נושא הפגיעה בביטחון האישי של ישראלים כתוצאה ממדיניות הממשלה בעניין הזרים, הוא מוקש רציני – מסוג הנושאים שלא הייתי נוגע בהם עם מקל לולא היה חשוב כל-כך.
אני לא מכיר את המצב בכל הארץ, אבל מכיר לא רע את הבעיה בשכונות דרום תל-אביב, בין השאר כי שם אני גר.
מצד אחד, ישנה בעיה אובייקטיבית: מדינת ישראל ועיריית תל-אביב באמת עשו עוול נורא לתושבי שכונות דרום תל-אביב. האזור הפך לפח הזבל של העיר ושל המדינה.
מצד שני, כשרואים קמפיין תקשורתי מושקע כל-כך, שמטרתו – עד כמה שאני מבין – לשכנע שסיכויינו להיאנס על-ידי זרים גדלו, מן הראוי לבדוק מי מפיק מזה תועלת.
עלייה בפשיעה? כן של המדינה כנגד אזרחיה
קחו כדוגמא את אזור התחנה המרכזית – זנות, סמים ופשע הרי היו שם בשפע עוד לפני שהגיע הפליט הראשון. כדי לבנות את התחנה "החדשה" זרקו עשרות משפחות מבתיהן, ואלו שנשארו גילו ברוב המקרים שערך הדירות שלהן ירד כל-כך שלעולם לא יוכלו לעבור.
מבחינת המדינה הם היו שקופים מאז ומתמיד. לא ספרו אותם. אז זה לא מפתיע שדווקא במקום הזה מכל המקומות בחרה המדינה להשליך, כמו כלבים, מאות אפריקאים בכל שבוע. אלפי פליטים שאיש לא דאג להם ללבוש, מקלט, עבודה או שירותים רפואיים. ביניהם עריקים מצבאות אכזריים, אסירים נמלטים, מתנגדי ממשל, אנשים שיקיריהם נרצחו, עונו ו/או נאנסו לנגד עיניהם וסתם אנשים שברחו מרעב, אלימות ופחד, למקום שחשבו שהוא אנושי יותר.
גם התוצאות לא מפתיעות בכלל. לא מפתיע שרוב הכעס מופנה כלפי הזרים ולא כלפי מי שיצר את המצב, גם במחדל אך לרוב במעשה – ומפתה לומר שאולי גם במחשבה תחילה. לא מפתיע שמפלגות הימין הנבנות משנאה מעודדות את הפחד ודוחפות לביטויים גזעניים שלו. מפתיע, קצת, כמה בקלות נופלים בפח אנשים רבים כל-כך שיש להם את התבונה ואת הלב להבין.
האם גדל הסיכוי להיאנס?
שלושה סיפורים על מעשי אונס אכזריים בתוך שבוע, שניים שבוצעו לכאורה על-ידי אפריקנים ואחד על-ידי ערבי. אלו מצטרפים לדקירה המזעזעת בבאר-שבע (על-ידי מרוקאי, אם רוצים להמשיך את הקו הגזעני), למעשי האינוס לכאורה בקריית מלאכי (אין אנסים אשכנזים במדינה הזו?) ולאינספור סיפורים אחרים על אלימות שמתפרסמים בתקשורת (בעיקר בהתאם להודעות לעיתונות שמוציאה משטרת ישראל, הנשלטת כידוע על-ידי ישראל ביתנו).
אבל לפחות במה שקשור לפשיעת מין, הסטטיסטיקה האמיתית משכנעת שכל הסיפורים הללו הם לא יותר מקוריוזים. ב-2010 פורסם דו"ח לפיו היו בישראל 17.6 מקרי אונס מדווחים על כל 100 אלף תושבים, כלומר כ-1200 מקרים בהם נדרשה המשטרה לטפל במהלך שנה אחת.
זהו רק חלק קטן מפשיעת המין שרובה לא מדווחת. לפי דו"ח של מרכז המידע של הכנסת בנושא אלימות נשים, ב-2010 התקבלו במרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית 6839 דיווחים מנשים שהותקפו (מדובר בעיקר על מעשי אונס ומעשים מגונים). גברים, אגב, מתלוננים עוד הרבה פחות – רק 3% מהגברים המותקפים יגישו תלונה במשטרה, וזו אחת הסיבות לכך שאתם לא יודעים שישנם לא מעט גברים שנאנסים (בשנת 2002 עברו לפחות 34 גברים ישראליים אונס קבוצתי).
בשורה התחתונה, ואם מסכמים את שלל הסטטיסטיקות החסרות האחרות, אפשר להעריך שבשבוע ממוצע מתבצעים בישראל לפחות 150 מעשי אונס ומספר דומה של פשעי מין אחרים. הקורבן הוא בדרך-כלל אשה, נערה או ילדה. התוקף הוא בדרך-כלל גבר מבוגר יותר מסביבתה הקרובה – בן משפחה, חבר לעבודה, בוס, דייט, וכדומה. הקורבן והתוקף הם ברוב מכריע של המקרים ממוצא אתני דומה. כך, פחות או יותר, נראית הסטטיסטיקה של האונס ברוב העולם.
אז מצד אחד, בתוך התמונה השלמה, שניים וחצי מקרים שטרם התבררו עד סופם הם חסרי משמעות. מצד שני, כשהמדינה והעירייה דוחקות לשכונה שלך או לשכונה סמוכה כמדיניות את הזונות והסחר בסמים, משפחות סייענים, פליטים, עובדים זרים וסטודנטים עניים שלא עומדים בשכירות של שכונות אחרות, זה די טבעי שתאבד עשתונות באיזה שלב.
חייבים לשאול: מי מרוויח מזה?
קל לחשוב על כמה גורמים שיכולים להרוויח מהסתת הציבור נגד הזרים ומערעור תחושת הביטחון האישי בכלל:
פוליטיקאים גזענים. לא רק הכהניסטים למיניהם אלא גם סתם ח"כים ממפלגות כמו ישראל ביתנו, ש"ס והליכוד, חושבים כנראה שקהלי המצביעים העיקריים שלהם הם גזעניים, ולכן קפצו גם הם על עגלת השנאה הזו. האבסורד הוא שבכל השנים בהן מחנה הימין מנהל בפועל את המדינה, הם העבירו עשרות מיליארדים להתנחלויות והשתינו בקשת על השכונות. גם בפוליטיקה המוניציפלית של תל-אביב, הליכוד הוא בן בריתו של חולדאי המקפח את שכונות הדרום ושל חברת עמידר שמנסה מדי פעם להשליך אותם מבתיהם.
קבלני עובדים זרים. אין מפלגה ששמה נקשר יותר בפרשיות פליליות בכלל ובכאלו שקשורות לקבלני וסרסורי עובדים זרים בפרט כמו ש"ס. רבות כבר נכתב על "מדיניות הדלת המסתובבת", ולכן נתרכז בשורה התחתונה: האפריקנים, כמו העובדים הזרים הלא חוקיים, גורמים הפסד לחברות שמפיקות רווחי עתק מהבאת העובדים הזרים לארץ. כנראה שלמישהו משתלם יותר להביא עובדי בניין מסרי לנקה ועובדים לחקלאות מתאילנד, מאשר להעסיק את האנשים שכבר ממילא פה.
מושחתי המגזר הפרטי. קשה שלא לתמוה על סמיכות העניינים. בימים אלה ממש, מנסים לשכנע אותנו שאם אנחנו רוצים ביטחון אישי עלינו להסכים לרישות במצלמות של הכבישים והרחובות, להעניק את טביעת האצבע שלנו למדינה, ולהתיר לכל פקיד ממשלתי זוטר לחטט בנתונים האישיים שלנו באמצעות כתובת IP. שימו לב שליישום כל אחד מהפתרונות הללו, תידרש השקעה גדולה בתשתיות טכנולוגיות א-לה-1984 וכמובן שיהיו המון ג'ובים שיחולקו על הדרך. חוק המאגר הביומטרי היה רק ההתחלה.
הון-שלטון-עולם תחתון. מלבד הארומה הארווליאנית, ברור שזה כמו חוק אפודי המגן – הסיבה שרוצים לרשת במצלמות הוא שמישהו מייצר ומשווק אותן. אם יש אינטרס כלכלי יימצאו כבר הלוביסטים שיהפכו אותו לחוק. ההתנגדות מצד מפלגות הקואליציה לא גדולה, כי הפקידות הממשלתית מאוכלסת לעייפה במינויים פוליטיים שלהן. לכן העברת כוח מהאזרח למדינה היא בעצם העברת כוח למפלגות שבשלטון, על עסקניהן והגורמים המסחריים הקשורים בהן.
את הכסף שאפשר היה להשקיע בתוכניות גמילה ושיקום לנרקומנים, זונות ואלכוהוליסטים, או בהגדלת מצבת השוטרים ומשכורות השוטרים, או במלחמה בסחר בנשים או באלימות במערכת החינוך, מתכננת ממשלת ישראל להשקיע בפתרונות שכבר נכשלו במדינות שניסו אותם ושהוגדרו בלתי חוקתיים במדינות אחרות.
ביטחון אישי לא יצא מזה, אבל תרומות לפריימריז הבאים אולי כן. חוץ מזה, שכל דבר שלא מאחד אותנו נגד האשמים האמיתיים בצרות האמיתיות שלנו, עושה טוב לביבי ולחבריו הטייקונים. אין דבר שגורם להם יותר שמחה מכותרות עיתונים כמו אלו שראינו בימים האחרונים.
[תוספת 19/5]
ממליץ לקרוא את הסטטוס החשוב הזה של ניצב (בדימוס) משה מזרחי (שרץ במפלגת העבודה, שזו הזדמנות טובה לציין שאני לא תומך בה). ציטוט:
"…אז מה לעשות? שתואיל נא הממשלה הזו להפשיל שרוולים, להפסיק להנפיק למקורבים אלפי אשרות עבודה חדשות, לאסוף באלפיהם את כל העובדים הזרים ללא היתר שהמדינה הביאה אותם הנה, ולהחזיר אותם למדינותיהם שעימם אין לנו שום בעיה בהחזרתם…
את הסודנים (עד לכינונה המלא והנורמטיבי של דרום סודן) והארתריאים יש להוציא משכונות המצוקה, לארגן אותם ככח עבודה ולפקח על שילובם בעבודות שבגינן מייבאים לנו הגירה ביודעין, ובמקומה. גם הומני, גם ראוי, ועם סיום הקמת הגדר, צמצום הנוכחות פה בדרך הגונה ומתוקנת. קשה? ממש לא".
עוד סמולני.
