשיים-וחצי האחרונים נרתמו לקמפיין המקוון למען דב חנין ועיר לכולנו 143 בלוגרים לפחות. זה היה הקמפיין הגדול מסוגו בתולדות הרשת הישראלית, וכמו שאפשר היה לראות – איש לא נותר אדיש (שלא לדבר על זה שעד עכשיו אני רואה המון חולצות I DOV ברחוב).
ראיתי שפה ושם יש כבר מי שמטיל ספק באפקטיביות של הקמפיין הזה – כי הרי דב חנין לא ניצח. זה מזכיר לי פתגם שהיה אהוב על מפקדי בצבא "הצלחת גיבור; נכשלת חמור". ובכן, דב חנין שבאמצע חודש אוגוסט נהנה מתמיכה של 8 אחוזים בלבד, קיבל בסופו של דבר 34 אחוזים מקולות המצביעים. עיר לכולנו, שלפני חודשיים איש עוד לא שמע עליה, הפכה לסיעה הגדולה במועצת העיר תל-אביב יפו. לכן, קודם כל, לא מדובר בכישלון אלא בהצלחה חסרת תקדים – למרות שלא הצלחנו להחליף את רון חולדאי.
מובן שהפעילות של הבלוגרים, והפעילות ברשת בכלל, לא התקיימה בחלל ריק. היא נועדה, מלכתחילה, לתמוך בקמפיין השטח ובפעילות המצויינת מול העיתונות (שבהתחלה פשוט סירבה לכתוב על עיר לכולנו). היא עזרה לגייס מתנדבים, היא סיפקה תמיכה מוראלית חשובה, והיא עזרה לשכנע את העיתונות ש"יש כאן סיפור".
בניגוד לרושם כאילו הבלוגרים העדיפו לשבת ליד המחשב בזמן שאנשי השטח (והמטה) קרעו את התחת באמת, אני יכול לספר שרבים מהם ומקוראיהם עסקו בפעילות שטח – וכמעט כולם התנדבו ביום הבחירות לשמש כמשקיפים בקלפיות.
לכן, איך שלא מסתכלים על זה, הבלוגרים השפיעו מאד במערכת הבחירות הזו. הם לא היו הגורם היחיד ולא הגורם החשוב ביותר – הם היו חלק ממאמץ משותף, ובדרך הוכיחו שלבלוגספירה הישראלית יש הרבה יותר כוח והשפעה מכפי שייחסו לה עד היום.
אבו דאבי, החומוסייה של גל עילם וסמיר איוב בקינג-ג'ורג' 81, היא מקום שאני מאד מחבב – קולינרית, אנושית וגם אידיאולוגית. זה מקום עם אווירה טובה, אנרגיות טובות וכיף של אנשים.
מצאתי את עצמי במקום הזה יותר מפעם במהלך מערכת הבחירות העירונית, כשבשולחנות לידי יושבים חומוסאים עם חולצות עיר לכולנו ו-CityDov. עם פוסטר של עיר לכולנו מצד אחד, ותעודת התו החברתי בצד השני, כשברקע מתנגן שיר רגאיי שהפזמון שלו הוא "ב-רק אובאמה, ברק אובאמה", החומוס היה טעים מתמיד.
אחרי שכבר הייתה מעורבת בהפקה של אירועי מוזיקה וכמה דיסקי אוסף של מוזיקה שחורה, אבו דאבי תהפוך מחר ל"לייבל", במסיבת השקה שתתקיים החל מהשעה 21:00 וכל כולה חינמית וחופשית. הכניסה, האלכוהול, המוזיקה והחומוס יהיו בחינם. שווה לכולנו לבוא.
וכתבתי על זה גם בבלוג החומוס, שם יש עוד כמה פרטים.
אחד האנשים המשמעותיים ביותר במערכת הבחירות בתל-אביב היה רון ורבר, ששימש כיועץ אסטרטגי ומנהל קמפיין הבחירות של דב חנין ועיר לכולנו.
כשנודע לי שמונה כמנהל הקמפיין שמחתי מאד. מצד אחד, התרשמתי שרוב חברי עיר לכולנו הם אנשים איכותיים, הגונים ואיכפתניקים, שבאמת יכולים לעשות רק טוב לעיר תל-אביב אם רק יתנו להם. מצד שני, חשבתי לעצמי שאולי זו תנועה חיובית ונאיבית וחסרת מרפקים מדי, שלא תגיע לשום מקום. לכן שמחתי שהם שכרו מישהו שמכיר את כללי המשחק.
על האיש עצמו ידעתי מעט. למשל, שהיה מעורב בקמפיינים של רבין ב-1992 וחיים רמון ב-1994. מאוחר יותר גם למדתי שהוא העלה לשלטון מפלגות סוציאל-דמוקרטיות ברומניה (2000), הונגריה (2002) וליטא (2004). חששתי שמא הוא יתגלה כאדלריסט ציני או זילברשטייניאן מלוקק או כמעין ארתור פינקלשטיין נחבא אל הכלים.
מאוחר יותר הכרתי את ורבר עצמו והתברר לי לשמחתי שהוא לא אף אחד מהנ"ל. מחוספס כשלעצמו, רון ורבר הוא איש בעל קול רועם שיודע להטיל מורא על פעילים, אבל גם יודע לסחוף אותם ולטעת בהם מוטיבציה או סתם לצחוק איתם בפינת העישון. וגם, מסתבר, מישהו שמכיר את דב חנין איזה 20 שנה ובאמת אוהב את האיש. אחרת איזה סיכוי יש שהיה מוכן לעבוד עם תקציב של 1:120 ממה ש(נטען ש)עמד לרשות חולדאי.
ורבר זיהה מייד את הנכסים הנדירים שעמדו לרשות עיר לכולנו: ניקיון כפיים, להט אידיאולוגי, והמון אנשים שמוכנים להתנדב. הוא הוביל פעילות שטח מאלפת, ומצד שני גם הבין מייד את העוצמה שגלומה בהתגייסות למען התנועה ברשת, והיה חכם מספיק כדי לשתף את הבלוגרים אבל לא לנסות להכתיב להם מסרים או דרכי פעולה.
לא כולם התאהבו בורבר (למרות שהיו בהחלט כמה אנשים שכן), אבל אף אחד לא נשאר אדיש אליו – ואדישות, כידוע, היא האיום הגדול ביותר על קמפיין בחירות מוצלח. שזה בדיוק מה שהאיש הצליח להרים.
ה"פלריג", שלט ה"עיר לכולנו" שתלוי לזוגתי ולי על המרפסת נשאר במקומו – אנחנו לא מורידים אותו. למה? קודם כל, כי זו לא תעמולה. זו אידיאולוגיה. אנחנו באמת חושבים שזו צריכה להיות עיר לכולנו. אנחנו באמת שמחים שדב החליט להיות מעורב, ולצערם של משמיציו – הוא הולך להיות מאד מעורב במה שיקרה במועצת העיר תל-אביב יפו. אבל עיר לכולנו הצליחה לא רק להכניס חצי תריסר נציגים למועצה, אלא קודם כל ולפני הכל – הצליחה לנצח את הציניות.
המאבק על ראשות העיר ועל כוח במועצת העיר, לא היו מעולם מטרות בפני עצמן – אלו אמצעים בדרך למטרות גדולות יותר, שקשורות לעיר ולרווחת תושביה.
בתוך חודשים בודדים הפכה עיר לכולנו מתנועת שוליים לכוח אזרחי משמעותי. עוד לפני ישיבת המועצה הראשונה בהשתתפותה, כבר הצליחה לשנות לחלוטין את סדר היום העירוני. למשל: חולדאי, שלפני חודשים מעטים טען שאין כלל בעיית דיור בעיר, ואז טען ש"אין מה לעשות", הבטיח לבוחריו ערב הבחירות תוכנית לדיור בר השגה. עיר לכולנו, בתור הסיעה הגדולה במועצת העיר, תידרש לעמת אותו עם המשמעות של "בר השגה" – בשביל זה שלחנו אותה לשם, וזו תמצית הדמוקרטיה.
כך שהסיפור הגדול של הפוליטיקה המוניציפלית בתל-אביב לא נגמר – הוא באמת רק התחיל. פלריג, כמו האנשים בעיר לכולנו, לא מפחד מקצת גשם או שמש קופחת. "ניראות", אין לשכוח, היא הדבר החשוב ביותר.
ואין זמן מתאים מזה לומר: תודה גדולה לרון ורבר.
אתמול בלילה, בשעה שרוב 50 אלף התומכים של דב חנין ועיר לכולנו היו – מן הסתם – מדוכדכים למדי, או סתם ישנים, היינו חבריי ואני על גג המטה ברחוב מקווה ישראל בתל-אביב. בניגוד לתיאור הציורי של אטילה שומפלבי ב-ynet, אף אחד לא הזיל דמעות; להפך – אנשים חייכו, דיברו באופטימיות, החמיאו זה לזה על חלקם בהישג הלא מבוטל כשלעצמו.
יהיה עוד זמן לסיכומים. מה שחשוב לומר כבר עכשיו: זה לא נגמר – רק התחיל. בתל אביב יפו ישנה תנועה אזרחית חזקה, אולי המשמעותית ביותר שקמה בעשורים האחרונים בישראל. במועצת העיר יש גורם אופוזיציוני חדש, שייצג אוכלוסיות שעד היום לא היה להן ייצוג הולם. ברשת יש קבוצה גדולה של אנשים שהוכיחו את יכולתם ואת רצונם להיות מעורבים פוליטית, לפעול יחד ולהשפיע.
עד שאתאושש מהימים האחרונים ומההנגאובר של היום – אני רוצה להודות לכל מי שתמך ועודד ועמד לצדנו, ברשת, ברחוב ובקלפי. זו רק ההתחלה, בשביל כולנו.
ריח של מהפך באוויר.
מה שנשאר עכשיו הוא לשלוח את כל תומכינו אל הקלפי ולנצח – כן, כבר בסיבוב הראשון. ניתחון כזה הוא הרבה יותר קרוב ממה שאתם חושבים (למרות כל מה שיכתבו בקרוב המטקבקים בשכר של חולדאי בתגובות).
1. לכו להצביע. כל קול חשוב. אם כל אחד יחשוב "הקול שלי הוא רק קול אחד" אחוזי ההצבעה יהיו נמוכים. ואל תחכו עם זה – לכו להצביע בהקדם.
2. תשלחו את חבריכם להצביע. שבו ליד הטלפון ותתחילו להתקשר. אל תתאמצו לשכנע מצביעים חדשים – פשוט תוודאו שכל החברים שלכם, תומכי חנין ועיר לכולנו, כבר מימשו את זכותם.
3. צאו לשטח. אנשי עיר לכולנו נמצאים היום בכל מקום – משקיפים בקלפיות, ממריצים בשטח, עוזרים למתקשים להגיע לקלפי. צאו והצטרפו אליהם! תביאו סנדוויצ'ים.
4. תלבשו חולצות עיר לכולנו/I DOV. אם אין לכם חולצה בקשו מהפעילים בשטח. אם נגמרו החולצות – שימו מדבקה. ה"נראות" בשטח ממריצה אנשים כמוכם ללכת ולהצביע.
5. תפעלו בהגינות! אנחנו רוצים ניצחון, אבל אנחנו רוצים ניצחון נקי וכשר. אפילו אם הצד השני משתמש בכל טריק מלוכלך שקיים – אל תעשו כמוהו.
