יש הרבה סיבות טובות לברך על ביטול המינוי של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. בראש ובראשונה, בגלל שטוהר מידות היא עדיין התכונה הכי חשובה בכל תפקיד ציבורי, במיוחד במדינה שכורעת תחת עול השחיתות. ואני לא מדבר על רק על טוהר מידות במובן הפלילי שלו. מכיוון שאין מחלוקת שגלנט נהג בניגוד לחוק, לא אמר אמת וכנראה נהנה ממעמד מיוחד שבוזגלו לא היה נהנה ממנו, הוא אינו ראוי לתפקיד והתפקיד לא ראוי לו – ציבורית ומוסרית. כבר לא משנה מה אומר החוק.
תומכיו של גלנט קוננו בשבוע האחרון על כך שאיבדנו רמטכ"ל עם איכויות מקצועיות בלתי רגילות. חלקם טענו גם שיש בו איכויות אישיות בלתי רגילות, ואולי זה נכון – אבל אלו כנראה לא תכונות האישיות הרצויות. הוא אינו דמות שיכולה לשמש מופת ומודל לחיקוי, כי התנהלותו הוכיחה לא רק שאינו מכבד את החוק אלא בעיקר שהוא "מנותק מהעם" ולכן לא יוכל לקבל את אמונו (ובדיעבד גם שהוא לא מיטיב להתנהל במשברים).
הוא מנותק כי לא הבין שאחרי כל הפאשלות – הירשזון ומצא, ראשון טורס וצחי הנגבי, הולילנד ופרשת קצב, האי היווני וקופ"ח מאוחדת, ברק ודן חלוץ ובר לב ועשרות פרשיות ומינויים כושלים אחרים – הישראלים לא ירצו במועמד מסוגו. הם רוצים מועמדים נקיים, ועוד יותר מזה: אנשים צנועים שמסתפקים במועט – שלא שולחים ידיים, לא מקבלים מעטפות, לא בונים לגובה, לא משקיעים בבורסה, לא מעסיקים יועצי תקשורת, לא סוחרים בנדל"ן ולא גרים בארמון.
הוא מנותק, כי היה עליו להבין שבימים שבהם רוב הישראלים לא מסוגלים לרכוש דירת 60 מ"ר, מי שקיבל חינם נחלה בת 5 דונם, והרחיב אותה "בטעות" ל-73 דונם, אינו יכול לעורר אמפתיה. זה לעג לרש. התמונה מהאוויר בשער "הארץ" חרצה את גורלו – מרגע שפורסמה דבקה בו תדמית דומה לזו של אהוד ברק: לא אמין, לא רגיש, לא מציאותי, לא מחובר. כמובן, חיבוק הדב של אהוד ברק שתמך במינוי בכל כוחו, רק הזיק לגלנט.
יואב גלנט, היה האיש הלא הנכון בזמן הכי הלא נכון. גם אריק שרון ומשה דיין פרגנו לעצמם אחוזות נאות, אבל איפה הם ואיפה גלנט. הימים השתנו; אנחנו בימים שבהם הארץ השמרן והעני יכול לפרסם תצלום אוויר כתמונת שער צבעונית ובאיכות מצוינת. בימים שבהם הישראלים כבר מתחילים להבין את ההבדל בין מוסדות ותפקידים לבין אנשים ובעלי תפקידים – ולכן להתנגד לקידום של חייל ספציפי זה לא להיות "נגד צה"ל".
במיוחד כש"החייל מספר 1" הוא אחד האנשים הפחות אהודים על הציבור, הוא ה"אבא" של המינוי. להיטותו של אהוד ברק להעניק לגלנט את התפקיד נראתה חשודה גם למי שלא מכיר היטב את הרקע. מי שבקיא יותר, התקשה להתעלם מכך שהיא נחשפה במלוא עוצמתה במקביל למערכה מתמשכת של ברק הכוללת אינספור ניסיונות, להכניס לתפקיד יו"ר קק"ל את נאמנו, שלום שמחון. קק"ל, למקרה שזה לא ידוע, מחזיקה בכ-13 אחוזים מהקרקעות במדינת ישראל.
