1
במרץ 2003, בכהונתו כשר אוצר, הסביר נתניהו שכלכלת ישראל בנויה כ"איש שמן שיושב על איש רזה". האיש השמן הוא המגזר הציבורי והאיש הרזה הוא המגזר העסקי שמממן אותו. אם הראשון לא ירזה, השני לא יעמוד בכך. שמונה שנים ושבוע אחרי, פירות המדיניות שיזם ושפחות או יותר נמשכה מאז ועד עכשיו, ברורים – ישראל התדרדרה ברוב המדדים הקשורים לחינוך, בריאות, סביבה, איכות חיים, רווחה וגם ביטחון אישי. לא התפלנו מים, לא שדרגנו את שירותי הכיבוי, אנחנו משלמים יותר על בריאות ומקבלים פחות, מדד אי-השוויון הכלכלי נמצא בעלייה מתמדת, קשישים וניצולי שואה מתים בחרפה.
2
על הקדנציה שלו כשר אוצר, זכה בנימין נתניהו בעיקר לתשבחות, מרוב העיתונאים הכלכליים. היו אפילו שהוסיפו, שכראש ממשלה (בקדנציה הראשונה) הוא אמנם היה כישלון, אבל בתור שר אוצר הוא דווקא מוצלח. חלק מאלו שכתבו את הדברים האלה כבר לא כל-כך בטוחים גם לגבי החלק השני של המשפט.
לסבר פלוצקר, למשל, נדרשו שנים עד שירד לו האסימון. רק לפני כמה חודשים הוא פרסם טור שבמרכזו נתון לפיו ביבי הצליח במהלך כהונתו להגדיל את חלקו של המאיון העליון בהכנסה הלאומית השוטפת בכשני אחוזים, השווים כמה מיליארדים כל שנה. פלוצקר לפחות הכה על חטא וקרא לילד בשמו: ביבי נתניהו היה שר האוצר של העשירים והיום הוא ראש-הממשלה של העשירים.
3
כל זה לא חדש כמובן, וגם הגילויים האחרונים על החזירות חסרת התקדים (לכאורה וגו') של הזוג נתניהו, בסך-הכל מצטרפים למה שרוב הישראלים כבר חשדו בו מזה שנים: שביבי נתניהו הוא, ביסודו, אדם בעל מוסר פגום שתופס את עצמו ואת הדומים לו כבעלי זכויות יתר. אדם שלא רק שאינו חזק באתיקה אלא שערכים יסודיים ביותר של ההומניזם והדמוקרטיה זרים לו. וכן, עם כל הכבוד – אם שרה נתניהו לוקחת איתה את הכביסה המלוכלכת לניקוי יבש במלונות פאר בחו"ל, על חשבוננו, זה לא צריך להפתיע כשהכביסה המלוכלכת מגיעה לעיתון.
פלילי או לא? זה לא באמת מעניין. גם אם נתניהו ישכנע שהחזיר כשר – הוא ללא ספק מסריח. ואגב, אני חושב שבניגוד למעשיו ומחדליו של נתניהו בתחומים אחרים, ההתנהלות האישית שלו דווקא מאד מעניינת את רוב מצביעי הליכוד. זה, ומשבר הדיור כמובן.
4
בדומה קצת לקמפיין ה"לא סחבק" של אהוד ברק (שתמיד עושה בדיוק מה שעושה ביבי, בצורה קצת פחות מלוקקת אבל לא יותר משכנעת), גם בסביבתו הקרובה של נתניהו נעשתה לפני הבחירות האחרונות הרבה חשיבה על הדרך הנכונה לשוק את "המוצר" הבעייתי.
באותה תקופה שוחחתי עם מכר שהיה ממש בסביבתו הקרובה של נתניהו וצבר איתו לא מעט שעות. ברגע של כנות אמר לי: "שמע, כל מה שאומרים עליו ועל אשתו נכון – הם אנשים מופרעים, לא יודעים להתנהג, תמיד מעדיפים שמישהו אחר ישלם עליהם ולא נאמנים לאף אחד. אבל הוא (נתניהו) – הוא מנהיג".
חשבתי לעצמי שזו אמירה מוזרה מאד מאדם אינטליגנטי. האם מי שהתנהלותו האישית בעייתית, שמתקשה לשתף פעולה עם אנשים ושקשה לבטוח בו, יכול להיות מנהיג? או אולי יש לשאול אחרת – איזה מין סוג של מנהיג הוא יהיה?
בתעמולת הבחירות, בתפאורה שכללה את האב, בן ציון נתניהו, ולוח שחמט שנועד מן הסתם להמחיש כי מדובר באנשים נבונים, קיבלתי הסבר לאמירה המוזרה. האב, פנה למצלמה לפתע והפטיר בספונטיות מוחלטת: "הוא מנהיג אמיתי…".
5
ביבי אולי הצליח לשכנע את האנשים בסביבתו לשנן שוב ושוב שהוא מנהיג, וכתוצאה מכך הם ואנשים נוספים אולי השתכנעו שהאיש – חרף מגרעותיו הרבות – מצויד בתבונה ובכושר מנהיגות שהופכים אותו ראוי לתפקיד שלו. אבל גם התנהלותו הפוליטית, לא רק האישית, מוכיחה ההפך.
לדוגמא, במאבק על תמלוגי הגז, אפשר היה לראות חצי תריסר מנאמני נתניהו – אנשים שבימים כתיקונם אין להם דעה משל עצמם – מייצגים דעות שונות זה מזה. יחד עם חברי מפלגת ישראל ביתנו, שאימצו באופן מוחלט את טיעוני היח"צנים של חברות הגז, התקבלה "קשת של דעות", מצג שווא שמתוכו יכול היה נתניהו לצאת כמנצח עם "פשרה הוגנת". אולי זה לא בדיוק מה שקרה, אבל לדעתי זו בדיוק הייתה הכוונה.
כל זה במקום להיות גבר ולהגיד מראש מה מטרתו ובמה הוא מאמין, כפי שמנהיג אמיתי היה עושה.
6
זה ההפך המוחלט מגישת ה"אני אקבע, אני אמנה". נתניהו, שעשוי מחומר אחר מרבין ובוודאי מבן-גוריון, לא מאמין בעשייה אלא בשכנוע שהתרחשה עשייה באמצעות יח"צ והסברה, ספינים וכתבות טלוויזיה.
למה הדבר דומה? למנכ"ל חברה שמחליט להפסיק להשקיע בפיתוח ושיפור המוצר שלו ולשים את כל הכסף על השיווק. בהתחלה זה עובד, אבל בהדרגה האכזבה של לקוחות מהמוצר גורמת לכרסום במכירות החוזרות ויוצרת שם רע לעסק ולמוצריו. שזה בדיוק מה שקורה למדינת ישראל, לכלכלת ישראל, לחברה הישראלית, ולהכל פה בעצם.
7
ההסברה הישראלית בחו"ל נכשלת, לא כי אינה מתוחכמת מספיק אלא כי שום שיווק לא יכול לפצות לאורך זמן על מוצר גרוע. לביבי, כמו לאולמרט ושרון וברק, יש בעיה של מדיניות גרועה.
לא צריך להתווכח – אפשר לבדוק מה הבטיח ביבי לפני שמונה שנים ומה קרה בפועל, לא רק במדיניות החוץ אלא גם במדיניות הפנים. מה שקרה כאן הוא שהייתה צמיחה אבל רוב הישראלים לא נהנו ממנה. האלפיון העליון כובס בגדו ביין ואילו רוב השכירים בישראל לא מסוגלים לקנות דירה ובקושי מצליחים לשלם על ה"חינוך חינם", ה"בריאות חינם", ושאר ה"זכויות" שקיבלו מהמדינה. רק את ישראל היום הם מקבלים באמת בחינם, או לפחות כך נדמה להם.
8
עכשיו חידה: מהו הסעיף הגדול ביותר בתקציב המדינה לשנת 2011? אמרתם ביטחון? טעיתם. לא ביטחון אלא החזרת חובות. השנה הוא יעלה לנו 85 מיליארד, כנגד כל היגיון ושכל ישר. בין מדינות ה-OECD אנחנו מובילים בהחזרי חובות (שיעור חוב של 74% מהתוצר), מה שאומר שאפשר היה להפנות הרבה מיליארדים פנימה – כדי לעלות קצת בדירוגים האחרים של ה-OECD.
כי הסיפור פשוט: במדינות ה-OECD, המועדון אליו רצינו כל-כך להשתייך, סדר העדיפויות "חברתי" יותר מזה שלנו. הם מעדיפים להשקיע קצת פחות בהקטנת חוב וקצת יותר בתושבי המדינה שלהם. לכן, לא המילגות לאברכים ולא שכר הבכירים, לא תקציב הביטחון ולא ההתנחלויות ואפילו לא תקציב הניקוי היבש של שרה נתניהו, צריכים היו לעמוד בראש סדר היום של העיתונות בישראל.
9
במדיניותו בפועל, נתניהו הוא מייצג של פונדימנטליזם ימני וכמו בכל פונדימנטליזם אין קשר רב בינו לבין האילנות הגבוהים בהם הוא נתלה. ז'בוטינסקי, לו חי בימינו, היה מן הסתם מוקע על-ידי ח"כים מהליכוד כשמאלן מסוכן שרוצה לפגוע באופיה היהודי של מדינת ישראל באמצעות מינוי נשיא ערבי. אדם סמית', לו פרסם את ספרו "עושר העמים" בימים אלה, היה כנראה מוגדר על-ידי כתב כלכלי של עיתון יומי (נגיד, ישראל היום) כאנרכיסט ופעיל שמאל קיצוני, כיוון שכתב בו ש"מדינה שרוב תושביה עניים אינה יכולה להיות עשירה". נשיא ערבי ומדינה ללא עוני בימיו של ביבי – אתם רואים את זה קורה?
10
אחד המסרים שדובררו מלשכת נתניהו בתשובה לחשיפת נסיעותיו השערורייתיות (לכאורה) הוא שכל ראשי הממשלה ונשותיהם עשו כמותם. אני מנחש שההשוואה לא התייחסה לפרס, רבין, שמיר, בגין, גולדה, אשכול או בן-גוריון. סביר להניח שכללה את אולמרט, שרון וברק – אנשים שיש להם הרבה מן המשותף עם נתניהו. כולם אנשים עשירים שמחזיקים בנכסי נדל"ן, למשל. ולא בשדה בוקר.
אפשר להבין מדוע אחרי שרשרת של ראשי ממשלה כאלה, ישראל היא מדינה פחות שוויונית ופחות בטוחה, שאינה אהודה בעולם ושקשה לגמור בה את החודש, בין השאר בגלל המרכיב הבלתי אפשרי של הדיור. מבחינה זו נתניהו הוא בעיקר סימפטום לבעיה עמוקה יותר ולא בלעדית לישראל.
כך או כך, כשחושבים שוב על משל האיש הרזה והאיש השמן, קשה שלא להגיע למסקנה: המשל היה נכון ורק הנמשל שגוי. נתניהו וחבריו, בפוליטיקה ובאצולת ההון, הם האיש השמן. האיש הרזה זה אנחנו.
