קצת על הסיפור שמאחורי הסרט החדש (מאומבד בסוף הפוסט) "היחידה לחקירות חומוס", ואיך זה קשור לצדק חברתי.
לפני שנה בערך, פנה אליי ערן ורד והציע לי להצטלם לסרט עלילתי שקשור לחומוס. ורד הוא בחור עם המון מרץ והרבה פעמים אני לא מצליח לעמוד בקצב שלו, לכן אם היה מציע לי להשתתף בסרט אחר קרוב לוודאי שהייתי מנסה להתחמק. אבל כשזה נוגע לחומוס קשה לי לסרב (לטובת מי שהחמיץ: לאחי ולי יש בלוג שמוקדש לחומוס, או בעצם שניים כי ישנה גם מהדורה אנגלית).
אחרי שנכנסתי לעניינים, הבנתי שבעצם הסרט לא עוסק בחומוס, אלא בחומרים מהם מורכבים חיים שלנו במקום המטורף הזה – אזרחים קטנים מול מכונה צינית ומשומנת היטב של שחיתות, ניצול והולכה בכחש. איך אפשר לא לקחת חלק בפרויקט כזה?
לו הייתי יודע כמה זמן אני הולך להשקיע בהרפתקה הזו, ספק אם היית נכנס אליה, אבל בדיעבד אני מאד גאה בתוצאה.
"היחידה לחקירות חומוס" הוא לא רק סרט מאד מצחיק אלא אחד מסרטי המחאה הכי טובים שראיתי בחיים שלי.
יש, כמובן, את העניין הפעוט הזה – שאני מככב בתפקיד הראשי. זה לא עושה אותי משוחד, אגב – אני ממש לא אוהב להצטלם ויעיד חברי מישל דור שגם לצלם ולביים אותי זה לא תענוג גדול. מישל, שמלבד שאר כשרונותיו הוא גם עורך וידאו מחונן, הצליח לגרום לי להיראות כמעט טוב בסדרה המונומנטלית "שלושה בעקבות החומוס". ערן כבר קיבל אותי קצת יותר מלוטש, אבל עדיין היה צריך לעבוד קשה.
בכלל, המסירות וההתמדה של הבחור הזה לא נתפסים. מלבד לגרור אותי ("לסצינה או שתיים" במקור) ואת מישל לעניין, הוא הצליח לגייס מספר בלתי נתפס של אנשים, שתרמו במשחק, קריינות, עיצוב, קופי, נתנו את המשרד או המטבח שלהם ועוד ועוד. ומה שהיה מדהים זה שא) אף אחד לא אמר "לא"; ב) הייתה עבודת צוות אמיתית, קיבלנו החלטות ביחד וממש נהננו; וג) המציאות ההזויה של היומיום הישראלי התחרתה ללא הפסקה בתסריט.
צפייה נעימה.
