אנשי הפרסום של היינץ ישראל הגו קמפיין שבמרכזו ישנה "קטשופיה", שהיא המצאה שכבר שייכת למישהו אחר. לא, הם לא הציעו לשלם.
לפני כשנה וחצי פנה אליי ערן ורד והציע לי להשתתף בסרט על-פי תסריט שכתב. הוא סיפר לי את עיקרי העלילה של מה שהפך לימים לסרט (הקאלט) "היחידה לחקירות חומוס": החומוס יוצא מחוץ לחוק כתוצאה מקונספירציה של מגדלי העגבניות. כל החומוסאים הופכים בין לילה לנרקומנים שקונים חומוס במחירים מופקעים. במקום חומוסיות, נפתחות ברחבי ישראל קטשופיות.
זמן קצר מאוחר יותר צולמה הסצינה האלמותית, בה מישל דור אומר: "קבלו בבקשה את המציאות החדשה של תושבי ישראל: הקטשופיה".
למיטב ידיעתי, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נעשה שימוש במילים "קטשופיה" ו"קטשופיות" ומדובר בהמצאה מקורית של ערן ורד. חפשו בסרט את דקה 8:46 (מי שראה יכול לדלג. מי שלא ראה – פראייר):
"היחידה לחקירות חומוס" (להלן: היחל"ח) עלה ליוטיוב לפני שלושה חודשים וחצי, ב-1 במאי. נדמה לי שרבים מכם הייתם בין ה-25 אלף שצפו בו, וממשיכים לצפות. הוא גם הוצג בשתי הקרנות לפני קהל, פורסם ב-ynet ואוזכר במספר רב של כלי תקשורת.
מתוך "היחידה לחקירות חומוס".
עברו שלושה וחצי חושי, ומוקדם יותר השבוע פורסמו פרטיו של קמפיין חדש של יבואנית קטשופ היינץ, תחת הכותרת "הקטשופיה של היינץ".
פרטי הקמפיין לא כל-כך חשובים. מה שחשוב הוא שהיינץ ו/או אנשי הפרסום שלהם, לא טרחו לבקש רשות ולא הציעו לשלם לורד תמורת השימוש ברעיון שלו.
חשוב לציין שהיחל"ח הוא סרט שנעשה שלא למטרות רווח, בהתנדבות מוחלטת של כל המעורבים. ורד, באופן ספציפי, השקיע אלפי שעות מחייו בכתיבה, הפקה, בימוי, צילום ועריכה.
לכן המעשה של יבואני היינץ ואנשי הפרסום שלהם הוא מכוער במיוחד בעיניי. אומרים שכולם בענף הפרסום גונבים מכולם, אבל לגנוב משהו שנוצר בהתנדבות זה מגעיל.
ורד קרא להביע את דעתם על העניין בדף הפייסבוק של היינץ ישראל (ששמו האירוני הוא "קטשופ היינץ – העמוד המקורי"). רבים כבר עשו זאת וגם אתם מוזמנים.
עוד על הסיפור:
- "קטשופ היינץ בקמפיין מאד לא מקורי", ערן ורד.
- "הקטשופיה של היינז – מישהו חשב על זה קודם", עידו קינן, חדר 404
