כמה מאירועי הזמן האחרון הזכירו לי את המשל היפה הזה של קרילוב. במשל, מספר השועל למרמיט כי הואשם על לא עוול בכפו, שטרף את לול התרנגולים עליו הופקד לשמור:
"…אמור, היש אפילו צדיק אחד בדור עליו לא יעלילו? אני ושוחד! אלוהים, היש עוד שקר כה מדהים?! אני אמעל? האשתגע? אמור בעצמך, העד נא בטובך, האם אתה עלי יודע דבר שלא כהלכה?". [ועונה לו המרמיט:] "חלילה! ואולם רבות ראיתי, רע כי יש נוצות על פרצופך".
ומסכם קרילוב: "יש ונושא משרה ישמיע אנחה כאיש אשר כיסו שכח צורת מטבע, ובאמת כל איש יודע שאין לו הון: לא בירושה, לא מנדוניה של האשה. ושכר פקיד – עניין יגע, ובכן אביון ורש – וראה לפתע נס, הנה רכש מגרש, הנה קנה פרדס. אמנם, על-פי משפט מאומה לא תוכיח, אך ספר נא, מה יוצא – ומנה מה ירוויח… איך לא תגיד עליו איפה כי יש נוצות על פרצופו?".
(תרגום: חנניה רייכמן).
